המקריות המטרידה של הדאגה לנכים

הקיץ של 2017 היה הקיץ של הפגנות הנכים, עם חסימות יעילות של כבישים מרכזיים כמעט מדי יום. התחושה היא שקולם של אלה ששתקו שנים רבות נשמע סוף סוף. אלא שאם שואלים את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר האוצר משה כחלון, כבר בתחילת השנה הבאה הם צפויים לקבל את אחת התוספות הגדולות ביותר שניתנו אי פעם לקבוצת אוכלוסייה במדינת ישראל - 4 מיליארד שקל על פני ארבע שנים. אז איך זה שהם עדיין מפגינים?

לצפייה בכתבה המתארת איך התמסמס הסיוע המוגדל לנכים - לחץ כאן

על השאלה הזאת קיוו לענות אתמול בכנסת, בישיבת פגרה מיוחדת שקיימו כדי לדון בנושא. יו"ר ועדת הכספים משה גפני מיהדות התורה הכריז שאם העלאת קצבאות הנכים לא תתקדם עד נובמבר - יעכב את התאמות תקציב המדינה ל־2018. "חרפה שהקצבאות לא הועלו עד היום, בייחוד בתקופה שיש כסף לאוצר", אמר, "אני מתחייב בעזרת השם ובלי נדר לא לנוח ולא לשקוט בעניין".

השר היחיד שטרח להגיע לישיבה המיוחדת היה שר הבריאות יעקב ליצמן, גם הוא מיהדות התורה, אבל הוא העדיף להתעמת עם יו"ר יש עתיד יאיר לפיד במקום לומר את דעתו על הקצבאות. לדבריו, "כשלפיד היה שר האוצר היה לו שלושה מיליארד לתוכנית 0% מע"מ, ולא ראיתי שנתן שקל לנכים". ח"כים נוספים מתחו ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה בעניין. ח"כ איציק שמולי מהמחנה הציוני אמר שהממשלה מתייחסת לנכים "כמו לסמרטוטי רצפה, משפילה ומבזה אותם", לפיד אמר ש"לממשלה יש המון כסף אבל היא מעדיפה לבזבז אותו על עצמה" ויוזם החוק להשוואת הקצבה לשכר המינימום אילן גילאון קרא לנהגים בכבישים לגלות סולידריות עם מאבק הנכים, לא לכעוס עליהם ולא לבוז להם. "הם מסלימים את מחאתם בצדק", אמר.

יו"ר הקואליציה דוד ביטן מהליכוד הגדיר את הביקורת "עליהום על הממשלה", ותקף בחזרה בשמה. "ההתקפות על ראש הממשלה ושר האוצר, אין להן שום מקום, כי הם תומכים בהעלאת הקצבאות", אמר. יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי הבטיח אתמול בישיבה שקיימה הסיעה כי "בחודש הראשון לאחר שנחליף את הממשלה הזאת, נחוקק חוק שלפיו הנכים יקבלו קצבת שכר מינימום. זו התחייבות".

הפלונטר של נתניהו

בכנסת לא מצאו תשובה לשאלת הפגנות הנכים, אבל אפשר בהחלט לומר שאחת הבעיות העיקריות של המפגינים עם ההבטחות של נתניהו וכחלון היא טכנית — הן לא מעוגנות בחוק. ובישראל, כשדברים לא מעוגנים בחוק, קשה מאוד לסמוך על כך שהם באמת יקרו. מבחינת הנכים, אם לא ימשיכו לחסום כבישים כל הקיץ, עד תום הפגרה עלולים לשכוח מהם. זו הסיבה שנתניהו ביקש לפני שבועיים, באופן מפתיע ומלאכותי, במהלך ישיבת ממשלה שגרתית, להדגיש כי "יחד עם שר האוצר כחלון יגובשו הקלות נוספות, מעבר לתוכנית שתובא לדיון ולחקיקה מיד לאחר החגים".

