יגואר F TYPE: חתולה בלי גג פח לוהט

עקרונית, מנועים קטנים לא אמורים לעבוד היטב במכוניות שתוכננו למנועים גדולים. כמו רגל קטנה בנעל ענקית. זה לא עניין של נפח וגם לא עניין של תכנון הנדסי. זה עניין של תחושות, של אווירה, של נשמה.

יש מכוניות שאין להן בכלל נשמה. אין להן בכלל אופי. מייצרים את חלקן בקוריאה, מייצרים את חלקן ביפן, מייצרים את חלקן באירופה. לא בגרמניה, יותר הצידה, יותר למעלה, יותר לצדדים. בבריטניה מייצרים מכוניות עם הרים של נשמה, של מורשת, של אופי. יגואר F TYPE עפה כל כך חזק על הסיבובים של הדרך האטלנטית שבין מולדה לכריסטיאסונד, שאפשר לחשוב שהמשטרה הנורבגית לא עובדת היום. אבל הם כן.

מה שמטריד את הנורבגים זו האפשרות שמכוניות יחלפו במהירות בסמוך לביתם המבודד. לכן הם מתקשרים למשטרה. על כל מכונית. אחרי כמה פניות, משטרת נורבגיה מגיעה לקצה העולם, אי שם על הדרך האטלנטית שבין מולדה לכריסטיאסונד ומציבים שוטר עם אקדח רדאר מיושן. סיבוב חד שמאלה. מקדימה יש אוקיאנוס. ארבע מעלות, כואב ליפול לאוקינוס, בצד שני עצים. כאן באזור המציאו את הפליק הסקנדינאבי, זו לא שיטת חינוך: זו שיטת נהיגה שמבוססת על עיקרון פיזיקלי ישן של מטוטלת מיטלטלת לשני הצדדים. בשלב ראשון זורקים את הרכב לצד אחד, בעדינות, זו יגואר. בשלב השני הפיזיקה עובדת. עם קצת שכנוע, משקל הרכב עובר לצד השני, הרכב מיטלטל לצד השני, פליק סקנדינבי, ממש לפני הגדר.

יגואר F TYPE

עשן פיצוץ

יגואר F TYPE הזו היא יגואר ממזרית. אין לה מנוע שש בוכנות, כמו שיש לאחיותיה הגדולות. יש לה מנוע ארבע בוכנות צנוע. ליגואר F רגילה יש מנוע בנפח של שלושה ליטרים, כאן יש שני ליטרים צנועים, עם מגדש טורבו אחד גדול. למנוע קוראים אינג'יניום, הוא מפיק 296 כוחות סוס. הוא מעיף את היגואר ל־100 קמ"ש תוך פחות משש שניות. הוא רועש שזה מפחיד. ארבע בוכנות, שנשמעות כמו חמש, או שש. לא כמו שמונה, לשמונה בוכנות יש צליל מיוחד.

יגואר F TYPE היא מכונית אנטי חברתית לנורבגים. ביגואר סידרו לה צינור מפלט אחד, שכנראה עומד בתקנות איכות הסביבה רק אם ממש ממש מתאמצים: הסיבה היא הפיצוצים. ההסבר הוא שמכוניות רגילות הן מכונות מנומסות. יש בתוך מנועיהן אש, כי כך פועל מנוע. האש לא יוצאת מהמנוע, כי אז ייגרם אסון. האש גם לא יוצאת מן האגזוז, רק העשן. ביגואר דאגו שהאש דווקא כן תצא. זה מוסיף עוד כוח, אבל זה לא משנה, מה שמשנה זה הרעש: יגואר מעלה הילוך, פיצוץ. יגואר מורידה הילוך, פיצוץ. ל־F TYPE אין גג. כלומר יש גג, פשוט מבד, שמתקפל אל תוך תא המטען. הקיפול פשוט, לפתע יש שמיים למעלה, עננים, ארבע מעלות עם גשם קל. יגואר F עפה בין סיבובים בשיירה צפופה של חתולי טרף. איפה יגואר ואיפה המהירות החוקית, לפחות יש ביטחון במספרים, אי אפשר לשלוח את כולם לכלא.

