מה שלא עושים, אסור להפחית מסים

מוטב להוריד את הדיון בהפחתת המסים מהשולחן, לפני שכדור השלג הזה מגיע לממדים שלא ניתנים לשליטה. הדיון המיותר הזה התחיל בחטא, במבצע חברות ארנק. משם נובע רוב העודף התקציבי, אך כפי שתבינו מיד - אין שום עודף. המבצע הוא הטבת מס, שאותה הגה מנהל רשות המסים משה אשר. במסגרתו, בעלי מניות מהותיים יכולים למשוך דיבידנד ולשלם עבורו מס מופחת בשיעור של 25% - הטבה של 5%–8% משיעור המס המקורי. המבצע גרם לבעלי המניות למשוך דיבידנדים שהניבו מס עודף של 10 מיליארד שקל - והיד עוד נטויה.

אז מדוע חטא? כי המבצע הזה הוא מתנה לבעלי מניות מהותיים - המולטי־מיליונרם של מדינת ישראל. מדינות אמורות לצאת במבצעים כאלה רק אם הן על סף משבר פיסקאלי - ומצבה של ישראל רחוק מאוד משם. לכן, לא רק שהמבצע אינו צודק, הוא אפילו לא נחוץ.

הגבייה ב־2016 היתה גבוהה בכ־8 מיליארד שקל מהמתוכנן. דבר דומה התרחש ב־2015 וגם השנה ההכנסות ממסים צפויות להיות גדולות מהיעד, עוד לפני העודפים מהמבצע, הודות לעסקאות ענק חד־פעמיות כמו מכירת מובילאיי לאינטל העולמית ב־15.3 מיליארד דולר.  

שר האוצר משה כחלון צילום: ענבל מרמרי

אשר, אגב, מוביל עוד מבצע לעשירים: גילוי מרצון, המאפשר להחזיר כספים לא מדווחים מחו"ל תמורת מס מופחת וללא תהליך פלילי, ללא הגבלת זמן. אם לא די בכך, המהלך של אשר - שמסיים את הקדנציה המוצלחת שלו בחודש מרץ הקרוב - תוכנן לא נכון: הוא הודיע לפקידי האוצר כי המבצע יניב כמיליארד שקל. הוא פספס בענק והרגיז את אנשי אגף תקציבים, שסבורים שהוא שיקר והתנהג כאחרון הפוליטיקאים.

אשר, שמכיר היטב את הזירה הפוליטית, היה צריך להבין שתוספת של 10 מיליארד שקל שנוחתים מהשמים הם שמן למדורה במלחמת הקרדיטים שמתנהלת בין כחלון לראש הממשלה בנימין נתניהו.

הפחתת מסים חייבת להיעשות רק כאשר מתחולל שינוי מבני וקבוע בצמיחה של המשק. לא רק שאנחנו לא חווים שינוי כזה, אלא שההפך הוא הנכון - כפי שניתן היה ללמוד רק בשבוע האחרון מהודעות של הלמ''ס ובנק ישראל. ביום שלישי האחרון הודיעה הלמ"ס כי הצמיחה במשק במחצית הראשונה של 2017 ירדה לרמה של 2% לעומת צמיחה של כמעט 5% בשתי המחציות הקודמות. במקביל, מחלקת המחקר של בנק ישראל הורידה את תחזית הצמיחה לשנה הבאה לרמה של 3%, אחרי סביבת צמיחה של 4%. המשק, כך נראה, לא צפוי להתרחב בטווח הנראה לעין.

נתונים אלו מדגישים עד כמה המהלך הזה מסוכן: אם תתבצע הפחתת מסים ב־2018, הכנסות המדינה יירדו והגירעון יגדל, דבר שיצריך תיקון בשנת 2019 - שנת בחירות. ההסתברות שנתניהו וכחלון יעלו בשנה כזאת היא אפסית. לכן, מהלך כזה עלול לסכן את יציבות המשק.

ובכל זאת, מה עושים עם ה"עודף" הזה? קודם כל, נזכיר שוב - זה לא באמת עודף. ב־2017 מתוכנן גירעון של כ־37 מיליארד שקל, כ־2.9% מהתמ''ג. אפשר להשתמש בכסף כדי להקטין את הגירעון לכ־27 מיליארד שקל. ברגע שמקטינים את הגירעון, מקטינים גם את החוב. ברגע שמקטינים את החוב, מקטינים את תשלומי הריבית שהממשלה חייבת לשלם כדי לשרת את חוב, שהגיעו בשנה שעברה ל־30 מיליארד שקל. תדמיינו כמה דברים אפשר לעשות עם 30 מיליארד שקל שכיום לא מייצרים שום תועלת.

לסיום, מילה לנגידת בנק ישראל קרנית פלוג, שהזהירה בפני המהלך ואף הביאה להתנגדות פומבית אליו. בצדק. האמת איתה וכך גם הקהילה האקדמית ואגף תקציבים.