אישור ההסדר עם החטיבה להתיישבות: הכוונות הנסתרות גלויות

בג"ץ הכשיר אתמול את פעילות החטיבה להתיישבות יהודית כזרוע מבצעת של הממשלה, ודחה את העתירות נגד החוק והחלטות הממשלה שכוננו את מעמד החטיבה. העתירות טענו נגד התפרקות הממשלה מסמכויותיה וההפלייה לטובת יהודים.

סיפור החטיבה להתיישבות יהודית דומה לסיפור הצוללות ומיקי גנור.

לא רק בעובדה ששניהם מבקשים להתנהל מתחת לרדאר, אלא בעיקר בשאלה למה לעזאזל זקוקה המדינה למתווכים ולקבלני משנה? למה משרד הביטחון באמצעות מנהל הרכש לא עובד ישירות מול טיסנקרופ ונזקק למיקי גנורים למיניהם, ולמה ממשלת ישראל באמצעות משרדיה השונים לא מגשימה בעצמה את המדיניות הקרקעית בשטחים.

התשובה המשותפת היא שבמקום שמדובר בפרקטיקות חשודות ואולי פסולות, צץ הצורך בקומבינות החשודות והפסולות.

השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין צילום: עמית שאבי

הרכב כשר למהדרין

הכנסת חוקקה חוק שמעגן את האצלת הסמכויות לחטיבה, והממשלה בסדרת החלטות הרחיבה את המנדט של החטיבה להמשך הטיפול ב"קידומן ותכנונן של פעולות להקמת יישובים חדשים במגזר הכפרי".

נגד החוק והחלטות הממשלה עתרו יהודים וערבים. פרופ' אלון הראל, האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאללה. הטענות המרכזיות שלהם היו נגד חוקתיות וסבירות האצלת הסמכויות לגוף פרטי.

ראשית, נטען, לא ניתן להאציל סמכויות המצויות בליבת שיקול הדעת של הממשלה. שנית, החוק פוגע באוכלוסייה הערבית לנוכח שיוך החטיבה להסתדרות הציונית שממוקדת במגזר היהודי. ובתרגום למספרים: החטיבה מספקת שירותים לשלושה ישובים ערבים בלבד לעומת 133 ישובים יהודים. ושלישית, אין לכנסת ולממשלה סמכות להפעיל סמכות בשטחים מכוח המשפט הבינלאומי.

את הרכב בג"ץ שדן בעתירה ניתן לתאר, ברוח השיח הציוני שמבקשת שרת המשפטים איילת שקד להנחיל למערכת המשפט, ככשר למהדרין. שני שופטים חובשי כיפה, המשנה לנשיאה (בדימוס) אליקים רובינשטיין וניל הנדל ואורי שוהם. רובינשטיין אכן אימץ את עמדת המדינה. "מוכן אני לאמץ פרשנות לפיה הסעיף אכן אוסר על הממשלה לאצול סמכויות ליבה שלטוניות אשר משמעות אצילתן היא התפרקות הממשלה מסמכויותיה", כתב, והוסיף את ה'אבל' המתבקש: "קשה להלום את הטענה, כי סמכויות אלה נמנות עם סמכויות הליבה של הרשות המבצעת".

השופטים לא פראיירים

כאשר בג"ץ ביטל את חוק הפרטת בתי הסוהר בעתירה דומה - נגד אצילת סמכויות אסורה, הנימוק היה שהפעלת כוח פיזי, נגד אסירים במקרה זה, שמורה בלעדית למדינה במסגרת סמכויות הליבה. לעומת זאת, סמכויות החטיבה אינן מסכנות את הדמוקרטיה ואינן מנוגדות לחוק יסוד: הממשלה ולעקרונות האצלת הסמכויות.

רובינשטיין, ובמיוחד השופט שהם, לא פראיירים וערים לחלוטין לכוונות הנסתרות שבאצילת הסמכויות לחטיבה. "לא אכחד", כותב רובינשטיין, "החשש המקנן בקרב העותרים מפני פגיעה בזכותה של האוכלוסיה הערבית נוכח הסמכויות המוקנות לחטיבה להתיישבות, וסוג פעולותיה בעבר בעיקרן, אינו משולל יסוד. בתוך עמנו אנו יושבים וניסיון החיים בצקלוננו".

שהם אוחז את השור הזה ממש בקרניו: "ככל שיסתבר כי המחלקה להתיישבות פועלת בקרב ההתיישבות היהודית בלבד, לא ניתן לחלוק כי מדובר בפגיעה קשה בערך השוויון".

השופטים דוחים את העתירה גם מהנימוק שלא הוכחה האפלייה וחוסר השוויון בפעילות החטיבה. תנוח דעתם. הבית היהודי לא מפעיל את החטיבה להתיישבות כדי לדאוג לקידום ההתיישבות באזורי הכפר הערבים. המאמצים שלהם להסתיר את הפעילות לא נועדה להעלים מבוחרי הממשלה את הדאגה לאוכלוסייה הערבית. אבל, מה לעשות, טענה זו אינה בשלה להכרעה שיפוטית.