פסק דין תקדימי: איסור על ניהול מועדוני חשפנות במתחם הבורסה‏ בר"ג

"חשפנות היא לא בידור": תוכנית הבניין עיר (תב"ע) למתחם הבורסה ברמת גן, המאפשרת שימושים של "בידור" ו"מועדונים", אינה מאפשרת לנהל עסקי מין כגון מועדוני חשפנות למיניהם הפועלים במקום. כך נקבע היום (ג') בפסק דין תקדימי של השופטת מיכל אגמון גונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

את העתירה הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נגד החלטת ועדת הערר, שקבעה כי מועדון חשפנות הוא שימוש מותר באזור. קביעת ועדת הערר ניתנה בערר שהגיש מנהל עסק חשפנות במקום, ערן ירושלמי.

במתחם הבורסה ברמת גן פועלים עסקי מין שנים רבות, בהם מועדוני חשפנות. במטרה לשנות את פני האזור יזמה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תב"ע, המוסיפה במקום שימושים של מעונות סטודנטים, דיור מוגן ומלונאות לצד עסקים ותעשיית היי-טק.

מתחם הבורסה בר"ג צילום: אוראל כהן

נגד ירושלמי, המנהל במתחם מועדון חשפנות זה יותר מ-20 שנה, הוגש לפני כמה שנים כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון. ירושלמי הודה והורשע, אך במסגרת הסדר טיעון נדחה מועד הסגירה, והוא ניסה להוציא בזמן הזה היתר לעסק. לצורך כך הגיש לוועדה המקומית בקשה לשימוש חורג בנכס מתעשייה - לבידור מיני.

הוועדה דחתה את הבקשה והבהירה כי עסק כזה אינו מתאים לאופי שהיא מבקשת להקנות למתחם הבורסה. ירושלמי פנה לוועדת הערר, והיא קיבלה את הערר שהגיש וקבעה כי מועדון חשפנות הינו שימוש מותר על פי התוכניות החלות.

הוועדה המקומית עתרה, כאמור, נגד החלטת ועדת הערר. ארגון ויצ"ו, שהצטרף כידיד בית המשפט, טען שיש לפרש את השימושים המותרים בתוכנית לאור עקרונות היסוד של השיטה ובליבם כבוד האדם, ואין לראות בחשפנות "בידור" לנוכח הפגיעה בנשים העוסקות בכך.

השופטת גונן בחנה בפתח פסק הדין את השאלה העובדתית מה קורה בעסקי החשפנות וקבעה כי מדובר בתצוגה של נשים כחפצים, המתפשטות לצורך גירוי מיני של באי המקום.

השופטת מיכל אגמון גונן צילום: אוראל כהן

בנוסף היא בחנה את השאלה התכנונית, כלומר אם רשאית הוועדה המקומית לשקול שיקולים של תחרות בין רשויות ומשיכת עסקים עתירי ארנונה. כפי שנקבע, מדובר בשיקולים לגיטימיים ולצורך כך רשאית הוועדה המקומית ליזום שינוי בתב"ע שיאפשר את שינוי פני המתחם, בין היתר, על ידי הוצאת עסקי מין מהמקום.

"מהחוק עולה מגמה השוללת ביזוי, השפלה והחפצה של נשים"

השופטת בחנה גם הסדרים במדינות אחרות, שבהן עשו שימוש בדיני התכנון והבנייה כדי להרחיק -ובמקרים מסוימים אף למנוע בכלל - עסקי מין כגון מופעי חשפנות. כפי שנקבע, זהו עניין לדיני התכנון והבנייה לעסוק בו, גם על פי חוק התכנון והבנייה בישראל. בהמשך התייחסה לפרשנות התוכנית ולשאלה אם עסק של חשפנות, שאותו היא מכנה "חשפנות לצורך גירוי מיני", נכלל בשימושים המותרים על פי התב"ע: "מועדון" ו"בידור".

כפי שנקבע, יש לפרש את התוכניות, המהוות חיקוק, על פי עקרונות היסוד כפי שהם עולים מהחקיקה. השופטת סקרה את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, האיסור על סחר בנשים, החוק למניעת הטרדה מינית, חוק התקשורת האוסר על שידור פרסומות שבהן יש התייחסות לאדם כחפץ ואף את הצעת החוק לעניין הפללת צרכני זנות - וקבעה כי מהחקיקה עולה מגמה השוללת ביזוי, השפלה והחפצת נשים. השופטת קבעה כי מופעי מין מחפיצים נשים ופוגעים בכבודן כנשים, ועל כן אין לפרש את התוכניות כמאפשרות ניהול עסקים מסוג זה במתחם הבורסה.

"ועדת הערר בפרשנותה את השימוש 'של בידור' ככולל עסק של חשפנות לצורך גירוי מיני, או בלשונה 'בידור מיני', לא נתנה דעתה לכך שהשימוש של בידור הוכנס בתוכנית החדשה, תוכנית שמטרתה הייתה לשנות או אופי מתחם הבורסה הכולל הוצאת עסקי מין מסוג זה של מר ירושלמי מהמתחם", צוין בפסק הדין. "הפרשנות הראויה לתוכניות החלות על מתחם הבורסה, אינה כוללות אפשרות לנהל במקום עסקי מין כלשהם, לרבות עסק של חשפנות לצורך גירוי מיני.

עוד ציינה השופטת בפסק הדין כי "החקיקה הישראלית פועלת לאסור ולמנוע החפצת נשים ופגיעה בכבוד כנשים, כבנות אנוש, ביזוי והשפלתן. כדי לשרש תופעות אלו נועדו החוקים עליהם עמדתי לעיל. על בית המשפט לעמוד על המשמר כדי למנוע מציאות בה מתקיים בידור מיני, בערכים אשר לפיהם חשפנות לשם גירוי מיני בו, מוצגות נשים כחפצים. החפצת נשים היא אינה 'בידור' כלל ועיקר".