העלאת גיל הפרישה: הדגש יעבור לתפקוד

הצעת החוק לביטול גיל הפרישה שמובילים חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן מונעת מכוונות טובות, ומשרתת ערכים נאורים. אבל, החשש הוא שהכוונות הטובות יובילו לפגיעה באלה שהיא מבקשת להגן עליהם.

כיום יש שלושה גילאי פרישה: חובה, זכות ומוקדמת. חובה - הגיל שבו רשאי המעסיק לחייב עובד לפרוש מעבודתו: 67 לגבר ולאישה. זכות - הגיל שאדם זכאי לפרוש ולקבל גמלה: 67 לגבר ו־62 לאישה (יעלה בהדרגה ל־64). מוקדמת - הגיל שאדם זכאי אדם לקבל גמלה, בתנאים מסויימים: 60 לגבר ולאישה.

מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד צילום: PORT2PORT

התארכות תוחלת החיים והעלייה באיכותם מותירה רבים מבני 67 ככשירים ותורמים. פליטתם משוק העבודה פוגעת בהם ופוגעת במשק שצריך לכלכל אותם שנים ארוכות יותר מאשר בעבר.

בג"ץ שיפר מעט את המצב כשקבע בפסק דין ליבי ויינברגר זכות לעובד לשכנע את המעסיק להמשיך ולהעסיקו מעבר לגיל הפרישה. והמעסיק חייב היה לשקול בקשה זו בדומה לשימוע לפני פיטורים. מנגד, דחה בג"ץ עתירה לקבוע את גיל הפרישה כלא חוקתי.

אבל, בהצעת החוק שמאמצת מדיניות דומה בעולם, גלומה סכנה. מעסיקים, בהעדר תחנה יציאה ברורה, יגבירו את הלחץ להיפטר מעובדים שיעילותם פוחתת וזה קורה בשנות החמישים המתקדמות בואכה ששים. כשהדגש בסיום ההעסקה יעבור מהגיל לתפקוד, יחלו מעסיקים לבחון ולחטט בבריאותם ותפקודם של העובדים כבר בגיל צעיר יותר.

פסיקת בג"ץ ותבונת השוק יצרה כבר היום מנגנונים שמותירים עובדים טובים בעבודתם גם לאחר גיל הפרישה. אלה לא צריכים את החוק החדש. לעומת זאת, רוב העובדים אינם נמנים על הקבוצה שתרומתם משתבחת עם השנים. עובדים אלה, שעליהם מבקש החוק להגן, ייחשפו עתה לפיטורים מוקדמים, לחיטוט מוגבר בבריאותם ותפקודם כבר בגילאי 60 פלוס מינוס.

נכון שגיל פרישה מחייב הוא שרירותי, אבל הוא מאפשר גם ודאות שחשובה גם למעסיק וגם לעובד ולקרנות הפנסיוניות לתכנון עתידם.

והשאלה החשובה באמת היא האם לאחר ביטול גיל הפרישה, ייפלטו משוק העבודה יותר עובדים מתחת לגיל 67. או שיישארו בו יותר עובדים מעל גיל 67. החשש הוא שיגבר זרם הנפלטים ואז תיתווסף השאלה איך האוצר והקרנות יכלכלו אותם. לעומת זאת, בצד השני של המשוואה, יותר ויותר עובדים מתאימים נשארים בשוק העבודה גם לאחר גיל 67.