כך ניתן להפיח רוח חיים בטורבינות הרוח

הפקת חשמל מאנרגיית הרוח, אנרגייה נקייה ומתחדשת, הוא תחום שתפס תאוצה חזקה בעולם בעשור האחרון. בישראל התחום זכה לרוח גבית בעקבות כמה החלטות ממשלה שהתקבלו בשנים 2009-2011 וקבעו יעד התקנה של 800 מגה-וואט עד 2020, עם יעד ביניים של 250 מגה-וואט ב-2014-2015. למעשה, פוטנציאל ההתקנה בישראל גדול הרבה יותר (לפחות 0007 מגה-וואט), אבל נכון להיום הותקנו בישראל רק כמה עשרות מגה-וואט. גורם רציני לעיכוב הזה הוא החשש של ארגונים ירוקים מפגיעת הלהבים של טורבינות הרוח בעטלפים, ציפורים ועופות נדירים כמו נשרים. גורם מעכב נוסף הוא החשש של תושבים הגרים סמוך למקומות המיועדים להתקנת הטורבינות מפגיעה נופית, רעש, ריצודים, והפרעה לפעילות מטוסי כיבוי במקרי שריפה.

האם קיים פתרון שנותן מענה רציני לבעיות שתוארו לעיל ויצליח לנטרל את ההתנגדויות? נראה שכן. ראשית, ניתן להתקין מסגרת מסביב ללהבים, בדומה למסגרת שעוטפת להבים של מאווררים. בעיצוב נכון, מסגרת כזו תיצור מרחק ביטחון בין הלהבים לציפורים וכך תמנע את הפגיעה בהן ובבעלי חיים אחרים. איך המסגרת תעזור להתמודד עם בעיית הפגיעה הנופית? בכך שהיא, וחלקים אחרים בטורבינות, יעוצבו בצורה אמנותית. למשל, ניתן לעצב את הטורבינות כמו חמניות או פרחי ענק, בצורה הייטקית זוהרת ומנצנצת, כמיצג אמנות קינטית שגם מייצר צלילים נעימים לאוזן וכו'. אפשר להוסיף אפקטים כמו אורות בצבעים שונים שגם יכולים להזהיר ציפורים וכלי טייס מקיום טורבינות וכבלים, ניתן להתקין רשת wifi לתיירים, וכדומה. אלה ועוד יתרמו לתעשייה ולאמנות הישראלית, יהפכו את חוות הטורבינות לחוויה תיירותית שתתרום לכלכלת האזורים בהן יוקמו וישמשו מודל לחיקוי לעולם כולו. בנוסף, בעיצוב מתאים המסגרות עשויות לתרום להפחתת רעש וריצודים.

טורבינות בבריטניה (ארכיון) צילום: בלומברג

אפשר לשלב את פתרון המסגרת עם פתרונות אחרים, ידועים יותר, כמו הרחקת הטורבינות מבתי מגורים ומקומות הומי ציפורים, התקנת קופסאות שמפיקות גלים אולטרסוניים להרחקת עטלפים מהטורבינות, התקנת חיישנים שמפסיקים את תנועת הלהבים כשיש גופים מעופפים בקרבתם, והתקנת אמצעי מיסוך (כמו צמחייה) נגד ריצוד. את בעיית ההפרעה למטוסי כיבוי ניתן לפתור ע"י צנרת ותשתיות הובלה ואחסון מתאימות שיהפכו את הטורבינות עצמן (במקרי שריפה) לממטרות ענק להתזת חומרי כיבוי, וגם יהפכו אותן, באמצעות חיישנים ומשדרים מתאימים, לעמדות גילוי והתראה מפני שריפות. את ההצעות לעיל ניתן כמובן ליישם על טורבינות פעילות ועתידיות.

אפשר לטעון כנגד הפתרונות המוצעים שהם מייקרים את עלות הטורבינות ופוגעים ביעילות תפקודן ויציבותן. אכן, יש מחיר מסויים להתקנת המסגרת, אבל לא נראה שהוא גבוה ביחס לעלות הכוללת של הטורבינות, ובכל מקרה ניתן לבצע ניסויים ובדיקות עם מסגרות שעשויות ממגוון חומרים ומעוצבות בצורות שונות, כמו רשתות קשיחות או גמישות, כדי להוזיל עלויות ולמזער את הפגיעה בתפקוד. למעשה, עיצוב אווירודינאמי מתאים אולי אף ישפר את יעילות הטורבינות. בשביל להגדיל את רמת הביטחון בפתרונות הללו אפשר לבחון אותם בשטח, על טורבינות פעילות, למשל על כמה מהטורבינות בגלבוע ובגולן.

לסיכום, נראה שיש פתרון משולב פשוט וזול יחסית לכמה מהבעיות הקשות שיוצרות טורבינות רוח, פתרון שיכול להפיח רוח חיים במיזמי רוח שונים בישראל ובעולם. הפתרון אמנם דורש פשרה מסויימת מצד הגורמים המעורבים, אבל דומה שפשרה זו מתגמדת לעומת הרווח הצפוי מהקמת הטורבינות: הקטנת עלות החשמל, הגדלת הסיכוי לעצמאות אנרגטית, רווח לתושבי האזור בגלל תיירות מוגברת, הקטנת זיהום האוויר והמים שנוצר מהפקה ושימוש בדלקים מתכלים ומזהמים, רווח לבעלי הטורבינות, רווח לתעשייה ולאמנות הישראליים ועוד.

המחבר הוא חוקר (דוקטור) בעל רקע במתמטיקה ופיסיקה