יחסינו לאן: בחירתה של חיות לנשיאת העליון - האתגר החדש של שקד
האם בחירתה של אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון תעלה את המתח ביחסים בין הרשויות והאם זה טוב לבית המשפט העליון
1. אקטיביזם לכל
בנושאים של זכויות אדם וטוהר מידות כל השופטים “אקטיביסטים”
הוועדה לבחירת שופטים בחרה אתמול את השופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון, שתחליף את השופטת מרים נאור באמצע אוקטובר. אך הבחירה הזו התבצעה לא לפני שראשת הוועדה, שרת המשפטים איילת שקד, התנתה את הבחירה בדיון ציבורי בשיטת הסניוריטי. הדיון התקיים לפני כחודשיים בוועדת חוקה של הכנסת.
לשקד היתה מטרה כפולה בכריכת הדיון הזה עם הבחירה: גם לטלטל את שיטת הסניוריטי וגם להבהיר שחיות אינה בדיוק הנשיאה שאליה היא ייחלה. על השיטה ניתן להתווכח, אבל הדיון הזה והכתף הקרה לחיות משתלבים באסטרטגיה הכוללת של שקד להחליש את מערכת המשפט: לצנן את הביקורת השיפוטית על מעשי השלטון, ולחתור ליעד החדש שהגדירה לאחרונה שקד – לחזק את הממד היהודי־לאומי־ציוני במשפט הישראלי על חשבון האזרחי־חילוני־ליברלי.
ואיך חיות משתלבת בכל זה? הניסיון מלמד שלא ממש ניתן לתייג שופטים על פני הרצף שבין האקטיביסטי לשמרני או בין היהודי לדמוקרטי. ובכל זאת, חיות משורשרת יותר לזן הנשיאים האקטיביסטיים יותר כאהרן ברק ודורית ביניש. מרים נאור, לעומת זאת, קרובה יותר לקו של הנשיאים השמרניים יחסית כמאיר שמגר ואשר גרוניס. ההבדלים בין האסכולות נוגעים בעיקר לחדוות ההתערבות השיפוטית במעשי השלטון. אבל הם כמעט ולא קיימים בשני נושאי הליבה של האקטיביזם השיפוטי: זכויות אדם וטוהר מידות. גם מאיר שמגר וגם אהרן ברק יצרו תקדימים שהעבירו שרים מכהונתם בעקבות הגשת כתב אישום.
בהחלטה על מתווה הגז הפגינה חיות גישת ביניים: מצד אחד היא פסלה את פסקת היציבות שכבלה את הממשלה לשנים ארוכות אל הזכייניות. מצד שני היא לא פסלה את המתווה כולו, בניגוד לדעתם של שלושה מעמיתיה להרכב.
מימין: השופטת אסתר חיות ושרת המשפטים איילת שקד. התחילו ברגל שמאל צילום: דוברות שרת המשפטים
2. תנו להם להתחתן
חיות, בעמדת מיעוט, אפשרה לערבים להביא בני זוג מהשטחים
אין ספק שאחת הפסיקות ש"סימנו" את חיות כבעייתית בעיני שקד היא עמדת המיעוט שלה בעתירה נגד התיקון המפורסם לחוק האזרחות שמנע מערבים ישראלים להביא לכאן חתנים וכלות מהשטחים. בפסק דין זה פתחה שקד את נאומה בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין, כשציטטה את התנערותו של השופט מישאל חשין ממדינת האוטופיה של הזכויות האוניברסליות לטובת שמירת ביטחונה של ישראל. חיות, כאחת מחמשת שופטי המיעוט, בהרכב של 11 שופטים, לא שללה את התכלית הביטחונית של החוק, אבל פסלה אותו בגלל היעדר ההזדמנות הפרטנית של בני הזוג להוכיח שאינם מהווים סיכון ביטחוני.
ואלה בדיוק הניואנסים שחומקים מתחת לרדאר של השיח הציבורי והפוליטי, שממהר לצבוע את השופטים בתיקים כאלה כ”ציונים־ביטחוניסטים” אלא מול “שמאלנים יפי נפש”. בלשונה של שקד, הכשיר כאן המיעוט את "זכות השיבה" של הפלסטינים. החוק הזה נידון והוכשר פעמיים בבג"ץ. חיות היתה בדעת מיעוט בשני הגלגולים. מרים נאור, שישבה בגלגול הראשון, נמנתה עם הרוב. מצד שני, פסקי דין עשויים לתעתע כאמת מידה לבחינת השקפות של שופטים. כך למשל כתבה חיות דעת מיעוט שניתן להעמיד לדין את עזמי בשארה על תמיכה בארגון טרור.
3. תאקל ראשון
חיות כבר הביעה אי שביעות רצון משופטי העליון שבחרה שקד
הסבב האחרון בבחירת השופטים לבית המשפט העליון הסתיים בניצחון מוחץ של השרה שקד, ניצחון שנזקף גם לשיתוף הפעולה עם הנשיאה נאור והקואליציה שרקמה עם לשכת עורכי הדין. חיות, מאחורי הקלעים, הפגינה מורת רוח גלויה מכמה מנבחרי העליון החדשים. כנשיאה הבאה היא ביקשה להשפיע על ההרכב שעמו היא אמורה לעבוד, ובכך סימנה את עצמה כגורם לעומתי לשרה שקד שלמדה איך לעבוד עם ועל נאור, ועכשיו תצטרך להסתגל לנשיאה דעתנית יותר.
הבדל נוסף בין חיות לנאור מתבטא בסגנון, בטון ובהופעה. נאור למשל נעדרת כריזמה. היא אמנם שופטת מקצועית ואיכותית ביותר, אבל ברגע שהיא עולה על דוכן הנואמים נופלת על המאזינים תרדמת. הדיבור שלה חלש, מונוטוני, מנוגד לכל כללי הרטוריקה הבסיסיים. חיות טרם נבחנה כנואמת, אבל יש לשער שתהיה טובה וייצוגית יותר. לא רק מפני שקשה להיות נואמת גרועה יותר מנאור, אלא מפני שהיא פרפורמרית טובה יותר. כישוריה נרכשו בין היתר בשירותה הצבאי כחברת להקת פיקוד מרכז, לצדם של דורית ראובני, עוזי חיטמן ורונית אופיר.
האם מכל אלה ניתן להסיק שחיות תהיה נשיאת עליון טובה בשש השנים שהיא צפויה לכהן בתפקיד, עד גיל 70? הסממנים המקדימים מלמדים שמפלס המתח בינה לבין השרה שקד והמערכת הפוליטית עלול לעלות. מצד שני אולי ראוי לחדד את המתח הזה, ולהניח על השולחן את הוויכוח על עצמאות השפיטה וכוחה לאתגר את השלטון, בעיקר בענייני זכויות אדם וטוהר מידות.
