"טראמפ חיזק את בכירי וול סטריט, אך אי־השוויון באמריקה מאיים עליהם"
גרג צוקרמן מ"וול סטריט ג'ורנל" הוא אחד העיתונאים הכלכליים המשפיעים בעולם. בשיחה הוא מסביר איך עושים עיתונות לוחמנית תחת נשיא שונא תקשורת ולמה גם בכירי שוק ההון מודאגים מהעתיד שאליו צועדת ארצו
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/
צוקרמן נפגש לשיחה עם "מוסף כלכליסט" בעת ביקורו בישראל בחודש שעבר, שבמסגרתו גם הרצה בפני לקוחות פירמת עורכי הדין הבינלאומית Dla Piper, הפועלת בישראל באמצעות עו"ד ג'רמי לוסטמן, באירוע מיוחד שנערך בשיתוף משרד יגאל ארנון.
צוקרמן. "מנהלי וול סטריט לא צריכים לחוש אשמה לגבי המשבר של 2008. הם היו תאבי בצע, אבל טיפשים ונאיביים. אני לא חושב שהם הזיקו במודע" צילום: עמית שעל
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז מלחמה על כלי התקשורת. לפני כחודש, למשל, הוא צייץ: "אנחנו צריכים תחרות שתקבע מי מהרשתות, כולל CNN אבל לא כולל פוקס, היא הכי לא ישרה, מושחתת, ו/או מעוותת בכיסוי הפוליטי של הנשיא החביב עליכם (אני). הן כולן רעות. המנצחת תקבל את גביע הפייק ניוז!". איך ההרגשה להיות עיתונאי בעידן טראמפ?
"יש דברים טובים ודברים טובים פחות לגבי העידן החדש הזה, שבו לא רק הנשיא אלא גם אחרים מטילים ספק ובודקים בקפדנות את המדיה, באופן גובר והולך. אם לקחת צעד אחורה, אפשר לטעון שאנחנו בתקשורת לא עשינו עבודה טובה מספיק, לא צפינו את חלק מהתמורות הכי גדולות בפוליטיקה ובעסקים בעשור האחרון. אנחנו ב’וול סטריט ג'ורנל’ עשינו עבודה לא רעה בלהזהיר מפני המשבר ב־2008, אבל התמורות הפוליטיות, ובראשן הברקזיט והבחירה בטראמפ, הפתיעו וזעזעו רבים בתקשורת. אולי היינו צריכים להיות מודעים קצת יותר לקשיים שחלק מהאמריקאים התמודדו איתם בלבה של המדינה".
אתה היית ער להם כמי שמסקר את וול סטריט?
"ב־2014 פרסמתי ספר על האופן שבו ארצות הברית נהפכה פתאום למעצמת אנרגיה. זה נתן לי הזדמנות לנסוע לערים קטנות באוקלהומה, באינדיאנה, בצפון דקוטה וטקסס. ואתה מבין שהמשפחות האלה, שתמיד ציפו שיהיה להן קיום של מעמד הביניים, בגלל העבודה בתעשיית הייצור, היו צריכות להתמודד עם לחצים חדשים. וזה השתקף בבחירות. רבים מאיתנו בתקשורת היו מודעים לנושאים האלה, אבל אולי לא היינו ממוקדים בהם. הביקורת שהנשיא מתח על התקשורת מוצדקת בחלקה, וטוב שאנחנו בוחנים מחדש את האופן שבו אנחנו פועלים".
הביקורת נגדכם פגעה בהיקף המנויים שלכם?
"להפך. בזכות הביקורת של טראמפ, לאחרים יש הערכה מחודשת לתקשורת. מספר המנויים שלנו גדל, מספר מנויי 'הניו יורק טיימס' גדל, ואני שומע יותר מאי פעם הערכה למה שאני ועמיתיי עושים. אנשים יוצאים מגדרם כדי לומר את זה. הרעש סביב 'פייק ניוז' הביא להערכה מחודשת למה שאנחנו עושים. אז זה חיובי".
והצד השלילי?
"הביקורת מעודדת אנשים לצאת מגדרם כדי לחפש פגמים במה שאנחנו עושים, ופעמים רבות הקובלנות שלהם לא מוצדקות. למשל, אני ועמיתיי כתבנו על משקיע בולט ששמו ג'פרי גונדלאך. הכתבה היתה על כך שמשקיעים יצאו מהקרן הכי גדולה שלו (שבשיאה צברה נכסים של 61.7 מיליארד דולר, א"פ) כי הוא רשם ביצועי חסר. גונדלאך טען שזה פייק ניוז, וחש שזה בסדר להעליב אותי באופן אישי, וקרא לי 'MotherZucker'. חשבתי שזה קצת מעליב, אבל בעיקר משעשע. הרי המספרים הם מה שהם. זה לא שאפשר למצוא יותר מדי הטיה בסיפור הזה.
