נתניהו מעדיף פקידים חלשים ומפוחדים - גם בנציבות שירות המדינה

1. ליצמן לחץ

נכון לכתיבת שורות אלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא צפוי להאריך את כהונתו של ממלא מקום נציב שירות המדינה, אודי פראוור. לפיכך, נציבות שירות המדינה, הגוף שאמון על מצוינות שירות המדינה וניהול ההון האנושי שלה, נותר ללא ראש וללא הנהגה. נתניהו ידע שמשרתו של משה דיין, הנציב הקודם, קצובה לחמש שנים עד אפריל האחרון. אך הוא המתין. והמתין. פראוור אינו הבחירה הראשונה, וגם לא השנייה של נתניהו לתפקיד. הוא רצה את מיכל עבאדי בויאנג'ו כנציבה. לשם שינוי, בהיסטוריית המינוייים שלו, מדובר בבחירה מצוינת. אך יעקב ליצמן, שר הבריאות, עשה קצת שרירים, ונתניהו התקפל. לא ברור מי באמת חשב בסביבתו שליצמן - אחרי עשרות המיליארדים שביבי שפך עליו - היה מעז לפרק את הממשלה בגלל עבאדי, ולהסתכן בכך שיקבל את יאיר לפיד על הראש. אך נראה כי הדבר האחרון שמטריד את נתניהו זה טיבו של שירות המדינה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: איי פי

עד יום חמישי בלילה, לא ידע פראוור אם לקבוע פגישות ליום ראשון. הוא אפילו לא ידע באיזו קומה במשרד ראש הממשלה להתייצב: בזו של הנציבות או בזו של משרד ראש הממשלה (פראוור מכהן כסמנ''ל בכיר במשרד). בלי קשר לביצועים של פראוור כממלא מקום הנציב, התנהלות ראש הממשלה תמוהה: אין עובד (גם לא אדם) שראוי ליחס כזה, בטח לא פקיד כה בכיר.

2. כשנדע נודיע

נדמה כי התנהלותו של נתניהו מבטאת את יחסו לא רק לפראוור, אלא לנציבות כולה ולפקידות הבכירה של המדינה בכלל. "כשיהיה לנו מה להודיע - נודיע", נמסר ממשרד ראש הממשלה לשאלת "כלכליסט" האם יש כוונה להאריך את מינויו של פראוור. העובדה שנתניהו מזלזל בתקשורת ידועה. הבעיה היא כאשר ראש המערכת מסגל ואף מעמיק יחס מזלזל כזה גם כלפי הסגל הבכיר של השירות הציבורי. הזלזול כלפי הנציבות סמלי במיוחד שכן הנציבות היא האחראית על איתור, הכנה וטיפוח של הפקידוּת שבאופן היסטורי שימשה כדרג המקצועי והא־פוליטי.

3. אין הפתעות

ההתנהלות של נתניהו כלפי פראוור היא דרמטית: הוא משאיר דווקא את הגוף הזה חבול ונטול הנהגה והכוונה, בעיצומה של רפורמה מקיפה בנציבות שירות המדינה שקריטית להישרדותה. אבל קשה לומר שהתנהלות זו מפתיעה: כך נוהג נתניהו כבר שנים, אפשר לכנות זאת "נוהל נתניהו": לא צריך מינויים קבועים. לתפקידים אלו אפשר למנות ממלאי מקום ועובדים זמניים, עדיף חלשים. כך הדבר בנוגע למינויי בכירים נוספים בסביבתו: אין נציב, אין ראש מערך הסברה, ועד לפני שבועיים גם לא היה ראש מועצה לביטחון לאומי, אחרי שבמשך כשנה וחצי התפקיד לא היה מאויש. המסר שעולה ברור. אותו מסר עולה גם מתמיכתו הנלהבת של נתניהו בקידום הרפורמות של שרת המשפטים איילת שקד ושר התיירות יריב לוין שמבקשים למנות מקורבים וחברים לתפקידים בכירים באמצעות כל מיני תכסיסים.

4. סירבת, סורבת

שקד ולוין אולי קשורים בהארכת מינויו של פראוור: זו היתה עובדה כמעט מוגמרת עד לפני שלושה שבועות. אז מה קרה? פראוור, בלחץ כבד של התקשורת, סירב לקדם את הצעת החוק של שקד ולוין לפיה ניתן למנות סמנכ"לים במשרדי ממשלה ללא מכרז. במלים פשוטות: פראוור סירב לתת יד לפתיחת הסכר למינויים פוליטיים. הוא חש שהחלטה כזו לא נכונה ואינה יכולה להתקבל על ידי ממלא מקום לנציב. בעקבות סירובו הוא זכה להערכה עצומה מכל כיוון (למעט מהפוליטיקאים בממשלה הנוכחית). ישנם גורמים המעריכים כי מרגע שסירב לקדם את הצעת החוק הכריע את גורלו האישי.

5. כחלון מאחוריך

הערה אחרונה בנוגע לשר האוצר למשה כחלון, הפוליטיקאי שמבקש לבדל עצמו מנתניהו דווקא בכל הקשור למינהל תקין וממלכתיות: נדמה כי עתה גם כחלון מאמץ את "נוהל נתניהו". רק לאחרונה הוא מינה יועץ משפטי למשרד האוצר, ועדיין אין ממונה על התקציבים באוצר. הוא גם החל לשחק עם "ממלאי מקום" לתפקידים חיוניים לתפקוד משרדו ולניהול הכסף הציבורי של המדינה: כחלון יודע כבר חמש שנים את מועד פרישתו של הממונה על התקציבים אמיר לוי, אך הוא בחר ביואל נווה כממלא מקום. נווה - בוגר של אגף התקציבים - משמש ככלכלן הראשי של האוצר זה יותר משלוש שנים. הוא מנהל מוכשר, מוערך, כלכלן מצוין, שהוכיח את עצמו ועל כן תמוה מינויו כ"זמני". הוא יותר מראוי למינוי של קבע. אם כחלון רוצה להמשיך ולשאת את דגל המינהל התקין כדאי שיוכיח שאכן אינו נוטל חלק באותה מגמה של יצירת פקידות בכירה חלשה ומפוחדת.