סוף עידן ההיתממות של פייסבוק, גוגל, טוויטר ואובר

מה הן בעצם גוגל ופייסבוק? זאת שאלה קצת משונה בשלהי 2017, ובכל זאת היא עמדה במוקד השימועים של ענקיות הטכנולוגיה בסנאט האמריקאי בשבוע שעבר. הסנאטור הרפובליקני ג'ון קנדי ניסה לברר עם היועץ המשפטי של גוגל אם ענקית החיפוש, שמשמשת גם מקור חדשות, היא לא בעצם "העיתון הגדול ביותר ב־92 מדינות בעולם?". "אנחנו לא עיתון. אנחנו פלטפורמה לשיתוף מידע, שיכול לכלול חדשות ממקורות כמו עיתונים", השיב לו בזריזות עורך הדין של גוגל, ריצ'רד סלגדו.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

להאזנה ב-iTunes | לכל הכתבות המוקלטות

פלטפורמה. המילה הזאת צצה גם בהבעת החרטה של קולין סטרטץ', עורך הדין של פייסבוק, שהתייסר, בניסוח מוקפד, על השימוש הרוסי בפייסבוק להפצת תעמולה ושקרים במערכת הבחירות האחרונה. "זה כואב לנו כחברה. זה כואב לי באופן אישי לראות שאנחנו, שהפלטפורמה שלנו, נוצלה באופן הזה". גם נציג טוויטר היה שם, עם המבט קדימה. "הניצול לרעה של הפלטפורמה שלנו בידי גורמים מדינתיים כדי לנסות לבצע מניפולציה של הבחירות הוא אתגר חדש עבורנו, שאנחנו נחושים לעמוד בו", התחייב עורך הדין שון אדגט.

נציגי פייסבוק, טוויטר וגוגל בסנאט לפני שבוע. האם הן רק פלטפורמות או גם כלי תקשורת נפוצים? צילום: איי פי

יש סיבה טובה לכך שפייסבוק, גוגל, וטוויטר מתעקשות על היותן פלטפורמות טכנולוגיות ניטרליות, ולא חלילה גופי תקשורת. זה אומר שהן לא כפופות לאותם חוקים פדרליים. אבל יש כאן גם משהו עמוק יותר, וזאת אחת התובנות העסקיות הגדולות של עמק הסיליקון: במקום להעסיק עובדים, לשלם להם שכר מינימום וזכויות סוציאליות ולהסתבך עם תפעול אופרציה ענקית, אפשר פשוט להיות פלטפורמה טכנולוגית. כזאת שיושבת באמצע, מקשרת בין הצדדים וגובה עמלה.

אימת הטרולים הרוסיים

כל זה מתחבר לאחת התופעות המדוברות של העשורים האחרונים: נתח קטן והולך של ההכנסה מגיע לעובדים, ונתח גדל והולך מגיע לבעלי ההון. המתעשרים הגדולים של עידן הפלטפורמה הם לא ספקי השירותים או יצרני התכנים, אלא מקימי הפלטפורמות, שמפעילים אותן באמצעות מספר קטן יחסית של עובדים, והמשקיעים בהן כמובן.

קחו למשל את הפלטפורמה הגדולה מכולן: פייסבוק. 13 שנה אחרי שהוקמה, יש לה כבר 1.3 מיליארד משתמשים שגולשים בה בכל יום כדי לצרוך תוכן שהעלו משתמשים אחרים: חברים, משפחה, גופי תקשורת וגם טרולים. לא פחות מ־146 מיליון אמריקאים נחשפו לתעמולה רוסית בפייסבוק בבחירות האחרונות, כך התגלה בשבוע שעבר.