"במקצוע שלנו צריך לפתח עור עבה. אבל אם גונדלאך, שהוא מהמשקיעים הכי מכובדים בוול סטריט, יכול לומר דברים כאלה, זה מאפשר גם לאחרים לומר אותם. זאת עדות לכך שאנחנו בעידן חדש, שעליו בישר הנשיא טראמפ, ובו זה בסדר להטיח עלבונות כשאתה מרגיש שהתקשורת היתה לא הוגנת איתך. לא רק ביקורת, אלא גם עלבונות אישיים".
זה שינה את האופן שבו אתם עובדים?
"אני לא חושב. אני שוכב ער לפעמים בלילה מחשש שטעיתי בסיפור. מצד שני תמיד זה היה ככה. הביקורת רק חיזקה את הצורך להיות הוגנים וזהירים ולא מוטים, עקרונות שתמיד ניסינו לשמר".
ה”וול סטריט ג'ורנל” נהפך בעצמו למושא לסיקור בחודשים האחרונים, אחרי שבעיתונים אחרים התפרסמו דיווחים על מחלוקות בין העיתונאים בעיתון לבין העורך, שלטעמם מוביל קו מרוכך מדי כלפי הממשל בהנחייתו של הבעלים רופרט מרדוק.
"בלי להרחיב יותר מדי, אני חושב שחלק מהביקורת הזאת לא הוגנת. אנחנו בוחנים את עצמנו כיום יותר מאי פעם".
מרדוק הודיע בסוף השבוע שדיסני תרכוש את אימפריית התקשורת שלו, פוקס, תמורת לא פחות מ־52 מיליארד דולר. איך זה ישפיע עליכם?
"אנחנו ב'וול סטריט ג'ורנל' שייכים לניוז קורפ ולא לפוקס, אלה חברות שהן כמו בנות־דודות. מרדוק ריכז בפוקס את נכסי המדיה הסקסיים שצומחים מהר, ופיצל אותם מעסקי העיתונות ומהעסקים שצומחים לאט יותר. עכשיו הוא מכר את רוב הנכסים של העסקים הסקסיים, וזה משאיר אותו רק עם פוקס ניוז, ועם תחום הספורט, מסיבות של הגבלים עסקיים. ההשערה היא שבסופו של דבר יאחדו את פוקס ניוז עם ניוז קורפ".
זאת תקופה של הרבה ספקולציות.
"כשאתה עובד עבור רופרט מרדוק אתה תמיד מניח שיש עסקה מעבר לפינה. ולדעתי הוא עשה עבודה מעולה. אנשים מבקרים אותו, אבל אני אוהד שלו: הוא שמר על רוב מקומות העבודה, היתה צמיחה בהרבה אזורים שונים, והוא ידיד של ישראל. ואני אישית מעריך את זה".
בחזרה לנשיא — סמל נוסף של עידן טראמפ הוא שהממשל שלו גדוש ביוצאי גולדמן זאקס. זה נראה כמו שינוי מהותי עבור התעשייה הפיננסית: אם בעבר הופיעו בכירי וול סטריט בקונגרס כדי להביע חרטה על חלקם במשבר הפיננסי, כיום הם נראים כמי שעברו תהליך העצמה.
"אני לא חושב שהמנהלים בוול סטריט מרגישים אשמה כלשהי לגבי 2008. אני גם חושב שהיתה הגזמה לגבי כמות האשמה שהם צריכים לשאת. וול סטריט יצרה מוצרי משכנתאות רעילים, ששיתקו את השווקים הפיננסיים ואת הכלכלה מסביב לעולם. אבל האירוניה היא שהם האמינו במוצרים האלה. זה כמו הקצב שיש לו בשר רעיל, ולא רק שהוא מגיש אותו ללקוחות שלו כל יום, הוא גם מביא אותו הביתה, מגיש אותו לילדיו ואוכל אותו בעצמו. כן, וול סטריט יצרה את החומר הרעיל הזה ונתנה אותו ללקוחות שלה, אבל הם גם נחנקו מזה ונהיו חולים בעצמם".
כלומר הם הפילו גם את עצמם?
"הם היו תאבי בצע, אבל טיפשים ונאיביים. אני לא חושב שהם היו מודעים. קל בדיעבד לומר שבוול סטריט ידעו שהדברים האלה רעים והם ניסו לדפוק את כל השאר. אבל אני מאמין שהם קנו את הנרטיב שלפיו הפד תמיד יהיה שם, ותמיד יוכל להציל את שוק הדיור; שמעולם לא היתה לנו התרסקות נדל"ן ברמה לאומית, וזה לא יכול לקרות. והם לא יכלו לטעות יותר. אני לא חושב שוול סטריט מרגישה אשמה אדירה בגלל המשבר של 2008, ואני לא בטוח שהיא צריכה".
ועכשיו, תחת ממשל טראמפ?
