עופר מקסימוב לביהמ"ש: "אם שחררו את אחותי, יש לשחרר גם אותי"

ימים ספורים לאחר בקשת החנינה מנשיא המדינה פנה הבוקר (א') עופר מקסימוב המרצה עונש מאסר של 18 שנה על חלקו בפרשת הבנק למסחר, לבית המשפט נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו שחרור מוקדם. "הציבור הרחב הכיל בנקל את שחרורה של אחותו, אתי אלון, ואם כך הם פני הדברים לגביה, הרי שיש לגזור גזירה שווה בעניינו", נכתב לבית המשפט.

מקסימוב, באמצעות עו"ד סוזי עוזסיני-ארניה, מבקש מבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד, לערער על החלטת ועדת השחרורים ולאפשר לו שחרור מוקדם, לאחר שריצה למעלה מ-15 שנות מאסר.

בעתירה, הכוללת כ-1,500 עמודי נספחים, מפרטת פרקליטתו של מקסימוב, שורה של נימוקים ושיקוליים אשר לטענתה מחייבים את שחרורו המוקדם. כך נטען כי לאורך כל תקופת ריצוי מאסרו התנהגותו של מקסימוב הייתה ללא גופי.

מעבר לכך צוין, כי במסגרת הליך השיקום בכלא, מועסק מקסימוב במפעל מתכות באזור התעשייה ברמלה, כשהוא יוצא לבדו מבית המאסר ומגיע לעבודתו בתחבורה ציבורית ללא פיקוח וחוזר חזרה גם כן באופן עצמאי. דבר זה מעיד לשיטת פרקליטתו על האמון שרכש צד הגורמים ברשות בתי הסוהר. מה עוד שלאור שביעות הרצון הגבוהה מתפקודו בעבודה הוחלט להעסיקו במפעל גם לאחר שחרורו ממאסר, במסגרת תכנית שיקום מופרטת שהוכנה עבורו.

עופר מקסימוב

עוד מתייחסת העתירה לטענה של ועדת השחרורים על כך שלמעשה לא עבר הליך גמילה מהימורים דבר שמצביע על מסוכנותו לכאורה לשוב ולהמר. לפי עו"ד עוזסיני-ארניה, העובדה שמדובר באסיר היוצא לבדו מדי יום לעבודתו ללא פיקוח כשיש בידיו כסף והוא אינו עושה בו שימוש להימורים, גם לא חוקיים – מדברת בעד עצמה. "לו אכן היה נותר מקסימוב מכור להימורים", נכתב בעתירה, "הרי שדבר לא היה מונע ממנו מלממש את התמכרותו הפתולוגית להימורים (לשיטת ועדת השחרורים) על דרך של הימורים מותרים 'על הדרך', בלכתו או בבואו מכותלי בית המאסר וחזרה".

העתירה מתייחסת גם לשחרורה המוקדם של אחותו של מקסימוב, אתי אלון, שריצתה עונש מאסר של 14 וחצי שנות מאסר, גם כן על חלקה בקריסת הבנק למסחר. לפי מקסימוב, מקום שאחותו, שהוטל עליה עונש זהה לשלו על חלקה באותה פרשה ממש, כבר שוחררה ממאסר "אין עוד מקום לקבוע כי שחרורו שלו יהווה פגיעה באמון הציבור, במערכת המשפט ואכיפת החוק"

"מסתבר", נכתב עוד, "כי הציבור הרחב הכיל בנקל את שחרורה של הגב' אלון, אשר חומרת מעשיה זהים לחומרת מעשי מקסימום, בבחינת 'מספיק ודי', ואם כך הם פני הדברים לגביה, הרי שיש לגזור גזירה שווה בעניין של מקסימוב. האינטרס הציבורי אשר היה קיים טרם שחרורה של אלון, אינו קיים עוד, ואינו צריך כעת לבוא בחשבון בעניינו".

עו"ד עוזסיני-ארניה מציינת עוד בפנייה לבית המשפט כי המסר המשתקף מהחלטת ועדת השחרורים הוא כי אין כל טעם ממשי בהשתתפות אסירים בהליך שיקומי משמעותי. "כך, אם לאחר תקופת מאסר ארוכה ביותר של למעלה מ-15.5 שנים והליך שיקומי ממושך", נכתב לבית המשפט, "בקשותיו של מקסימוב נדחות פעם אחר פעם, הרי שהמסר המועבר עשוי לעודד הלך חשבה כי עדיף לסיים ולרצות את מלוא תקופת המאסר ללא כל הרתמות ומחויבות כלשהי מצידם (של האסירים, זש"ל)".

בשבוע שעבר פנה מקסימוב לנשיא המדינה ראובן ריבלין בבקשה לקבל חנינה. במכתב שצורף לבקשתו פירט האסיר את השינוי שעבר במהלך מאסרו ועל החרטה שהוא חש. "אני מרגיש בושה", כתב, "על המקום שאליו הבאתי את עצמי ועל המקומות שאליהם הבאתי אחרים. אני חושב על הקורבנות של המעשים שלי, אנשים שאת פניהם ראיתי רק בטלוויזיה, עומדים מול הבנק עם שלטים שהלך להם הכסף. תחושת הבושה קשה, אני לא ישן בלילה ושוב ושוב רואה את הקורבנות".