איסור על קבלת מתנות לאישי ציבור

על מנת לבחון לעומק את השאלה האם עובד ציבור קיבל מתנה אותה לא אמור היה לקבל ובכך עבר על החוק, חשוב לפנות לחוק שירותי הציבור (מתנות) שנחקק עוד בשנת 1979. החוק קובע בצורה מפורשת כי כל מתנה הניתנת לעובד מדינה הופכת באופן אוטומטי לקניין המדינה. על כן - על עובד ציבור שקיבל מתנה מוטלת חובת דיווח, והמתנה שהתקבלה מוגדרת כ"הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה". מטרתה של הגדרה זו הינה לחדד כי אין מדובר רק במתנה גשמית, אלא באקט המיטיב עם איש הציבור ועם משפחתו, ובכך האיסור אינו חל רק על איש הציבור עצמו אלא אף על בני משפחתו גם במקרים בהם המתנה ניתנה להם עת שהו בחו"ל. הענישה על קבלת מתנה הנה קנס הגבוה עד פי שלוש משווייה של המתנה ביום בו ניתנה.

לאורך השנים עסקו בתי המשפט לא אחת במקרים בהם נחשדו עובדי ציבור כי קיבלו לידיהם מתנות עליהן לא דווחו והן נחשדו כמתן של טובות הנאה. כבוד נשיא בית המשפט העליון כתוארו אז, השופט אהרון ברק, קבע ש"קבלתה של טובת הנאה ואפילו קטנה בערכה הכספי מעוררת חשד הפוגע באמון הציבור, בטוהר השירות והשורות". בית המשפט העליון התייחס גם לעניין המתנות לאנשי ציבור, באומרו שתכליתו של חוק המתנות הוא להבטיח טוהר מידות בשירות הציבור ונועד לחזק את אמון הציבור ברשויות השלטון. הוא מכוון למנוע תחושה בציבור שעובד הציבור מקבל את שאינו 'מגיע לו' ומטרתו להקדים תרופה למכה ולשלול רינונים כי המתנה נועדה להשפיע על שיקול-דעתו של עובד הציבור, ושהיא באה לא רק באשר הוא עובד ציבור אלא בעד פעולה הקשורה בתפקידו. ביסוד חוק המתנות מונח איפוא הרצון לקבוע כללי התנהגות ונורמות של עובדי ציבור, שהם רחבים יותר מאלה המכוסים על-ידי עבירת השוחד או הפרת האמונים. מטרתו של חוק המתנות להסדיר קבלת מתנות הניתנות לעובדי ציבור באשר הם עובדי ציבור, בין אם המתנה הינה בעד פעולה הקשורה בתפקידם ובין שהיא אינה קשורה בו, אולם בהחלט ייתכנו מקרים בהם רשאי איש ציבור לקבל מתנה שהוענקה לו ואלה קבועים בסייגים בחוק שירותי הציבור (מתנות).

בהתאם להם חייב איש הציבור בדיווח על מתנות אותן קיבל במסגרת תפקידו האישי. במקרים בהם יוכח שהמתנה ניתנה מחבר קרוב ובלי כל קשר או זיקה לתפקידו, יהיה רשאי איש הציבור לשמור וליהנות מהמתנה האישית. הסיבות למתן מתנה לאיש ציבור ואישורה ככזו יכולות להיות מוגדרות גם כמתנה המוענקת מחבריו לעבודה, כפרסים הניתנים במסגרת פועלו ותפקידו ועוד. אישור לכך שמדובר במתנה אישית, כאמור, יעשה לאחר שאיש הציבור שקיבל המתנה ישכנע את האפוטרופוס הכללי שאין כל קשר בין המתנה שניתנה לבין האפשרות שמעניק המתנה רוצה לקדם ענייניו דרך תפקידו.

עורכי הדין גילי דביר, עידית רייכרט ותומר שוורץ צילום: מיה חבקין

אישור לקבלת המתנה לא יינתן במקרים בהם יש לה ערך עבור המדינה ולבטח כאשר שוויה הכלכלי רב. עובד הציבור אף לא יזכה לשמור את המתנה במקרים בהם מעצם הענקתה עולה חשש ממשי לפגיעה בטוהר המידות. מעבר לכך, קבלת מתנה אישית בעלת ערך כספי רב לאיש ציבור, גם אם אינה בעבור קידום אינטרסים אישיים של מעניקה, יש בה טעם לפגם והיא תביא לשאלות ולתהיות בכל הנוגע לסיבה מדוע ניתנה מתנה יקרה שכזו.

בכל מקרה, איש ציבור המואשם בקבלת מתנה יכול לטעון להגנתו כי אין מדובר במתנה אשר ניתנה לטובת קידום כלשהו הנוגע לאינטרסים של אנשי עסקים. חובת ההוכחה חלה על מקבל המתנה, כשבראש ובראשונה חלה חובת דיווח ולאחריה יוחלט האם מדובר במתנה אישית ואם כן, האם רשאי איש הציבור לשמור אותה. כל התנהלות אחרת ובראשה אי דיווח על מתנה שקיבל, תעורר ותוליד חשד כי זו, מהווה טובת הנאה הנוגעת לפועלו של איש הציבור.

לנו, נותר רק לקוות כי אלו הממלאים תפקידים ציבוריים המשפיעים על חיינו ימנעו מהתנהלות שיש בה חשד בכל הנוגע לקבלת שוחד וטובות הנאה. ומאידך נייחל לאכיפה מרבית הפועלת ללא מורא במיוחד כשמדובר באישי ציבור בכירים המועלים באמון הציבור ובתפקידם. חוזקה של מערכת האכיפה היא שתבטיח חיים מתוקנים, ושלטון חוק טהור ונקי מכל רבב.

עו"ד עידית רייכרט עוסקת בתחום הפלילי, שותפה במשרד דביר, רייכרט, שורץ.