חזרה למנוע. הוא חזק, אבל אין לו את הדחף חסר המאמצים שיש למנועי שש הבוכנות של יגואר, ביגואר לא רוצים גם שיהיה לו את הדחף חסר המאמץ הזה. נהפוך הוא, כאן רוצים שהנהג יעבוד ויתאמץ, יחזיק את המנוע בטווח שבו מגיע כל הכוח, יתן פיצוצים בסיבובים. עוד משהו על פיזיקה, מנועים ומהירות: כשמכונית מיוצרת עבור מנוע מסוים, יש התחשבות בכל נושא המשקל. כשהמנוע כבד מדי, הרכב עף קדימה בסיבוב. עם מנוע קל מדי, ההתנהגות הולכת לפח. מנוע האינג'יניום קל ב־52 ק"ג ממנוע שש הבוכנות. כלומר יש פחות משקל על החזית. לפי יגואר, הקפיצים מקדימה ומאחור קשיחים יותר. שינויים נוספים בוצעו בגאומטריה, במהירות גבוהה קשה להתייחס למהנדסים. החרטום של היגואר נטוע בכביש כל כך חזק, היא יוצרת רושם של אחיזה כמעט אינסופית. אך זה לא נכון, את האחיזה של היגואר הזו אפשר לנתק בשניות, אגב בניגוד לאחיותיה, לפחות בגרסאות הביניים הלא משוגעות. ה־F הזו אתלטית יותר מהגרסאות הבכירות, חיה יותר טוב, מיועדת לנהגים עם קצת פחות שיקול דעת, קצת פחות אכפתיות לכללים והקפדה על הפרטים העדינים. דווקא היגואר הפשוטה ביותר, היא היגואר הפראית ביותר. טוב, אלא אם מתייחסים לבכירה ביותר, עם מגדש העל, אבל בתכל'ס זה לא ממש נחוץ.

לא מתרסקת בבורות

עוד נקודה חשובה היא שה־F TYPE עוקבת היטב אחרי שיבושי כביש, אחרי בורות. היא לא מתרסקת, היא פשוט מגיבה. היא יוצרת תחושת ביטחון בו זמנית עם תחושה שהכל אפשרי אם רק רוצים לנתק אותה מהאספלט. קוראים לזה קומפוזיציה. זו תכונה נדירה, גם כיום בשנת 2017. ההגה חשמלי, כלומר מה שמסייע לנהג לסובב אותו היא משאבה חשמלית. זה אומר פחות רגש. זה של היגואר דווקא מלא רגש, מתפוצץ מרגש. על גבול ההיסטריה. אבל לא מושלם: ההגה מעביר שיבושי כביש בצורה יותר מדי אגרסיבית לידי הנהג. יש בו חוסר שקט במהירויות נמוכות. כשהמהירות עולה, העסק משתפר משמעותית. גשם. גג מופשל. הפנים של ה־F TYPE אינטימי מאוד. המושבים מעולים, יש מערכת ניווט גדולה, אך אין כאן איכויות מהסוג שניתן למצוא במכוניות שהגיעו מגרמניה. איכות הפלסטיקה טובה, אך בטח שלא ברמות הבלתי מתפשרות של מרצדס או של ב.מ.וו. תכל'ס, לא לשם יגואר מכוונת. כאן עושים פאן. יש סטריאו מעולה, גג נפתח וכיסא טוב. זה מה שצריך. ה־F TYPE בגרסת הבסיס היא ה־F TYPE העצבנית ביותר. היא לא הכי מעודנת וגם לא הכי שקטה, כי היא גם לא צריכה להיות.