יש פיצול רק כשאין דמוקרטיה

חלק משופטי בג"ץ שחררו עצמם מהאיפוק השיפוטי והביעו דעה נחרצת על פיצול והפרדת תאגיד החדשות מתאגיד השידור הציבורי כאן.

השופט מני מזוז אמר כי "עשו את כל המהלך המייגע הזה אלא כדי להשפיע על העוסקים בחדשות. ברגע שיש בוס חדש, או שמתיישרים או שעוזבים וזו המטרה והתכלית היחידה של הפיצול". השופט יצחק עמית הוסיף ש"נתקשה להסביר לדור הבא מה קרה פה. כשלוקחים את ליבת התאגיד החדש ומפרידים אותו זו חקיקה חשודה".

מימין: השופטת דפנה ברק‑ארז, השופט יצחק עמית והשופט מני מזוז צילום: עטא עוויסאת, שאול גולן

הדיון התקיים אתמול בעתירת התאגיד וארגון העיתונאים לבטל את הצעת החוק שנועדה להקים את תאגיד החדשות הנפרד. בסיבוב הקודם הוציא ההרכב צו ביניים שהקפיא את המהלך, צעד נדיר למדי כשמדובר בחוק של הכנסת.

ראש ההרכב, המשנה לנשיאה חנן מלצר הדגיש בדיון אתמול שאין בעולם מודל כזה שבו מקימים שידור ציבורי ועוקרים ממנו את חטיבת החדשות. "זה קיים", אמר, "רק במדינות לא מערביות ולא דמוקרטיות". מקבץ ההתבטאויות הזה הוא חריג. שופטים יודעים להתאפק, הם לא נוהגים לרתום הגיגים מסוג זה לפני הפסיקה.

התהיות היו לגבי קו התיחום בין התאגידים. מה זה בדיוק חדשות? שידורי אקטואליה? תחקירים? האם התאגיד המקורי יוכל לשדר תחקיר על מחדלי מערכת הבריאות שהתגלו לפני מספר שנים ותאגיד החדשות יוכל לטרפד לו את הנושא כי זה בתחום החדשות ולא בתחום התאגיד? ואולי הוא יטרפד במצוות הפוליטרוקים הפוליטיים של תאגיד החדשות?

ב"כ התאגיד הציע לשופטים: "תקשיבו לפוליטיקאים שאומרים את האמת ולא למשפטנים שמספרים לכם על התמקצעות ושינוי מבני". שני אלה, התמקצעות ושינוי מבני הן התכליות המשפטיות באמצעותן כיבסו באי כוח הממשלה והכנסת את הפיצול. השופטים גיחכו וקטלו את התכליות האלה. "אי אפשר להבטיח התמקצעות בתוך המבנה הקיים?", שאלה השופטת דפנה ברק-ארז, "נראה כי כדי לעשות מרחק של 100 מטר עשיתם מעקף של 90 קילומטר".

השופטים לא קנו, לא את התכלית ולא את השינוי המבני. לכאורה, ב"שינוי מבני", טען ב"כ התאגיד, אפשר להסביר גם את העברת הסמכות לשדר חדשות למשרד ראש הממשלה, וגם סגירת החדשות לגמרי היא שינוי מבני. "בשביל מה צריך תאגיד שידור ציבורי", שאל מזוז, "בשביל לשדר סרטי טבע"?

מצד שני, ביטול חוק חייב לעבור דרך פגיעה חוקתית. ב"כ הכנסת עו"ד אביטל סומפולינסקי הודתה שיש מצב שהחוק הוא "מוזר, לא יעיל, ואפשר לתהות על קנקנו, אבל הוא לא פוגע בחופש הביטוי, ההתארגנות, העיסוק ובאושיות הדמוקרטיה". בכך ניסתה לקפל את כל הדגלים שבהם מנופפים העותרים.

השופטים, בדרך לביטול אפשרי של החוק, יצטרכו לפרק את המוקשים האלה. האם יש לתאגיד ציבורי חופש ביטוי שנפגע בכך שעקרו ממנו את חטיבת החדשות? האם זכות הציבור לקבל מידע נקי מהשפעה שלטונית נפגעה? האם מבנה הפיצול היה לגיטימי אילו הוחלט עליו מראש ולא רק לאחר הקמת התאגיד?

בסיום הדיון הוטלה פצצה קטנה. השופטים ביקשו מהמדינה לשקול שינוי בהצעת החוק. ניתן לראות בכך רמז ‑ אם לא תשנו, נבטל. כמו במתווה הגז, כשהשופטים שלחו את המדינה להרהר שוב בפיסקת היציבות, ושנענו בשלילה ביטלו את המתווה. המלצה זו בצירוף ההערות שנשמעו בדיון מבשרים על נכונות השופטים לבטל את הפיצול, ועם זאת צריך להיזהר - לפעמים, דברים שנאמרים לא תמיד נחתמים בפסק דין.