המורשת של ביטן: ההמלצות בפנים, הנכים בחוץ

ממשלת ישראל והשובל הקואליציוני שלה בחרו באפשרות הראשונה (בהנהגת יו"ר הקואליציה הנכנס דודי אמסלם, שהוא גם יו"ר ועדת הפנים היוצא, שיזם את חוק ההמלצות). ההחלטה חסרת הרגישות, המרושעת והאטומה להעביר את חוק ההמלצות ולא את קצבאות הנכים מספרת את הסיפור של הקדנציה כולה - רוב משאבי הקואליציה מופנים לחקיקה נגד שומרי הסף ונגד הדמוקרטיה.

דוד ביטן צילום: אלכס קולומויסקי

מה שמאפשר את ההתנהלות הזאת היא הברית בין מי שמבקשים להחליש את שומרי הסף על רקע חשדות בשחיתות (הליכוד) לבין מי שמבקשים להחלישם מטעמים אידיאולוגיים (הליכוד והבית היהודי). שר האוצר משה כחלון ושרת המשפטים איילת שקד מתגאים כל הזמן שהם מצליחים לבלום את ההצעות המזיקות באמת. הם משקרים לציבור ואולי גם לעצמם.

התועלת העיקרית מבחינת ראש הממשלה ואנשיו בקמפיינים דוגמת חוק ההמלצות היא הדה־לגיטימציה לכל דבר ממלכתי. הם מייצרים אווירה שמאפשרת להפוך טוב לרע, רע לטוב וחושך לאור. כך הופכים את השחיתות מרע מוחלט לעניין, כאילו, יחסי. כך מתנות אסורות במאות אלפי שלקים הופכות ל"לא מפילים ראש ממשלה על סיגרים".

השבוע נכנס יו"ר הקואליציה דודי אמסלם לתפקידו במקום ח"כ דוד ביטן שחשוד בשוחד, ושהתקבל, אף על פי כן, ואולי בגלל, במחיאות כפיים סוערות בסיעת הליכוד. זה לא מנע מאמסלם לטעון שיאיר לפיד הוא המושחת הכי גדול, כפי שביטן עצמו טען בעבר שנבחרת הדירקטורים היא השחיתות האמיתית; כי בממלכת נתניהו השחיתות היא שם נרדף לכל מי שמנסה להציב תמרור אזהרה בדרכו של השליט.

את הדה־לגיטימציה הזו לשלטון החוק ושומרי הסף, כחלון ושקד לא בולמים. בשמאל אמרו תמיד שבהסכם שלום שווה להם חבישת שטריימל. האם, על אותו משקל, מוכנות החברות בקואליציה לטבול ביודעין בבריכת השפע והשחיתות רק בשביל להמשיך לאחוז בכסאן?