זו לא אגרה, זה מחסום
להטיל אגרה על כל הליך שיפוטי זה מוצדק. להפוך את האגרה למחסום מבוצר זה בלתי סביר
מרגע שייכנסו לתוקף אגרות הענק לתביעות ייצוגיות, שאושרו אתמול בוועדת החוקה של הכנסת, יהיה צריך להיות פראייר או דון קישוט כדי להגיש תביעה כזו. איזה אדם שנפגע ב־2 שקלים, ב־200 שקל או ב־2,000 שקל יסכן 16 אלף שקל כדי להביא צדק לציבור כולו?
המטרה העיקרית של תביעות ייצוגיות היא ליצור מצב שבו כאשר ציבור גדול נעשק בסכומים קטנים, הוא יוכל לקבל צדק. דומה שאגרות העתק מרוקנות את המטרה הזו ולכן את רעיון התביעה הייצוגית כולו מרוב תוכנו. המצב שבו לא היתה עד היום כל אגרה על תביעות ייצוגיות הוא מוזר והיה צריך לתקן אותו. אבל העובדה שהאגרות שנקבעו גבוהות פי תשעה מהעלות של עתירה לבג"ץ - הזויה.
מי שעושים את הכסף הגדול בתביעות הייצוגיות הם עורכי הדין ולא התובע. מול הסכומים שעושים עורכי הדין לא נראה כל כך נורא שהם יסכנו 16 אלף שקל. אלא שלעורכי הדין אסור לשלם את האגרה. זו עבירה אתית. בסביבה הכל כך עוינת של מלחמות התביעות הייצוגיות, הדבר האחרון שעורכי דין רציניים יכולים להרשות לעצמם זה לעגל פינות.
צילום: שאטרסטוק
עלו בוועדת החוקה הצעות הרבה יותר צודקות, כמו להטיל אגרה בגובה 1,800 שקל כפי שהדבר בעתירה לבג"ץ, אבל זה לא נחשב מרתיע מספיק; או לחייב את השופטים לקבוע לתובעים בתביעות סרק הוצאות ריאליות; או הצעת סמנכ"ל ידיד רן מלמד להטיל את האגרה בתביעות ייצוגיות על עורכי הדין; היתה גם הצעה להעביר את האגרות בהוראת שעה כדי שבעוד כמה שנים אפשר יהיה לבדוק שוב אם הן לא התגלו כאסון וסירסו לגמרי את ההליך. כל ההצעות נדחו.
קשה שלא להתרשם שכל מה שעמד לנגד עיני שרת המשפטים איילת שקד זה להוריד ככל האפשר את מספר התביעות הייצוגיות. ואם המשמעות היא שמהיום תאגידים וחברות ענק יחששו הרבה פחות לרמות אותנו? יש לקוות שבעיניה זה מחיר סביר.
האגרות נקבעו לאחר התייעצות עם הנהלת בתי המשפט והשופטים. נראה שגם הם לא חשבו די על הזכות הבסיסית של האדם החלש לנגישות לבית משפט.
לא נותר אלא לקוות שבג"ץ יחשוב על ההיבט העקרוני ויזרוק את האגרות האלו לפח האשפה של ההיסטוריה. כי להטיל אגרה על כל הליך שיפוטי זה מוצדק. להפוך את האגרה למחסום מבוצר זה בלתי סביר בעליל.
