ראשי הארגונים הכלכליים מוכנים לממן חלקית קצבאות זקנה לקשישים

התוכנית שהציגו אתמול (א') ראשי הארגונים הכלכליים (המעסיקים במשק) להעלאת קצבאות הזקנה עבור קשישים עניים במימון חלקי של המגזר הפרטי היא תוכנית חכמה וצודקת, אך עד למימושה היא צפויה להיתקל בכמה משוכות לא פשוטות, שעיקרן מלחמות קרדיטים בין שורת הגורמים המעורבים.

לפי התוכנית, כ־294 אלף קשישים יקבלו תוספת, כך שהכנסות זוג שמקבל השלמת הכנסה יגדלו ב־1,655 שקל בחודש ויגיעו לכ־7,780 שקל, זאת באמצעות העלאת הפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי ב־0.36 נקודות אחוז. הכספים המיועדים של "מזקנים בכבוד" ינותבו לקרן מיוחדת.

זו תוכנית לא קונבנציונלית. אנשי עסקים מובלים בדרך כלל לפי העקרון של מקסימום רווח. עצם העובדה שהם משנים את הקריטריון שלפיו "More is Better" ובמקומה מבקשים להכניס את העיקרון הרולסיאני (ג'ון רולס) שקבע כי מצבה של חברה יימדד לפי מצבו של האיש החלש ביותר באותה חברה, הוא שינוי מרענן ובלתי צפוי, קל וחומר כאשר הוא מגיע מהקבוצה שרק לפני כמה שבועות דרשה הפחתות מסי חברות.

לתמרן בין כץ לכחלון

התוכנית חכמה כי היא מתעלה מעל הבעיה שהיוותה עד כה את הבלם העיקרי להעלאת קצבאות הזקנה – עקרון האוניברסליות. הרי לא הגיוני להעלות את הקצבאות ל־911 אלף קשישים כאשר רק 250 אלף מהם באמת זקוקים לתוספת כזו.

התוכנית גם צודקת משום שלפי פרופ' איתן ששינסקי שריכז את עבודת הוועדה שעמדה מאחורי התוכנית – קצבאות הזקנה הן נמוכות מאוד לעומת מדינות ה־OECD לפי כל פרמטר; הפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי גם אחרי התוספת המתוכננת, אינן גבוהות והן לא יהפכו לחריגות בהשוואה בינלאומית גם עם ביצוע התוכנית; מכיוון שמדובר בקצבה שתמומן על ידי הפרשות מהביטוח הלאומי, מדובר במס שיוטל על השכר ולפיכך, הסכום הוא צמוד לשכר הממוצע במשק. כלומר ככל שהשכר עולה, הסכום שייגבה יהיה גבוה יותר.

זאת בניגוד לקצבת הזקנה הרגילה שהיא צמודה למדד. מדובר באמירה נורמטיבית חשובה: אנו רוצים שרמת החיים של הקשישים תעלה יחד עם רמת החיים של כלל המשק.

ששינסקי גם בדק את ההשלכות המאקרו־כלכליות ומבדיקתו הראשונית הקצבה החדשה לא צפויה להוות תמריץ שלילי על חיסכון פנסיוני ועל שוק העבודה. כלומר היא לא צפויה לגרום לאנשים לחסוך פחות לפנסיה או לעבוד פחות (ואף לפרוש מוקדם יותר).

אז איפה הבעייתיות ומה עלול לסבך את היוזמה הברוכה? כנראה שכמו כל דבר אחר: הפוליטיקה. ברוש יצטרך לעבור את שר האוצר משה כחלון, אחרי שאת שר הרווחה חיים כץ כבר הצליח לעבור בשלום ככל הנראה. ברוש כבר פגש את שניהם וקיבל מהם תגובות שונות ביסוד. כץ בחר באופציית חיבוק הדב.

