100 המשפיעים
בנימין נתניהו: כשמר כלכלה נמצא תחת חקירה
נתניהו, ראש הממשלה ושר החוץ, הוא הרביעי ברשימת 100 המשפיעים של השנה של כלכליסט; שמר השנה על הצמיחה והשקט הביטחוני, ומינף אותם לשחיקת הדמוקרטיה בישראל
בנימין נתניהו (68), ראש הממשלה ושר החוץ
השנה: שמר על הצמיחה והשקט הביטחוני, ומינף אותם לשחיקת הדמוקרטיה בישראל
הסתבכויות, תיקים, הפגנות: למרות הכל, לפי שעה אין שום כוח פוליטי שמאיים על ראש הממשלה בנימין נתניהו. בינתיים הוא ימשיך להשפיע על חיינו ועל כיסינו באינספור דרכים, חלקן ברורות מאוד וחלקן עקיפות יותר. הנה כמה מהן.
1. השנה שחלפה היתה יחסית שקטה. על אף שאינתיפאדת הסכינים וטפטופי הירי בצפון (ובמידת מה גם בדרום) לא פסקו, תחושת הביטחון של הישראלים ממשיכה להיות גבוהה. זה נדמה מובן מאליו, אבל לחלוטין אינו טריוויאלי כשזוכרים שאנחנו חיים דלת מול דלת עם כמה מארגוני הטרור החזקים בעולם. לשקט הזה, שנשמר כבר שלוש שנים, השלכות מרחיקות לכת על חיי היומיום בישראל, על הכלכלה והמשק, ובעיקר על בסיס הכוח של נתניהו.
נתניהו על הצוללת אחי רהב צילום: אלעד גרשגורן
2. אחרי שקיבל קיתונות של ביקורת על הידרדרות התדמית הישראלית בעולם, נתניהו התמקד השנה בחיזוק יחסי החוץ של ישראל, בשבתו הן כראש ממשלה והן כשר החוץ. הקמפיין שלו זכה להצלחה חד־משמעית: הוא ביקר בסין והתקבל שם בכבוד מלכים; אירח את נשיא הודו מודי לביקור היסטורי שסימן התקרבות משמעותית בין המדינות; וכמובן אירח את הנשיא האמריקני דונלד טראמפ. במקביל, נתניהו התקרב לנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, וחיזק את הקשרים עם מדינות קטנות יותר, רבות מהן באפריקה. אלו, כפי שהדגיש נתניהו, רוצות להתחבר "להצלחה שלנו" כמרכז לחדשנות, בעיקר בתחום הסייבר. להתפתחויות האלה משמעות ניכרת ביצירת אקלים של שיתוף פעולה כלכלי; השאלה היא אם נתניהו יצליח להחזיק את המצב הזה ללא התקדמות בתהליך המדיני.
3. גם השנה, כמעט כמו בכל שמונה השנים מאז שנתניהו עלה לשלטון, המדדים המאקרו־כלכליים של המשק נראים טוב, אפילו טוב מאוד: צמיחה טובה, אבטלה נמוכה, שכר ריאלי שמתרומם ומגדיל את כוח הקנייה, עודף בהכנסות ממסים, גירעון בשליטה וחוב ממשלתי שקטן בעקביות. העניין הוא שההתפתחויות האלה קרו השנה כמעט בלעדי נתניהו, שפינה את מרב מרצו למישור המדיני, ולהתגוננות מפני שלל התיקים והפרשיות בהם מסובכים הוא, משפחתו ומקורביו.
על הפעילות הדלילה שלו במישור הכלכלי נתניהו ניסה לחפות בלקיחת קרדיט על חשבון אחרים: הוא הצטלם בכל הסכם גג, דאג להכריז על כל מהלך קריטי לרבות הפחתות מסים, התאמץ לגזור סרטים בכבישים ובמחלפים חדשים, וציין את הישגי המשק בכל הזדמנות. גניבת הקרדיטים הזו הרגיזה את שר התחבורה ישראל כץ, איש הליכוד, והביאה לנתק כמעט מלא עם שר האוצר משה כחלון. אחרי משבר תאגיד השידור, השותפות בין השניים נגמרה. עם זאת, ככל שהבחירות יתקרבו, אפשר לצפות שנתניהו יגביר את התערבותו בסוגיות כלכליות שיחזקו אותו פוליטית.
