החוק להסדרת תיירות המרפא יבטל את יתרונות ישראל בתחום
ישראל מדורגת במקום השלישי בהעדפותיהם של תיירים רפואיים, הרבה בזכות הליווי הצמוד. אם תתקבל הצעת החוק שקובעת איך יתקשר המטופל עם בתי החולים והיכן יטופל - אולי יהיה חוק מעולה, אבל לא יהיו תיירים רפואיים
בימים אלה דנה הכנסת בהצעת חוק להסדרת תחום התיירות הרפואית הנכנסת לישראל. בניגוד לדעה הרווחת, פציינטים שמגיעים מחו"ל, כמעט אינם תופסים את מיטותיהם של המטופלים הישראלים, ובטח לא במחלקות העמוסות בבתי החולים. תייר רפואי גם לא זוכה לקיצור תורים, שכן הוא מגיע לישראל בסמוך למועד הטיפול שתואם לו מראש.
- ועדת העבודה דנה בחוק תיירות המרפא: "לא תהיה העדפה לתייר על פני מטופל ישראלי"
- שר הבריאות: "אנו רוצים לוודא שהתיירות הרפואית לא תבוא על חשבון המטופל הישראלי"
אם בתחילה חשב משרד הבריאות לאסור לחלוטין כניסתם של תיירים רפואיים, הרי שבהצעת החוק הנוכחית אמנם מאפשרים לתיירים רפואיים להגיע לישראל, אך במקביל נקבעו הוראות בלתי ישימות שיקשו על התייר הרפואי, כך שהוא עשוי לבחור לעבור את הטיפולים במדינה אחרת.
בית חולים בישראל (ארכיון) צילום: אוהד צויגנברג
מדינת ישראל הצליחה, בתוך פחות מעשור, להפוך למעצמה עולמית בתחום התיירות הרפואית.
מרכז מחקר הבריאות הבינלאומי (IHRC) דירג את מדינת ישראל במקום השלישי בעולם, אחרי קנדה ובריטניה, בהעדפת תיירים רפואיים, כאשר מדינת ישראל ממוקמת במקום הראשון בעולם באיכות הציוד והשירותים.
כל זה, כאשר המחירים לטיפולים בישראל הם מהגבוהים ביותר בעולם, הרבה יותר מגרמניה, צרפת, שוויץ, סינגפור, דרום קוריאה, וקנדה, מדינות שאינן נופלות מישראל ברמת הרפואה שהן מציעות, ובמקרים מסוימים אף עולות עליה. ישנם טיפולים בישראל שעולים אפילו יותר מאשר בארצות הברית, שבה מספר בתי חולים מהמובילים בעולם בדירוג איכותי.
אם כך, מדוע בכל זאת תייר רפואי מעדיף להגיע לטיפולים יקרים בישראל במקום בגרמניה? מדוע תייר רפואי מעדיף להצטופף בחדר עם כמה מטופלים בישראל, במקום לקבל חדר פרטי בצרפת? מדוע למרות המצב הביטחוני בישראל, תייר רפואי מגיע ארצה, במקום ללכת לבית חולים רגוע בשוויץ?
התשובה טמונה בערך המוסף שאותו תייר רפואי מקבל. ענף התיירות הרפואית בישראל, שהוקם כיוזמה פרטית, השכיל לזהות את הצרכים והדרישות של התייר הרפואי והעניק לו את התמורה המיטבית ביותר לכספו.
חברות ישראליות לתיירות רפואית נעזרו ברופא בעל רישיון שליווה את התייר עוד לפני שהגיע לטיפול בישראל, בחן את סיכויי החלמתו, בנה לו תוכנית טיפולים, וליווה אותו רפואית ולוגיסטית - בזמן שהותו בישראל ואף לאחר חזרתו למדינתו.
למעשה, חברת תיירות רפואית שימשה כמעין "רופא משפחה" עבור התייר הרפואי. כך, כשיש על מי לסמוך, כשרמת השירות גבוהה, וכשהתייר מקבל את כל המידע הרפואי בשפתו, פעמים רבות הוא יעדיף לשלם יותר ולקבל את השירות הכולל.
גם רמת הרפואה הגבוהה בישראל תרמה רבות לתנועת התיירים הרפואיים, אך ספק אם זו לבדה הייתה מצליחה למשוך את התייר הרפואי. לראייה ניתן לראות מדינות אירופאיות בהן רמת הרפואה גבוהה אך תנועת התיירות הרפואית נמוכה.
מדינות רבות בעולם זיהו את היכולות של החברות לתיירות רפואית בישראל וניסו לשכפל את המודל. יש מדינות שאף השכילו להשקיע משאבים כספיים כדי לעודד תיירות רפואית אליהן, כגון יפן, טורקיה, הודו ומדינות המפרץ הפרסי, כאשר עיני כולן נשואות לסין, ממנה יוצאים כל שנה כ-40 מיליון תיירים רפואיים לטיפולים במדינות שונות, בהיקף של מעל 50 מיליארד דולר בשנה.
אך מדינת ישראל, במקום לעודד ענף ייצוא שירותים חשוב שמכניס מיליארדי דולרים לקופת המדינה, כתבה ביצירתיות הצעת חוק שאמורה "לחנך" את התייר הרפואי ולקבוע כיצד הוא יתקשר עם בתי החולים או הסוכן הרפואי וכיצד ישלם, וכן כובלת אותו למוסד רפואי אחד בישראל, ומונעת ממנו בחירת רופא שמדבר את שפתו.
במקום למנף את היתרונות היחסיים שבנו החברות לתיירות רפואית בישראל לאורך השנים, באה הצעת החוק ופועלת בדיוק ההיפך. אם משרד הבריאות היה מבצע סקר בקרב התיירים הרפואיים המגיעים לישראל, היו מזהים בקלות שתיירים רפואיים מעדיפים חבילת טיפולים כוללת בלי הפתעות מחירים, ליווי צמוד של רופא ישראלי לכל תקופת הטיפול, ומתן אפשרות לבחור רופאים שיטפלו בהם - שלרוב דוברים גם את שפתם.
אם מטרתנו לחזק את מערכת הרפואה הישראלית ולהוסיף לה הכנסות מתיירות רפואית, הרי נדרש לקבוע חקיקה ישימה שלא תסרבל את התייר הרפואי ולא תגרום לו לבחור במוסדות רפואיים במדינה אחרת. במצב הנוכחי, אולי יהיה בישראל חוק מעולה להסדרת תחום התיירות הרפואית - אך לא יהיו תיירים רפואיים.
עו"ד רונן סולומון הוא מנהל תחום תיירות רפואית באיגוד לשכות המסחר
