7 דברים שמנהל רשות המים החדש חייב לעשות

הצלחותיו הפנומנליות של משק המים הישראלי זוכות להכרה בינלאומית. סת׳ סיגל עושה לנו יחסי ציבור ברב המכר העולמי ״המאבק על כל טיפה״. כנס Watec שיתקיים החודש יביא לשיא את ההתעניינות בטכנולוגיות מים ישראליות, יחד עם זאת שחם לא אמור להיכנס לשאננות ולכור כי רק לפני כמה שנים הייתה פה גם ועדת חקירה ממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל.

עצמאות רשות המים. משימת השעה היא כמובן לשמור מכל משמר על העצמאות המקצועית והרגולטורית שיש סוף סוף למועצת הרשות. מול הפוליטיקאים, מול האינטרסנטים ומול הדמגוגים. שחם צריך להניף דגלים אדומים כשיחוש סכנה. מצד שני אם כבר עצמאות אז עד הסוף. כדאי לעודד יותר חשיבה ביקורתית ומאזנת בדיונים במועצת הרשות מול פקידי ונציגי האוצר. הדומיננטיות שלהם מסרסרת.

גיורא שחם מנהל רשות המים

שחם צריך להכנס לעובי הקורה בנושא חובת המעבר של משרדי הרשות מתל אביב לירושלים. הוא עלול למצוא עצמו כשכל המנהלים והדמויות המקצועיות המוערכות יותר יעדיפו להישאר בתל אביב.

התפלה. בשורת העשור האחרון היא כמובן ההתפלה. אין לנו עדיין ניסיון ממשי בניהול משק מים לאומי שרובו תוצר התפלה. עד כה פעולת הניסוי והתהייה עלתה סך הכול יפה. עכשיו צריך להגיע השלב של גיבוש מתודה ורגולציה סדורה. דחוף כמובן לסיים את הסאגה של המתקן באשדוד ולדחוף בכל הכוח את המתקן השישי (בעצם שביעי. משום מה, תמיד שוכחים את המתקן הוותיק והטוב באילת). בין לבין לקיים דיון רציני בהשתתפות משרד הבריאות ולהחליט אם יש צורך בהוספת מגנזיום, יוד או סידן לטובת בריאות ציבור הצרכנים ואיך עושים זאת. באמצעות המים או בדרכים אחרות. יותר מדי זמן חולף מפרסום המחקרים שנעשו בעניין עד נקיטת פעולות. זה יכול בהמשך להתברר כבעייתי.

תאגידי המים. שחם צריך לשמור על תאגידי המים. הוא מכיר היטב את פועלם חסר התקדים בחידוש התשתיות הזורמות ברחבי המדינה, את צמצום הפחת הדרמטי לו הביאו ואת חלקם במהפכת המים. שחם גם מכיר את התפקיד כפוי הטובה, שהוטל עליהם שלא בטובתם, לשמש כגובים של כלל תעריפי המים והביוב מהצרכנים עבור כל השרשרת הנהנית מ"אמבטיית״ התעריפים השלובה. צריך לעשות להם יחסי ציבור באופן מקצועי ולהוקיר את פועלם. לצד זה צריך לתת משאבים ליחידת הממונה על התאגידים. בינתיים עליו לפקח על 54 תאגידים.יש לקיים דיון מחודש בדבר שיעור דמי ההקמה שתאגידי המים גובים מיזמי בנייה לפני שהתאגידים ישמשו כחסם בנייה בהעדר משאבים.

טיהור שפכים. יש לקיים דיון יסודי אחת ולתמיד ולהחליט על מדיניות ברורה וקריטריונים בדבר קיום מט"שים קטנים ובינוניים. יש לתת מקום מיוחד לבעיית שפכי המגזר הערבי ובמיוחד לשפכים המוזרמים לדרום השרון. העסק איך נאמר, לא ממש עובד. תכניות הפיתוח וההקמה של הרשויות המקומיות אינן מספקות וספק אם הציבור ימשיך להחריש עוד קיץ עם ירקון מזוהם כפי שחווינו בשנה האחרונה.

יש לעודד מחקרים ובחינה בדבר הצורך בטיפול רבעוני. אנו מובילים משמעותית יותר מכל מדינה אחרת במחזור מים אך גם חשופים יותר מכולם לסכנות הנובעות משימוש במים מושבים אלו, אם באמת ישנן סכנות בגלל אנטיביוטיקה והורמונים. גם כאן יש פוטנציאל חשיפה בעייתי.

אקוויפר החוף. פרויקט טיהור אקוויפר החוף ממזהמי תעש הוא משימה לאומית. כתם הזיהום של אחד מהאסונות האקולוגיים הקשים בישראל מתפשט והולך מידי יום. יש לפקח מקרוב על קידום פרויקט זה. אסור להשאיר אותו לדורות הבאים.

דיפלומטיית מים. רצוי להסביר לכולם כמה מים אנו כבר נותנים לירדן ולפלסטינים. דיפלומטיית מים הולכת לשמש בכל משא ומתן כמשאב סחיר בהעדר קרקע. זה מטבע שערכו עולה מיום ליום באזור שלנו.

טכנולוגיה. ניצני הממשק שנוצר בעידוד רשות המים בין חברת מקורות ותאגידי המים ובין עולם הקלינטק - מעולים. צריך לאפשר הרבה יותר ולקדם נושא זה. לחדשנות טכנולוגיות מים ישראליות פוטנציאל לאומי משמעותי.

ולסיכום, משק המים הישראלי על יתרונותיו וחסרונותיו מציב בפניינו אתגרים שיש להתמודד עימם כמשימה לאומית.