4. נתניהו גם שולט בשוק התקשורת — תחילה אישית, כשר התקשורת, ולאחרונה באמצעות השר איוב קרא. על העוצמה הדֶמונית שמייחס נתניהו לתקשורת הישראלית אין צורך להרחיב, אבל נדמה שבשנה האחרונה, הצורך הכמעט־אובססיבי שלו לשלוט במידע שצורכים הישראלים רשם שיאים חדשים. תחילה היה זה בניסיון החיסול הבוטה של תאגיד השידור הציבורי, שמעסיק לא מעט עיתונאים שהתבטאו נגד נתניהו (לרבות גאולה אבן־סער, אשתו של יריבו הפוליטי גדעון סער, שמגישה את המהדורה המרכזית). נתניהו כמעט הלך לבחירות בשל המאבק הזה. אירוע שני היה ניסיונו של ראש הממשלה להיאחז בכל מחיר במשרד התקשורת. נתניהו הצליח בכך למרות ניגוד האינטרסים שנובע מידידותו עם שאול אלוביץ’ (שנמצא בימים אלו תחת חקירה, שבה מסובכת גם צמרת משרד התקשורת) ושמנע ממנו לטפל בענייני יורוקום והחברות הבנות בזק, yes, בזק בינלאומי, וואלה ופלאפון. הוא נאלץ לפנות את המשרד רק בעקבות עתירות לבג"ץ נגד כהונתו בתפקיד, נוכח חקירותיו בתיקים 1000 ו־2000, שבשניהם מעורבים אנשי עסקים משוק התקשורת. כעת, כשאלוביץ’ עומד במרכזה של חקירה חמורה של רשות ניירות ערך, המרחק שנכפה על נתניהו משרת את ראש הממשלה — אבל ראוי לזכור שהמיזוג בין בזק ל־yes, שנחקר כעת, היה אחת ההחלטות הראשונות של שר התקשורת נתניהו.
5. היו עוד סוגיות שנתניהו הכריע בהן באופן אישי, בעיקר משיקולים פוליטיים: הוא העניק תוספות של 1.5 מיליארד שקלים לתקציב הנכים כדי למנוע מכחלון לקבל קרדיט על המהלך; הוא לקח על עצמו את הטיפול בפינוי מכלי אמוניה, כשכחלון ושר הכלכלה אלי כהן (גם הוא איש "כולנו") סנדלו את המערכת והסוגיה איימה לפוצץ את הקואליציה; הוא דרש לרכז שורת צעדי סיעוד ורווחה לטובת ניצולי השואה; והבטיח להקים התנחלות חדשה למפוני עמונה - מהלך שחיזק אותו בימין.
6. אבל השפעתו הגדולה ביותר של נתניהו היא בקעקוע המתמשך של הדמוקרטיה הישראלית בשם ה"משילות", שהפכה שם נרדף לתאוות שלטון. הוא מנסה להכפיף את תקציב המשטרה לשר לביטחון הפנים, במהלך שמעלה חשש שכוונתו האמיתית היא להפחיד את המשטרה עקב החקירות של נתניהו עצמו; הוא מניח לשרת המשפטים שקד לפגוע בבית המשפט העליון; ומנסה להעביר מינוי אלמוני ותמוה לתפקיד נציבת שירות המדינה. ממשלתו מנסה להחליש את שומרי הסף באמצעות חוקים שפוגעים בתהליך בחירת הפקידות הבכירה; ומקדמת את חוק הג'ובים כדי שיותר פעילי ליכוד יגיעו לתפקידי מפתח בחברות ממשלתיות. היא פוגעת בדמוקרטיה גם כאשר, משיקולים פוליטיים, היא מורה להפסיק את תחזוקת הרכבת בשבת; כאשר היא לא מאפשרת לרוב היהודים (שאינם חרדים) להתפלל יחד בכותל המערבי; וכאשר היא כמעט משלשת את תקציב הקצבאות לאברכים שמזוהים עם הימין, בעודה מנסה לייבש את מקורות המימון של עמותות השמאל.
ההפגנות המתמשכות הקוראות ליועץ המשפטי לממשלה לחקור את הפרשיות המקיפות את נתניהו הובילו למפגן תמיכה מתוזמר היטב של חברי הליכוד בו, והראו שוב איפה באמת נמצאת תשומת הלב של מר כלכלה: במה שקורה בחדר החקירה - בין אם מדובר בשלל חקירותיו או בחקירות רעייתו, נגדה הומלץ להגיש כתב אישום (בכפוף לשימוע) בפרשת החמגשיות.
