אישה תבעה מהגרוש שלה מזונות על תקופה בה חיו בשלום בית. מה קבע ביה"ד הרבני?

בית הדין הרבני הגדול פסק לאחרונה כי אשה שתבעה מזונות רטרואקטיבית לארבע שנים מהגרוש שלה על תקופה שחייתה עמו לאחר שהתגרשו - לא תקבל את מלוא מבוקשה.

בהסכם הגירושים משנת 2000 נקבע שהאב ישלם 4,500 שקל מזונות ומדור עבור שלושת ילדיו.

בני הזוג חזרו לחיות יחד לקראת סוף 2007 עד 2012, ולאחר מכן נפרדו דרכיהם. באפריל 2013 הגישה האשה תביעה בהוצאה לפועל עבור מזונות שלדבריה האב לא שילם לה בארבע השנים שבהן חזרו לחיות יחד. תביעתה עמדה על כ־150 אלף שקל קרן, ובתוספת ריבית והצמדה האמיר הסכום ל־650 אלף שקל.

עו"ד דוד טובול, ייצג את האב. נקבעה הלכה חדשה

בבית הדין הרבני האזורי טען האב כי בתקופה המדוברת הוא חי עם אם ילדיו ופרנס אותה ואת הילדים בסכום של כ־5,000 שקל בחודש. מנגד, טענה האשה כי חזרתם לא היתה "חזרה גמורה", הם לא חיו בדירה אחת אלא נפגשו בשבתות - והוא לא שילם מזונות באותה תקופה, ובוודאי לא בסכום של 5,000 שקל. "חזרה לחיים משותפים", נטען, "אינה פוטרת את האיש מנטל חיוב מזונות". בית הדין הרבני האזורי קיבל את עמדת האם, וחייב את האב במלוא סכום התביעה.

האב ערער, על ידי עו"ד דוד טובול, לבית הדין הרבני הגדול, וזה קבע הלכה שלפיה הריבית מבוטלת במקרה של שלום בית. הדיינים ציינו כי הצדק עם האב, ולא היה עליו לשלם מזונות בתקופה שהוא חזר לקשר עם האשה, אולם כדי למנוע סכסוכים עתידיים בין הצדדים הוא פסק כי האב ישלם את הקרן בלבד. "בתי הדין הרבני האזוריים יוכלו כעת להפעיל שיקול דעת", אמר עו"ד טובול.