"הטבע הוא חלק אינטגרלי מעין כרם"

נזיר יווני מנופף לעברנו בהתלהבות. בחרנו בוקר חם במיוחד של אוגוסט לסיור שעורכת עבורנו פנינה עין־מור (66) בעין כרם. ובכל זאת, האווירה הקסומה של המקום ותושביו הלא־שגרתיים מביסים את החמסין. דומה שאין אחד מהם שפנינה לא מכירה — צעירים רוחניים חוזרים בתשובה ("יש פה היפים לא פחות מבסיקסטיז"), העובדות במפעל השוקולד המקומי או השף של מלון אלגרה היוקרתי. בכולם היא מתעניינת. רואה דלת פתוחה וחומקת פנימה. "בואו, היכנסו", היא מאיצה בנו בקולה הצרוד והסדוק. "יש מה לטעום?", היא שואלת ומציצה לתוך סירי השוקולד העמוקים ב"עין כרם המתוקה", ונענית בשמחה. משם נמשיך לבית הקברות המוריק של מנזר האחיות מציון ("על כל מצבה פה יש סיפור") ולאטלייה המפעים של הצייר הוותיק יצחק גרינפלד, שבחצרו תאנה עצומה.

עין־מור. "החלום שלי הוא שעין כרם תהיה כפר אקולוגי" צילום: מיכל פתאל

"הטבע הוא חלק אינטגרלי מעין כרם", היא אומרת לנו בדרך לעץ חרוב עתיק בעל גזע עצום שצומח ליד מעיין קטן. והיא יודעת על מה היא מדברת. כבר יותר מ־20 שנה שעין־מור מדריכה סיורים ומפיקה אירועים עם בעלה במסגרת החברה שהקימו, "אגדת עין כרם". "חלק מעצי הזית כאן הם בני 1,200 שנה, זו תופעה יוצאת דופן. הגיעו לכאן חוקרים מספרד לראות והתפעלו, כי בדרך כלל עצים בגיל הזה כבר לא מניבים", היא מסבירה.

עין כרם צילום: מיכל פתאל

עין־מור נולדה ביפו והגיעה לעין כרם בינואר 1975. "כבר אז היתה לעין כרם תדמית של מקום יקר, ושאין בו בתים למכירה. הייתי קצינה בצבא, לא היה לנו גרוש ותכננו לקנות דירת שיכון מצחינה. רגע לפני שסגרנו חוזה פגשנו מישהו שהציע לנו לקנות באותו הסכום את הבית פה, ומאז אנחנו כאן". כיום מתגוררים בשכונה גם שלושת ילדיה, נכדיה ואמה. "אנחנו ארבעה דורות. 42 שנה פה ועדיין נחשבים חדשים יחסית לכל החמולות הוותיקות".

אל תחום התיירות הגיעה באמצע שנות התשעים. "אז לא היו פה צימרים ולא מסעדות. דפקתי על דלתות וניסיתי לשכנע את התושבים להשכיר חדרים. אף אחד לא חשב שזה יעבוד. עשיתי קורס מורי דרך והחיידק התיאטרלי מלימודי התיאטרון קיבל ביטוי. מפה לשם נהייתה חברה", היא צוחקת.  

מיכל פתאל (מימין), עתליה ופנינה עין מור. "אנחנו ארבעה דורות ביישוב, ועדיין נחשבים חדשים" צילום: מיכל פתאל

בינתיים גם בתה עתליה פתחה עסק מקומי, שבמסגרתו היא מבשלת ומארחת בביתה הציורי קבוצות ויחידים ומנחה סיורים קולינריים בשכונה. "עתליה מבשלת מגיל 8 בתשוקה אדירה, היא לא קיבלה את זה ממני", אומרת אמה בחיוך. "אחרי שנים של בישולים ושיטוטים בעולם - הודו, לאוס, קמבודיה וניו זילנד - היא החליטה להיעצר פה. זה התחיל כמועדון ארוחות בוקר ומשם התפתח, ובגיל 24 נהפכה לבעלת עסק".

על גג ביתה, שממנו נשקף נוף עוצר נשימה של הרי יהודה, עתליה מטפחת גינה אורגנית קטנה, ומשתדלת לייצר בעצמה את המרכיבים של כל הארוחות שהיא מגישה. הבית גדוש בחפצים עתיקים, ציורים וספרים שאמא שלה אספה במשך השנים. האורחים מוזמנים לסעוד במרפסת מסביב לשולחן עץ ארוך וכבד, ובימים יפים אפשר להתארח על הגג.

עטיפת הספר. "דרך הסיפורים והאנשים מתגלה המקום" צילום: מיכל פתאל

צילום: מיכל פתאל

עכשיו חברו האם והבת לצלמת מקומית ששמה מיכל פתאל, ויחד הן מוציאות את "עין כרם - לטייל ולבשל", ספר מתכונים וסיפורים יפהפה (הוצאת לאנץ' בוקס) המוקדש לשכונה. "הספר הוא לא היסטורי, אלא שדרך הסיפורים והאנשים מתגלה המקום", אומרת עין־מור.

עתידו של היישוב הציורי מדאיג אותה. בעבר היא היתה יושבת ראש הוועד שלו, ומאז היא לוחמת לשמירת הגן שמקיף אותו, והגבעות המוריקות שמסביב. "היו אינספור יוזמות של גופים שונים לבנות פה. עכשיו למשל רוצים להעביר את כל מכללות צה"ל ומתקני גז ומים לגבעות האלו".

איך את רואה את עין כרם בעוד 20 שנה?

"אני מקווה שהחזון שלי ימומש במלואו, ועין כרם תהיה מקום תיירותי אקולוגי ללא תנועה חולפת, עם רכבל שיוריד מהר הרצל אלפי מבקרים. אני מקווה שהגן הנופי ישוקם במלואו, ושהשכונה תהיה מוכרת כאתר מורשת עולמית בזכות ערכי התרבות הנפלאים שקיימים בה".