כך סרטונים ויראליים יצילו מיליון בני אדם

את לא תסתכלי עליי ותגדירי אותי כ'בעל בית', אבל ההומלסים מוגדרים על פי מה שאין להם", אומר קווין אדלר. "אנחנו לא יודעים מה לעשות או לומר כשאנחנו פוגשים הומלס ולכן לרוב אנו מתעלמים מהם". אדלר לא מתעלם מהם. זה שלוש שנים שהוא עומד בראש הארגון שהקים, Miracle Messages, שמצלם חסרי דיור אמריקאים, מפיץ את הסרטונים ברשתות החברתיות וכך מסייע לחבר מחדש ביניהם לבני משפחותיהם.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

להאזנה ב-iTunes | לכל הכתבות המוקלטות 

זה רעיון פשוט להפליא, ומאוד אפקטיבי: מאות קשרים שניתקו נוצרו מחדש בזכות עבודת הארגון, שכולל כמה עובדים, כ־50 מתנדבים קבועים ועוד מאות מזדמנים, ואפשרו להומלסים לחזור לחיק קהילה מחבקת.

מתנדב בארגון מצלם את דר הרחוב הארי

זה, למשל, הסיפור של אדי. מתנדבת של הארגון פגשה אותו ברחובות סן פרנסיסקו, והוא סיפר לה שהיה כדורסלן ב־NBA לפני שהחיים השתבשו והוא הגיע לרחוב. במשך 29 שנה הוא לא פגש את בנו, אבל המתנדבת שכנעה אותו לצלם מסר לבן. מתנדב אחר של הארגון הצליח להתחקות אחר הבן, שהקליט מסר תשובה לאביו. "אדי היה מאושר מהתשובה, והקליט מסר נוסף, שם לראשונה אמר את שם משפחתו, מקלאוד", מספר אדלר. "וכששמעתי את השם, הבנתי שאדי היה מאמן הכדורסל שלי כשהייתי ילד. 20 שנה לא פגשתי אותו, ובעקבות הזיהוי שקענו בשיחת נפש. בהמשך הוא ובנו שוחחו בווידיאו, כאמור קשר ישיר ראשון זה 29 שנה, והחיבור המחודש הוביל את אדי לשינוי גדול בחייו. הוא נכנס למקלט שמסייע בהתמודדות עם בעיות נפשיות והתגברות על טראומות, נעזר בתוכנית מיוחדת לתיקון השיניים שלו ואפילו הצטרף לקבוצת ריצה. בחג ההודיה הקרוב הבן שלו, שחי באנגליה, יגיע לארצות הברית, הם יבלו את החג יחד והזמינו אותי להצטרף. זה מדהים".

זה הבית החברתי שהולך לאיבוד

אדלר (32) מכיר את סוגיית מחוסרי הדיור מהבית: דוד שלו חי ברחובות לסירוגין במשך 30 שנה. "אבל עבורי הוא לא היה הומלס, הוא היה דוד שלי. הוא זכר כל יום הולדת, והיה אורח הכבוד בחגים. לא היה הגיוני בעיניי שהחברה מתעלמת מאדם שעבורי הוא כל כך חשוב". אדלר גדל בעיירה קטנה בקליפורניה, בסביבה שבה, הוא אומר, לא היתה משמעות למילה "זר". "מגיל צעיר הסתכלתי על השכנים והחברים כחלק מהמשפחה, אני מאמין שכולנו אחים ואחיות ושנועדנו לשמור זה על זה. זה קשור גם למסורת היהודית, חלק מהשורשים שלי מצד אבי, ולרצון לרפא את העולם".

