השחמטאית שסירבה לעטות חיג'אב: "המצפון חשוב יותר מהתואר אלופת העולם"

אנה מוזיצ'וק היא אחת משחקניות השחמט הטובות והמצליחות בעולם. הענף נחלק לשלושה סגנונות משחק שונים, המוגדרים לפי קצב התחרות — בשניים מהם, בליץ ורפיד, מוזיצ'וק (Muzychuk) אוחזת בתואר אלופת העולם, ובסגנון השלישי, הקלאסי, היא מדורגת שלישית בעולם בדירוג הרשמי של איגוד השחמט העולמי פיד"ה (FIDE). ובכל זאת השנה החליטה האוקראינית בת ה־27 להחרים את אליפות העולם בשחמט, כלומר ויתרה על האפשרות לשמור על התואר שלה ועל הפרס הכספי הגדול שבצדו. זאת משום שבתחרות — שהתקיימה השבוע בריאד, סעודיה — נדרשו המשתתפות מכל המדינות לעטות כיסויי ראש וגוף (עבאיה וחיג'אב) ולקבל ליווי גברי לכל מקום. בשיחה עם "מוסף כלכליסט" מוזיצ’וק מסבירה את מניעיה.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

חרם הוא פתרון קיצוני. מדוע בחרת בו?

"זאת היתה החלטה קשה. היה לי עצוב לאבד את התואר 'אלופת העולם' ולא להתמודד עליו, שלא לדבר על ההפסד הכספי הגדול. אם הייתי מנצחת גם הפעם בשני הסגנונות, הייתי זוכה ב־160 אלף דולר. אבל בפברואר האחרון נסעתי לאיראן להשתתף בתחרות בסגנון הקלאסי והסכמתי לתנאי הלבוש המוסלמיים המסורתיים, ושם הבנתי כמה רע אני מרגישה בקשר לזה. וכשגיליתי שבסעודיה הדרישות יהיו מחמירות אף יותר, החלטתי לוותר על האירוע".

אנה מוזיצ'וק צילום: איי אף פי

ניסית למנוע את המצב על ידי פנייה לפיד"ה?

"ההחלטה על המדינה שבה תיערך התחרות הגיעה די מאוחר, רק חודש וחצי לפני שהיא התרחשה, כך שלא היה די זמן לפעול. ובכל מקרה אני לא יודעת אם הייתי יכולה להזיז משהו".

למה?

"בסעודיה מציעים פרסים כספיים בסכום מצטבר של 2 מיליון דולר לשמונת הזוכים הגדולים. היה קשה לפיד"ה לומר לזה 'לא'".

איך הרגשת לשחק בתנאים האלה באיראן?

"שהיתי באיראן כמעט חודש, והייתי חייבת ללבוש כל הזמן חיג'אב, חצאיות ארוכות עד הרצפה ושרוולים שמכסים את כל הידיים. לא רק בחוץ, אלא גם בזמן המשחק. הרגשתי מאוד לא בנוח לעשות דבר שבחיים הרגילים שלי לעולם לא הייתי עושה. מלבד החוקים הנוקשים מאוד, זה לא נוח פיזית. חם לך נורא, החיג'אב נופל על הפנים כל הזמן, ואת צריכה להתעסק בלסדר אותו במהלך המשחק במקום להתרכז רק במשחק. זאת היתה חוויה מאוד לא טובה".

את מקבלת את התיוג שלך כלוחמת פמיניסטית?

"לא החרמתי את התחרות בגלל פמיניזם או מתוך רצון לשנות את האופן שבו חיים בסעודיה. זכויות נשים מופרות שם כל הזמן. זאת המדינה שלהם והמסורת שלהם. אני לא יכולה לשנות את זה וגם לא התכוונתי לשנות את זה. אבל אני אחליט מה ללבוש ואם לקבל ליווי כשאני הולכת לאנשהו. לא רוצה לשחק ככה. מדינה שמארגנת תחרות צריכה להיות סובלנית כלפי אורחיה".