נתניהו נכנס כאן לפלונטר טכני במו ידיו, בגלל התקציב הדו־שנתי שהוא עצמו המציא ונתן לו חסות. תקציב 2017 כבר סגור ומאושר, וכך גם תקציב 2018. המנה הראשונה של התוספת לקצבאות הנכים — בהיקף של מיליארד שקל — אמורה להגיע ממה שמכונה "תקציב מעבר". מדובר על סכום של 3.5 מיליארד שקל, שאופן חלוקתו תיקבע על ידי הממשלה בדיונים שיחלו אחרי החגים. כמדי שנה, גם הפעם הצרכים רבים על המשאבים.

"מובן שהממשלה תדון בכך במסגרת סדרי העדיפויות שלה", הבהיר נתניהו. מה שראש הממשלה אומר כאן בעצם זה: "תיזהרו, הסכום העצום שאתם רוצים לשפוך על הנכים יבוא על חשבונה של קבוצה אחרת". הוא כבר מכין אותנו לכך שההפגנות יימשכו גם אחרי החגים, רק אולי בהשתתפות קבוצות אוכלוסייה אחרות.

ולמרות כל זאת, נראה שניתן לומר כמעט בוודאות שהכסף לנכים סגור ונעול. יש התחייבויות של נתניהו, של כחלון, של יו"ר הקואליציה דוד ביטן, של כולם. תרחיש שבמסגרתו הכסף הזה לא מגיע ליעדו נראה כמעט בלתי אפשרי. הבעיה היא שעד שלא יתחילו הדיונים, הממשלה לא תאשר, הכנסת לא תאשר והחוק לא יחוקק — אין מה לחלק. ומבחינת מראית העין, שהיא במקרים רבים חשובה כמעט כמו העובדות, הנכים עוד לא קיבלו כלום. "כסף סופרים במדרגות", הודה אתמול בכיר באוצר שקיבל בהבנה ובהכנעה את הפגנת הנכים התורנית שהגיעה למשרדו.

מימין: משה כחלון ובנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

אידיאולוגיה בצד

סיבה נוספת וקריטית לא פחות להתמשכות ההפגנות היא חוסר האמון שהנכים רוחשים לראש הממשלה. נציגיהם מכירים היטב את בנימין נתניהו. כבר עשר שנים שהם חווים על בשרם את הקצבאות הנמוכות, את העובדה שהנכים לא מקבלים יותר מ־100—200 מיליון שקל לשנה פיסקאלית. אז למה שיאמינו שנתניהו מוכן לתת להם הפעם מיליארד שקל בשנה, פי חמישה מהתקציב הרגיל?

אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שתוספת תקציבית של 4 מיליארד שקל לנכים לא תואמת את עמדתו המקצועית והאידיאולוגית של נתניהו. הוא משוכנע, עד עצם היום הזה, שמדובר בסכום מופרז. הוא כן הסכים שקצבאות הנכות יגדלו, אפילו באופן משמעותי, ואף הצהיר על כך בכמה הזדמנויות אחרי שהדרישות עלו על סדר היום. אבל מבחינתו לא צריך להגיע לסכומים שפרופ' ירון זליכה - פעם שותפו לדרך כחשב הכללי והיום ארכי־אויב מספר 1 שלו - הציע כראש הוועדה לבחינת קצבאות הנכות, ושכחלון הסכים להם. נתניהו היה הולך על כמחצית מהסכום הזה, משהו באזור ה־1.5—2 מיליארד שקל. אידיאולוגית, נתניהו מאמין שכשמגדילים קצבאות, לא משנה אילו, מגדילים במקביל את התמריץ לדרוש אותן, ואז נפתח פתח לרמאויות. "כשאתה מכוון ל־4 מיליארד, אתה עלול לגמור ב־6 מיליארד תוספת", הסביר גורם בכיר בסביבתו.

מי שמכיר את פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה שנתניהו מינה לעמוד מטעמו בראש ועדת־נגד לוועדת זליכה, יודע שגם הוא סבור שמדובר בסכום מופרז. אלא שהמסקנות של ועדת שמחון נגנזו ולא יראו אור לעולם. אגב, עמדתם של נתניהו ושמחון זהה כמעט לחלוטין לעמדת אגף התקציבים במשרד האוצר. ולכן לא בכדי יצאו הנכים לכבישים. עד שלא יראו את הכסף - שום דבר לא בטוח.

