דרעי, חוזה מדינת ת"א

1.

לא קריסת חוק ההמלצות ולא חקירת דוד ביטן. הדרמה הגדולה באמת התרחשה שלשום בישיבת ממשלת ישראל, שבפעם הראשונה הכירה בקיומן של שתי ישויות מדיניות נפרדות בין הירדן לים: מדינת תל אביב ושאר ישראל. זה קרה כשהממשלה אישרה והעבירה לדיון בהול בכנסת תיקון לפקודת העיריות. כדי לא להלאות נאמר שהתיקון מקנה לשר הפנים סמכות לבטל חוקי עזר עירוניים שמתירים פתיחת עסקים בשבת. סמכות שלא היתה לו קודם.

הולדתו של "חוק המרכולים" היא תגובה להחלטת בג"ץ שהתירה לעיריית תל אביב פתיחה מוגבלת של בתי עסק בשבת. בהילותו של החוק היא תולדה של משבר השבת, שאיים לרגע על יציבות הממשלה. אבל משמעות החוק היא החשובה: בתל אביב כבר הותרה פתיחה מוגבלת של עסקים בשבת, אז שיישאר כך. ממילא מדובר במקבץ של עוכרים שיהדותם נשתכחה מהם. בשאר הארץ, לעומת זאת, טרם נחקקו חוקי עזר עירוניים כאלה, ומעתה כבר לא יוכלו להיחקק. המדינה, ביוזמתה, מקבעת מצב סטטוטורי שאינו אחיד בערים שונות, פשוט מפני שכבר יצא כך. אם חוק המרכולים יעבור, במדינת תל אביב אפשר יהיה לרדת ל־AM:PM ולהתפנק על שוקובו, ואילו במדינה שבה חיים אזרחי חדרה, הרצליה, פתח תקווה ובית שמש זה יהיה בלתי אפשרי. לפחות לא באופן חוקי.

תל אביב. מדינה נפרדת צילום: עמית שעל

2.

צריך לדבר על אריה דרעי. לדבר לגופו של איש. משום שכאשר דרעי מבקש לכפות אורח חיים מסוים על אזרחים חילונים, אסור לאפשר לו ליהנות מהתואר הממלכתי "שר הפנים", שמאויש בידי פרסונה מאוד לא ממלכתית.

דרעי עבריין מורשע. הוא לקח שוחד וישב בכלא. הוא השר היחיד שלא התבייש וחזר לכהן בממשלה לאחר ריצוי עונש בעבירה כה חמורה, שחותרת תחת יסוד שליחותו הציבורית. כחלק ממהלכי ההישרדות של הממשלה הנוכחית דרעי התגלגל שוב לכיסא שר הפנים. הוא לא חשב שלא ראוי לחזור למקום הפשע, להיפך. הוא מאוד שמח לאחוז בתיק שמקנה שפע מינויים ושליטה באורחות חיים. כאילו לא די בכך, כיום מתנהלת חקירה משטרתית חדשה בעניינו: חשד לשחיתות שמרכיביה עבירות מס, מרמה והלבנת כספים בעסקאות נדל"ן. לא פחות מחמש פעמים הוא כבר נחקר, אבל לא עלה על דעתו להשעות עצמו מהמשרד.

צריך להזכיר את זה, גם אם זה לא מנומס. חייבים לסדוק את מעטפת הסכרין ואהבת ישראל שדרעי נעטף בה בכל פעם שהוא שולח את ידיו אל מנהגי השבת של אזרחיו החילוניים. צריך להזכיר את תשדיר "השקופים" הציני בבחירות האחרונות, שבו מככב בזעקות שבר איש מאוד אמיד ומקושר. צריך להזכיר, בכל פעם שדרעי מבכה את גורלה של שבת קודש, שבפעם האחרונה שפרץ בבכי מרורים פומבי עשה זאת בעזרת בצל מוריד דמעות. צריך להזכיר שבסקרי הבחירות האחרונים ש"ס מתנדנדת סביב אחוז החסימה. כשזוכרים את זה, יש סיבה טובה לחשוד בתום לבו של איש הבצל. שמא, רק שמא, חירוף הנפש הנוכחי בשם הקדושה והפגיעה בראשי הערים אינם נגזרים רק משמירה על יום המנוחה.

דרעי. לא עלה על דעתו להשעות את עצמו מהמשרד צילום: דוברות הכנסת

3.

עשויים להיות צדדים חיוביים באיסור פתיחת בתי עסק בשבת. למשל הגנה על בתי עסק מול רשתות ענק או שמירה על מנוחת עובדים. הבעיה היא שלא הם מנחים את שר הפנים. הם לכל היותר כיסוי לערכים דתיים שבשמם הוא פועל. בעולם מוסרי אמיתי, למוטיבציה ולמניע שמאחורי המעשה יש משמעות מכרעת. לא דין מאבק ארגון עובדים למען שעות עבודה ומנוחה, כדין מאבק שר חרדי המבקש לכפות את ערכי המנוחה שלו. בדיוק כפי שנסכים שילדינו יקבלו הדרכה מרופא בעניין מזון לא משמין, אבל נסרב שיקבלו אותה מפיו של סוכן דוגמנים – גם אם עצותיהם יהיו דומות. האתיקה טמונה בכוונה, לא בתוצאות.

4.

לא פחות מ־58 ראשי רשויות מקומיות חתמו על התנגדות לתיקון החוק. הם אינם חשודים בחילוניות מתריסה, ואפילו לא אמרו שהם רוצים לאפשר פתיחת עסקים בשבת. הם רק לא רוצים שדרעי, חרדי שלא גר אצלם, יקבע להם. לכן חשוב לא להיאחז בניצחון המסוים של מדינת תל אביב. הפתרון בעיר החילונית הגדולה התאפשר בזכות צירוף זמנים ונחישות של בית המשפט ושל העירייה. אין סיבה שתושבי הרצליה, דימונה או נתניה לא יוכלו למצוא גם הם את הפתרון המתאים להם בשאלת השבת.

החוק הטרי הוא פרק נוסף במהלכים שהממשלה הנוכחית מנהלת נגד הציבור שלא הצביע בעבורה, ובעד שרידותה שלה. אבל אין סיבה להיכנע. ההפגנה במוצאי שבת הוכיחה את עוצמתו של מאבק אזרחי כשהשלטון מתעקש על חוק מעוות. חוק המרכולים צפוי ללכת בדרכו של חוק ההמלצות. כבר עכשיו, בלחץ ישראל ביתנו, עוכבה ההצבעה בכנסת. עוד קצת לחץ ציבורי וגם כחלון יגדל מחדש עמוד שדרה. ואת המחאה האזרחית לא צריך להפנות נגד דתיים או חרדים, אלא נגד מנהיגים ציניים שמשתמשים בשמם כדי לפלג ולצבור הון פוליטי.