למעלה ג'פרי גוטשל פוגש את אחותו אחרי 24 שנה ואיחוד משפחות שנעשה בעזרת המתנדבים

ב־2014 הדוד שלו מת, ואדלר ביקש להבין טוב יותר את עולמם של חסרי הדיור בסן פרנסיסקו, העיר שבה הוא חי, והתחיל לשוחח איתם. "הופתעתי לשמוע גרסאות שונות של אותו סיפור: 'לא הבנתי שאני הומלס כשאיבדתי את הבית שלי, רק כשאיבדתי את המשפחה והחברים שלי'. אני קורא לזה 'אובדן הבית החברתי', אובדן אותה תחושת השייכות ומערכת תמיכה רגשית. יותר ממחצית האמריקאים לא רחוקים מכך שלא יוכלו לשלם שכר דירה, אבל רובנו לא נהיה ברחובות בזכות החברים, בני המשפחה, הכנסייה, בזכות העובדה שאנשים עוזרים זה לזה, מציעים ספה לישון עליה לכמה שבועות או תמיכה רגשית ברגעים קשים. מערכת התמיכה הזאת מגנה עלינו ממצב של הומלסיות. אבל מה לגבי כל שאר האנשים?".

מהשיחות אדלר התגלגל במהרה למעשים. הוא ירד לרחוב עם תה חם וביסקוויטים, לחלק לדיירי הרחוב, ופגש את ג'פרי גוטשל. "שאלתי אותו: 'האם יש לך משפחה או חברים שתרצה להקליט עבורם מסר לחגים?', והוא הסכים. פרסמתי את זה בעמוד פייסבוק שקשור לעיריית הולדתו. בתוך שעה מאות אנשים הגיבו, הסיפור פורסם בעיתון המקומי, והתחילו להגיע מסרים מחברים ושכנים לשעבר שהכירו אותו ורצו לעזור. מהר מאוד מישהו תייג את אחותו, והיא סיפרה לי שמבחינת המשפחה ג'פרי היה נעדר במשך 12 שנה, ובפועל היא לא ראתה אותו כמעט 24 שנה. בעקבות הסרטון היא פגשה אותו. זה היה סוג של נס".

ההצלחה הזאת הובילה את אדלר להקים את הארגון, שבקיצור נקרא MM, ושלדבריו חולל את הנס הזה שוב עוד מאות פעמים מאז. כשליש מהאיחודים האלה, הוא מוסיף, אפשרו להומלסים להתייצב, להיכנס למסגרת דיור קבועה. "משך הנתקים הממוצע הוא כעשר שנים. הזמן הנדרש לאיחוד, מצילום הסרטון, הוא בממוצע כשלושה שבועות. מובן שקשה לשקם את הקשר ולבנות מערכות יחסים מחדש, ודאי כשברקע של הנתק יכולות להיות המון סיבות — אובדן עבודה, אלימת בבית, בעיות נפשיות או התמכרות".

אנשי הארגון מצלמים סרטונים קצרים, מפיצים אותם ברשתות החברתיות ונעזרים במתנדבים רבים שמסייעים באיתור קרובי משפחה וחברים (למצלמים אדלר קורא "מתנדבי מסר", ולמסייעים באיתור — "מתנדבי בלש"). הכסף מגיע ממימון המונים, קרנות ולאחרונה גם רשויות מקומיות. "אנשים מופתעים מהפשטות של זה, ואני נדהם מהרצון שלהם לעשות שינוי ומגודל הלב שלהם", הוא אומר. "אנשים מרגישים תסכול: אכפת להם מהבעיות בקהילה שלהם, אבל הם חשים שאין להם מה לעשות עם זה, שהם תקועים. אנחנו נותנים להם הזדמנות לעשות שינוי אמיתי, לצלם, לעזור, לחבר בין אנשים, לאחד משפחות".

