לינוי בר גפן: "היכולת של נחמה לשאת ניגודים הופכת אותה לדמות שמדינת ישראל מאוד צריכה"
בר גפן על הבחירה בנחמה ריבלין, רעיית נשיא המדינה: "הרגע היחיד בביקור הטראמפים שהיתה בו קירבה כנה היה כשמלניה אחזה ביד של נחמה. לולא הטקסיות, נחמה ודאי היתה מעלה את מלניה לאוטו ומראה לה את ירושלים של מטה, זו שאפשר לצעוד בה רק אם את מוכנה לוותר על עקבים"
"מנגד, נחמה היא לא ממש עקרת הבית המהודרת: היא משכילה (תואר ראשון בביוטכנולוגיה וזואולוגיה), היא ניהלה קריירה ממושכת באוניברסיטה העברית, היא קרניבורית ונדמה שהיא תעדיף לצפות בצבע מתייבש על קיר יותר מאשר בתצוגת אופנה. ואף שהצניעה לכת במשך עשרות שנות הפעילות הציבורית של בעלה, לאיש לא היה ספק שהשפעתה עליו רבת משמעות.
"אבל לנחמה יש תכונה אחת נדירה שהופכת אותה לדמות שמדינת ישראל מאוד צריכה במשכן הנשיא: היכולת לשאת ניגודים. היא מושבניקית שמיומנת בעבודת האדמה, אבל גם חובבת אמנות פלסטית ומחול. לכן בבית הנשיא היא טיפחה את הגינה לא פחות מאשר את תערוכות הציורים והווידיאו־ארט; עמדותיה נחרצות ואנשים מספרים שהיא גם זוכרת ונוטרת טינה למי שפגעו בבעלה לאורך הדרך, אבל חוש ההומור האינטליגנטי והנדיבות שלה קנו לה חברים ואהובים בכל קצווי הקשת הפוליטית; היא יודעת היטב איך מגדלים ילדים ומשתובבים עם נכדים, אבל גם איך זה להיות אשה בעולם עבודה אולטרה־גברי; היא הולכת לשוק לעשות קניות, אבל נדמה שהיא תדע בארוחת ערב יוקרתית לזהות אם היין טוב או שזו סתם פלצנות שאין מאחוריה דבר; היא מבינה את כללי הפורמליות הנדרשים ממנה כ'גברת הראשונה', אבל שמחה לדלג עליהם כשהנסיבות מאפשרות. ובביקורם של דונלד ומלניה טראמפ בישראל בחודש מאי היא זיהתה הזדמנות כזו.
התמונה של מלניה אוחזת בידה של נחמה ושתי הנשים הכל כך שונות למראה האלה נעות יחד כדי לשמור על קצב אחיד היתה אולי הרגע היחיד בביקור של הטראמפים שהרגשתי שהיתה בו קירבה ספונטנית כנה. "נלך בקצב שתבחרי", אמרה מלניה כשהריבלינית הביעה דאגה שלא תוכל להתקדם מהר בגלל מחולל החמצן הכבד שבו היא נעזרת בשל מחלת ריאות. הן צעדו לאט. שתי נשים שלא סובלות את מעמדן החדש, שלא ביקשו אותו לעצמן אפילו לרגע, האחת מוגבלת בשל בעיות בריאות, האחרת בשל נישואיה לטייקון שאפתן שרואה בנשים לא יותר מווגינה מדברת. אין לי מושג על מה הן דיברו, אבל אני די בטוחה שלולא כללי הטקס, נחמה היתה מעלה את מלניה לאוטו ומראה לה את ירושלים של מטה, זו שאפשר לצעוד בה רק אם את מוכנה לוותר על העקבים".