מימין: שר האוצר משה כחלון, יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים שרגא ברוש ושר הרווחה חיים כץ צילומים: צביקה טישלר, אוראל כהן, עמית שעל

כאשר נשאל אם הוא תומך הוא הסביר כי לא רק שהוא תומך נלהב אלא הוא גם "שותף מלא". ברוש החליט, בחוכמה רבה, לשתף אותו בקרדיט. לכץ גם קל לתמוך: הוא שר הרווחה והוא לא צריך לדאוג מהיכן יגיע הכסף. הוא לא שר האוצר אלא שר "ההוצאה". גם כששואלים אותו מאיפה יגיע הכסף הוא לא מהסס לעקוץ את יריבו המר: "המימון יגיע מנטו משפחה", אומרים בסביבת כץ. היחסים בין כץ לכחלון אינם טובים בלשון המעטה.

כץ לא אהב את התרגיל שעשה כחלון עם "נטו משפחה": כחלון רץ לתקשורת, גנב לטעמו את הקרדיט ולא סיפר או התייעץ עם אף אחד. אך יתרה מזו, כץ רתח על המהלכים של כחלון בנושא הנכים ובעיקר בנושא תוכנית הסיעוד הלאומית. כחלון השאיר את כץ ביודעין מחוץ לחגיגה. מאז, כץ ממתין לו בפינה. על ברוש להיזהר ולהבין את הרגישויות.

בסביבתו של כחלון הסבירו כי "ברוש אכן עדכן את השר אך לא סוכם שום דבר מעבר". בסביבת כחלון מבקשים להזכיר כי כחלון כבר העלה קצבאות זקנה ב־1.6 מיליארד ומוסיפים ש"קצבת הזקנה לא מספיקה והיא תעלה בתקציב 2019" .

"אני לא יודע כרגע להגיד כמה במספרים, זה גם חוסר אחריות. יש לנו עוד כמה תוכניות יפות בנוגע לקשישים, אבל צריך להיות סבלניים", אמר כחלון בראיון בסוף השבוע שעבר.

אז מה זה אומר עבור ברוש? שאם הוא רוצה באמת לראות את הדבר הזה קורה, את מסיבת העיתונאים הבאה הוא יאלץ לעשות בלשכת שר האוצר, בניהולו ובניצוחו. התמונות הבאות חייבות את כחלון במרכז. כחלון הוא עדיין אחד הפוליטיקאים הטובים במערכת ועם כל הכבוד לברוש שמוכן לשים 1.5 מיליארד שקל, גם כחלון צריך לדאוג ל־1.5 מיליארד שקל ולכן הוא חייב לפחות מחצית מהקרדיט.

חשוב גם להבין, כחלון בבעיה – הוא לא יכול להרשות לעצמו שכל גביר יגיע לפתחו עם "יוזמות של מאטצ'ינג" ועם דרישות תקציביות, כי הוא לא ייצא מזה ויש לו כבר מספיק בעיות תקציביות עם התחייבויות שעולות על המשאבים בכמה מיליארדים. יתרה מזו, אגף התקציבים לא עודכן בנוגע לתוכנית וסביר להניח כי הוא יתנגד לו. כחלון בטח לא צריך עוד עימות עם הפקידים שלו.

נמאס מהנחתות

ועכשיו לשאלה האחרונה. מה עבר על ברוש שעד לפני כמה שבועות דרש הפחתת מס חברות ולפתע מוכן לתת 1.5 מיליארד שקל לטובת הקשישים, מה עומד מאחורי הצעתו הנדיבה? התשובה שלו פשוטה: זה בלבי. התשובה של הציניקנים: בשנים האחרונות המעסיקים נדרשים להכניס את היד עמוק לכיס – העלאת שכר מינימום, פנסיית חובה וקליטת עובדי קבלן. לברוש נמאס שכספי המעסיקים יגיעו למטרות מזדמנות ולכן הוא רוצה להחליט איפה לשים את הכסף. על הדרך הוא ואנשיו יוכלו לשפר את תדמיתם.