אדלר במפגש עם מחוסר דיור בסן פרנסיסקו. "החיים קצרים מכדי לשאת בושה או להרגיש חסר ערך"

מה יזם חברתי צריך

אדלר למד מדעי המדינה וסוציולוגיה, ולפני הארגון הנוכחי הוציא לדרך כמה יוזמות טכנולוגיות בתחומי החינוך וההדרכה. הפעילות שלו הובילה אותו לבמות מרכזיות, מ"הניו יורק טיימס" ועד שלטי חוצות גדולים בסן פרנסיסקו וטיימס סקוור, ולהשתתפות במסגרות שונות שמעניקות ליזמים כלים לפיתוח אישי ומקצועי, מ־TED עד רוטרי ואוניברסיטת הסינגולריות. "ב־MM אנחנו בונים מערכות תמיכה ותחושת שייכות לאנשים, וגם אנחנו כיזמים זקוקים לזה. תחילת דרכי כיזם לוותה בתחושה של בדידות, אלה חיים קשים, והתוכניות השונות הרחיבות את מערכת התמיכה שלי. יזמים חברתיים זקוקים לזה, כי כשאתה מנסה לשפר חיים של אחרים חשוב לדעת שאתה מטפל גם בצרכים שלך ובחיים שלך", הוא אומר.

עד כה עיקר הפעילות של הארגון היתה בסן פרנסיסקו, שבה חיים כעשרת אלפים הומלסים מתוך כ־3.5 מיליון חסרי דיור בארצות הברית כולה, לפי ההערכות. כעת, אדלר מסביר, "אנחנו רוצים לשכפל את המודל לערים נוספות, אני מגיע לבוסטון ולניו יורק, ובמקביל אנחנו מפתחים תוכנית טלוויזיה שעושה דבר דומה".

הקשיים בדרך כוללים, לצד בדידותו של היזם והמאבק המתמיד לגיוס מימון, גם אתגרים לא פשוטים בעבודה עם הומלסים. "חלקם מתביישים להקליט סרטון, יש כאלה שזה טראומתי מבחינתם לדבר על המשפחה. לפעמים גם אין משפחה בכלל. אנחנו נוהגים בכולם בכבוד, גם בזהירות, כשמדובר בהתמכרות לסמים או בבעיה נפשית, ואנחנו עובדים עם מקלטים מסודרים ותמיד מבקשים הסכמה מפורשת לצילום ומוודאים שאנשים מבינים מה המשמעות של מה שאנחנו עושים. נוסף לכך, כשיש איחוד אנחנו מנסים לשתף גם תיעוד שלו, כדי להילחם בסטיגמה סביב הומלסים ולגייס עוד אנשים וגופים לטיפול בעניין. המשימה היא לאחד מיליון הומלסים עד 2021, והיא משותפת לכולנו. כולנו יכולים לשאול הומלסים מה שלומם, או אם המשפחה שלהם באזור". זו נקודה שחשוב לאדלר להדגיש: כדי להילחם בבושה שחשים ההומלסים עצמם, הוא אומר, נדרש שינוי סביבתי עמוק. "זה מתחיל בנו, בכך שאנחנו צריכים להתמקד לא במה שחסר לאדם אלא במי האדם. אנחנו צריכים להתחבר עם אנשים אחרים בבית החברתי שלנו, למשל שכנים. כל אחד הוא הרי משהו בשביל מישהו, אולי הוא דוד של מישהו?".

ומכאן הוא גם גוזר מסר כללי יותר: "החיים קצרים מכדי לשאת בושה, להרגיש מפוחד או חסר ערך. גם כשבני משפחה לא מסתדרים, וזה נורמלי, חשוב לחשוב על האנשים שרוצים להתחבר אליך, לחשוב איזה תפקיד אתה יכול לשמש בחייהם. אם לא במשפחה שלך, חשוב על השכנים או הקהילה שלך, על האנשים שאתה חולף על פניהם. גם אם מדובר רק בשיחה איתם כדי להכיר את החיים מזווית אחרת. שיחות הן הטכנולוגיה הישנה ביותר שיש לנו כבני אדם, ושימוש בה מאפשר לבנות בסיס משותף ולפתור בעיות גדולות".