האם היתה הזדהות גברית עם המאבק שלך?

"היו כמה שחקנים גברים שפרסמו אחריי פוסטים דומים ברשתות החברתיות והחרימו את התחרות. הבולט שבהם היה היקארו נקמורה, שחקן אמריקאי בכיר מאוד (מדורג שלישי בעולם בסגנונות רפיד ובליץ, דב"נ), שכתב כי תחרויות עולמיות לא יכולות להתקיים במקומות שבהם מפרים זכויות אדם בסיסיות".

סעודיה סירבה לתת ויזה לישראלים. זה גם בעייתי בעינייך?

"ודאי. מדינה שמארגנת את אליפות העולם חייבת להרשות לכל השחקנים מכל הלאומים שחברים בפדרציה לשחק. לכולם יש זכות לשחק".

בישראל אומרים שהדירו את השחקנים הישראלים בגלל ההכרה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל.

"אני לא מתמצאת בפוליטיקה, ולא יודעת מה היתה הסיבה לכך שסעודיה לא אירחה את השחקנים הישראלים, אבל זאת ממש הפרה של כללי פיד"ה. אירוע של איגוד השחמט חייב להיות מאורגן במקום שבו שחקנים מכל העולם יכולים להתחרות. וזה לא המצב עכשיו".

עשית מהלך שמסוכן לקריירה שלך.

"נכון. הקרבתי הרבה בכך שלא השתתפתי בתחרות, אבל היה חשוב לי לדבוק בעקרונות, ואני מקווה שאקבל תמיכה מהקולגות שלי כדי שיהיה לזה אימפקט לעתיד. אחותי מריה, גם היא אלופת עולם לשעבר (2015), שזכתה ארבע פעמים בטייטל הזה, בחרה שלא להגיע לתחרות בסעודיה יחד איתי. ויש עוד שחקנים ושחקניות שהחרימו את התחרות. אולי הפוסטים שהם העלו לפייסבוק עוררו פחות תהודה לעומתי, כי אני אלופת העולם, אבל העמדה שלהם חשובה מאוד".

אילו תגובות קיבלת?

"בעיקר תמיכה. לא ציפיתי שהפוסט שלי בפייסבוק יהיה פופולרי כל כך. הוא זכה ל־163 אלף לייקים ו־75 אלף שיתופים. חשוב לי שאנשים יראו את התמיכה שלהם כדי שארגיש שאני לא לבד בסיפור הזה, חשוב לי לדעת שהם תומכים בי. זאת היתה עבורי החלטה קשה כי מאוד רציתי לשחק באליפות העולם, כפי שאני עושה כבר הרבה שנים ברציפות. אבל אם שחקנים שמתנגדים למצב ימשיכו לבוא לתחרויות — זה לא ייעלם. אנחנו צריכים שחצי מהשחקנים לא יגיעו לאות מחאה. רק כך נשנה את התמונה".

מה המסר שהכי חשוב לך להעביר?

"היה טוב אם היינו יכולים להפריד בין ספורט לפוליטיקה, אבל הם מחוברים חזק. אני לא אדם פוליטי, אני רק רוצה לשחק שחמט בתנאים נורמליים, ומקווה שבעתיד לא יעמידו אותנו שוב במצבים כאלה. אנשים צריכים לחשוב ולהבין מה חשוב יותר עבורם. לשאול את עצמם אם הם מוכנים לשחק באליפות העולם בשחמט בכל מצב או להתפשר על פחות כסף בשביל תנאי משחק טובים. אני בשביל עצמי כבר החלטתי".

חוסר השוויון בין המגדרים בשחמט לא מסתכם רק בכניסה לתחרויות. הפרסים שגברים מקבלים בהן, למשל, הם גבוהים משמעותית מאלו שמקבלות נשים שחמטאיות.

“נכון. הפרס לגברים גבוה בהרבה, אפילו פי חמישה במקרים מסוימים. אבל זה כבר סיפור אחר".

זה יכול להיות המאבק הבא שלך.

"בואי נגמור קודם עם המאבק הראשון".