מייסד פייסבוק מארק צוקרברג. מהתנערות לחרטה בתוך שנה צילום: אי פי איי

הבחישה הרוסית הובילה לחשבון נפש מתמשך אצל מארק צוקרברג. לפני שנה, אחרי הבחירות, הוא הכריז ש"הרעיון שפייק ניוז בפייסבוק השפיעו על הבחירות באופן כלשהו הוא די מטורף". בספטמבר הוא כבר נשמע אחרת: "זה היה מזלזל לקרוא לרעיון הזה מטורף, ואני מתחרט על כך". בין לבין, בדצמבר, הוא נדרש לשאלות קיומיות: "פייסבוק היא סוג חדש של פלטפורמה. היא לא חברת טכנולוגיה מסורתית, ולא חברת מדיה מסורתית. אנחנו מרגישים אחראים לאופן שבו משתמשים בה". בפברואר הוא פרסם מניפסט על "בניית קהילה עולמית". פייסבוק, כך נראה, נמצאת בדרך לקבל אחריות. היא חייבת. כפי שהצהירה הסנאטורית הדמוקרטית דיאן פיינסטיין, "אתם יצרתם את הפלטפורמות האלה. עכשיו משתמשים בהן לרעה, ואתם אלה שצריכים לעשות משהו לגבי זה. או שאנחנו נעשה זאת".

אבל יש כאן שתי בעיות. ראשית, ככל שפייסבוק תקבל יותר אחריות, כך ירוכז בידיה יותר כוח. ככל שהיא תשלוט יותר בסינון התכנים למשתמשיה, כך תוכל להשפיע יותר על תפיסת המציאות שלהם — מה שלא בהכרח מקדם את הדמוקרטיה. שנית, לעקוב אחרי משתמשים ושטף התכנים הבלתי נדלה שהם מייצרים יעלה לפייסבוק הרבה כסף.

אובר היא עדות נוספת לסוף עידן חוסר האחריות של הפלטפורמות. לכאורה, האפליקציה שלה מקשרת בין נוסעים לבעלי רכב, גובה עמלה וזהו. שני מיליוני נהגיה אינם עובדי החברה: היא רק מציעה את הפלטפורמה, ובדרך עוקפת את הרגולציה על שוק המוניות וחותכת מחירים. ההתנהלות העסקית האגרסיבית של אובר כבר הובילה אותה לשלל הסתבכויות: בארצות הברית לבדה יש כרגע חמש חקירות פדרליות על התנהלות החברה לצד עשרות תביעות אזרחיות.

יו"ר גוגל אריק שמידט. לא עיתון, סך הכל כלי לשיתוף מידע צילום: בלומברג

אבל גם עצם המודל העסקי של אובר עומד למבחן: בית המשפט בבריטניה דן בימים אלה בערעור על ההחלטה להגדיר שניים מנהגי החברה עובדיה. כפי שנציג אובר הודה בפרלמנט, אם 50 אלף נהגי אובר בבריטניה יוגדרו עובדים, "זה משהו שהעסק שלנו יכול בהחלט לעמוד בו", אבל הוא ישנה את אופי החברה: "אנחנו ניראה קצת יותר כמו חברת הסעות פרטית". וזה, הוסיף, יעלה לאובר הרבה מאוד כסף.

הציבור שילם את המחיר

העלויות שמרחפות מעל פייסבוק ואובר מבהירות כי המודל העסקי של הפלטפורמה הצליח כל כך משום שאחרים שילמו את המחיר עליו. בין שאלה נהגי אובר שלא סוגרים את החודש או מצביעים אמריקאים שקראו על קשר שקרי בין הילארי קלינטון לפדופילים.

יכול להיות שהחברות יפתרו את הבעיות הללו בדרכים טכנולוגיות: מנגנונים מתוחכמים יותר לסינון יוזרים; פרוטוקולים קפדניים יותר לרכישת מודעות; אלגוריתמים מתקדמים לעריכת תוכני הפיד; והחלפת הנהגים במכוניות אוטונומיות. הן אפילו עשויות לצאת מהתהליך לא פחות עוצמתיות. דבר אחד בטוח: תם עידן ההיתממות.