הפגנת הנכים מול הכנסת אתמול צילום: עמית שאבי

המאבק הוא גם פנימי

גם אם החוק יחוקק, הקצבאות יגדלו והנכים יקבלו תוספת של 4 מיליארד שקל על פני ארבע שנים — ייתכן שההפגנות יימשכו. וזאת מסיבה פשוטה — כמספר הנכויות הקיימות, כך מספר ארגוני הנכים. בניגוד לקבוצות לחץ או אינטרס אחרות במשק הישראלי, לנכים אין ארגון אחד מייצג.

יש שתי קבוצות עיקריות של נכים שמובילות את המאבק להעלאת קצבאות. הראשונה, בראשות אלכס פרידמן, נקראת "נכה, לא חצי בן אדם", והיא מהיוזמים של המאבק הנוכחי אחרי שמאבק ראשוני שניהלו בשנה שעברה הביא להגדלת תקציב הקצבאות ב־300 מיליון שקל בשנה, או 44—150 שקל לנכה לחודש. השנייה, בראשות נעמי מורביה, היא "מטה מאבק הנכים", שהוביל את ההפגנות הגדולות של הנכים בתחילת העשור שעבר. אף שבעבר שיתוף הפעולה בין שני הארגונים לא היה בהכרח טוב, בחודשים האחרונים הם נראים יותר ויותר ביחד ומתאימים את הפעילות.

שתי הקבוצות נכחו היום בדיון בכנסת ושתיהן משתתפות בהפגנות ובחסימות הכבישים, אך הגישה שלהן כלפי המדינה היא מעט שונה. פרידמן היה חבר בצוות שהקים שר האוצר משה כחלון בראשות פרופ' ירון זליכה, בעוד מטה המאבק נחשב ללעומתי יותר וסירב לקבל את מסקנות דו"ח זליכה.

בעוד הדרישה העקרונית של שתי הקבוצות היא להעלות את קצבת הנכות הבסיסית מ־2,342 שקל בחודש לשכר המינימום, שכיום עומד על 5,000 שקל בחודש, נקודת הפתיחה שלהם למשא ומתן מול המדינה היא שונה. בעוד פרידמן רואה בדו"ח זליכה את נקודת הפתיחה, מורביה סבורה כי נקודת הפתיחה צריכה להיות השוואת הקצבה לשכר המינימום.

לצד שני הארגונים האלה ישנם ארגונים נוספים שממוקדים בסוגי נכויות - למשל פיזיות או נפשיות - שלאנשים שהם מייצגים יש צרכים ודרישות שונים לחלוטין זה מזה, ועל כן סביר שגם אם הכסף יעבור בסוף, יהיו מי שירוויחו מכך יותר ויהיו מי שפחות.

כולם רוצים לגזור קופון

ואי אפשר בלי הפוליטיקה הקטנה שנמצאת בכל פינה. כולם באים למסיבה, כולם רוצים לגזור את הסרט. כחלון, שעובד קשה כדי לתחזק את תדמיתו החברתית, כמובן

רוצה קרדיט. זליכה, אדריכל תוספת התקציב שכיהן כחשב הכללי ומכיר את כל הטריקים והשטיקים של האוצר, מפציר בנכים להמשיך ולא להרפות עד שהחוק יעבור בשלוש קריאות. "אני בעד ההפגנות עד שהמלצותיי יאושרו במלואן ללא תספורת, אך אני מסתייג מאלימות ומחסימת צמתים", מסר בתגובה.

גם בתוך הליכוד יש מי שנלחמים כדי להיכלל ברשימה. ביטן למשל מרגיש שהוא חייב להשיג אותו אחרי שתקף בחריפות את החוק המקורי שהציע גילאון. שר הרווחה חיים כץ, שמצוי בחקירות והפופולריות שלו בדעיכה, חייב את הקרדיט כמו אוויר לנשימה.

ואחרון חביב, איך לא, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמבקש להעביר מסר לנציגי הנכים: הבטחתי לכם 4 מיליארד שקל נגד רצוני ונגד האידיאולוגיה שלי. הפעם אני מתכוון לקיים את הבטחותיי.