"במידה מסוימת הם אכן מרגישים מועצמים, וול סטריט במצב טוב, שוק המניות בשיא של כל הזמנים, הטיטאנים של שוק ההון משגשגים מאוד תחת טראמפ, והם שוב שוכרים עובדים חדשים. אבל מאחורי הקלעים רבים מהם חוששים מאוד מהסביבה הנוכחית. הם מודעים לאי־השוויון בארצות הברית ומודעים להיסטוריה, למה שפערים ואי־שוויון יוצאי דופן מובילים אליו. ראינו את גרמניה ומקרים אחרים בהיסטוריה. כך שמאחורי הקלעים, אם אתה מדבר איתם על כוס בירה, הם מודאגים מעתיד המדינה".
מה בדיוק מטריד את בכירי וול סטריט?
"הם מודאגים מכך שהנשיא הבא יהיה אדם קיצוני יותר, מהשמאל או מהימין. ושהוא יכול להיות רחוק שמאלה הרבה יותר. אם אדם כמו ברני סנדרס היה מועמד לא סביר ב־2016, מועמד כמוהו נהפך לאפשרות ריאלית הרבה יותר בבחירות הבאות. זה מה שאי־שוויון מביא כשאנשים מהמיינסטרים מודאגים מהעתיד שלהם".
מה לגבי הרפורמה במסים של טראמפ, שמורידה דרמטית את מס החברות?
"לא מעט אנשים חושבים שצריך לשנות את קוד המס, ששיעורי מס החברות בכל העולם ירדו בעשור האחרון אבל לא בארצות הברית, ולכן היא צריכה להיות תחרותית יותר. אולם במקביל, יש חשש שהרפורמה במסים רק תחריף את אי־השוויון במדינה. זאת לא התוכנית האידאלית, והיא גם תפגע במידה מסוימת בתושבי מדינת ניו יורק, שבה מתגוררים לא מעט מאנשי וול סטריט, כך שחלק מהם מקדמים בברכה את הורדת מס החברות, אבל יש להם דאגות עמוקות בכל הנוגע לאלמנטים אחרים בתוכנית".
איפה נמצא כיום האקשן בעולם הפיננסים?
"המעבר מאנשים למכונות והקושי להרוויח כסף אפילו בקרב המשקיעים הנחשבים ביותר, עם ביצועי העבר הטובים ביותר. המשקיעים מתחרים כיום עם משקיעים כמותיים (quantitative, כאלה הנשענים על אסטרטגיות מסחר אוטומטיות מבוססות אלגוריתמים, א"פ), ובאופן גובר הם הולכים להתחרות עם בינה מלאכותית.
"המשקיעים המיליארדרים־הכוכבים פוחדים ממה שצופן העתיד שלהם, ומהיכולת שלהם להתחרות. יש שורת משקיעים שהם שם־דבר, שרושמים ביצועי חסר כבר כמה שנים, וחלק מזה נובע מכך שאין להם יתרון. הם לא מצליחים להשיג אדג' בשיטות ששירתו אותם בעבר, למשל על ידי ניתוח חדשות וניסיון לצפות מה יגידו הדו”חות הפיננסיים. המוח האנושי לא מסוגל להתחרות בשווקים הפיננסיים כמו פעם. האדג' נמצא אצל חברות השקעה כמו רנסאנס (שאחד מבעליה הוא המיליארדר רוברט מרסר, התורם הגדול ביותר של טראמפ, א"פ), ו־Two Sigma, שהן חברות טכנולוגיה לא פחות מחברות השקעות".
מנהלי ההשקעות שאתה מדבר עליהם הודו בחששות האלה בפניך?
״המשקיעים שלהם הודו בזה. הם עצמם שומרים על פאסון, אבל אפשר לראות שאפילו הם מנסים להכניס אלמנטים כמותיים לאסטרטגיה שלהם, ואם אתה מבקר אצלם, לעתים קרובות תגלה שיש להם צוות כמותי או בחור שיושב בפינה, שעליו הם אומרים 'זה הקוואנט שלי'. כולם מנסים להסתגל או להדביק את השינוי הזה. אלה אנשי מכירות מעולים, שלא יגידו 'אני מפחד מהתחרות עם הקוואנטים', אבל המספרים שלהם אומרים את זה, והפעולות שלהם אומרות את זה.
"יש כאן פרדוקס שמרתק אותי. האנשים שהם מלכי וול סטריט כיום, שפיצחו את תהליך ההשקעה, הם אנשים שלפני כמה שנים לא היה יכול להיות להם אכפת פחות מהשקעות. הם לא ידעו מה זה חברה או מה זו מניה. הם היו אקדמאים או מדענים. אבל הם האנשים שהבינו איך לנצח בוול סטריט. ואילו האנשים שהתחילו עסקים עוד בצעירותם, שהלכו לבית ספר למינהל עסקים, וקראו את הספרים של וורן באפט ובנג'מין גראהם הם אלה שמתקשים. אז יש כאן קצת אירוניה".
