עמידר תבעה פינוי של אלמנה קשישה – ונדחתה

בית משפט השלום ברחובות דחה לאחרונה תביעה של עמידר לפינוי אלמנה בת 96 מדירת בעלה שנפטר, בטענה שעזבה אותו ואת הדירה ב-2004. במהלך המשפט התברר שחברת הדיור הלאומית התעלמה מהעובדה שהאלמנה חזרה לגור עם המנוח חודשים ספורים לאחר שנפרדו.

בני הזוג עלו לישראל מאתיופיה יחד עם בתם בשנת 1984, וכשנה לאחר מכן השתכנו בדירת עמידר בפתח תקווה. ב-2003 הם התגרשו ברבנות כאשר מתן הגט מצד הבעל הותנה בוויתור האישה על זכויותיה בדירה.

בהתאם לכך, האישה עזבה את הדירה ואף חתמה על "טופס עזיבת דירה" במשרדי עמידר, והגבר נותר "הדייר החוזי" היחיד בדירה. באוגוסט 2008 הוא נפטר ואז עמידר גילתה שגרושתו מתגוררת בדירה.

בעקבות זאת היא הגישה נגד האישה – בת 87 באותה תקופה – תביעת פינוי, אולם מה שהיא לא ידעה, ואף לא טרחה לברר, לפני הגשת התביעה הוא ששבועות ספורים לאחר הגירושים המנוח וגרושתו חזרו לחיות יחד כאילו מעולם לא נפרדו.

הפגנה של יוצאי אתיופיה (אילוסטרציה) צילום: אוהד צויגנברג

בתביעה עמידר טענה כי הקשישה פלשה לדירה לאחר מות המנוח ללא רשותה ודרשה ממנה גם דמי שכירות ראויים בסך 6,000 שקל עבור החודשיים בהם שהתה בדירה לאחר מות בעלה לשעבר.

עמידר הציגה ראיות רבות לצורך הוכחת טענותיה, ביניהן טופס עזיבת הדירה ותעודת זהות שהנפיקה הנתבעת כשלושה חודשים לפני פטירת המנוח, בה מצוינת כתובת מגורים שונה.

הנתבעת, כיום בת 96, טענה כי אינה מדברת עברית כלל ולכן לא הבינה על מה חתמה ב-2004. כדי לחזק את טענתה שחזרה להתגורר עם בעלה בסמוך לגירושים, היא הביאה את שכנתה ובתה שהעידו בבית המשפט כי היא יצאה מהדירה רק לתקופות קצרות – בגירושין ובזמנים של אשפוז בבית החולים בשל מצב בריאותי רעוע.

"אין לזקוף את היעדר הדיווח על המגורים המשותפים לחובת הנתבעת"

במסגרת חקירתה הנגדית, השופט איל באומגרט התרשם שהנתבעת אינה מבינה את מהות ההליך ואף לא את השפה העברית. עם זאת, הוא דחה את טענתה שלא הבינה את משמעות "טופס עזיבה" שכן היא חתמה עליו בהתאם לפסיקת הרבנות.

אך במקביל, השופט התרשם מאמינות העדויות מטעם התובעת, וציין שדווקא בגלל שלא הבינה את ההליך, ברור שדיברה אמת לגבי חזרתה לדירה (אף שלא ידעה להסביר מדוע שינתה את הכתובת בתעודת הזהות).

לגבי הדו"חות, השופט פסק שהם לא היו יסודיים מספיק ולא ניתן להסתמך עליהם, בין היתר משום שלא תורגמו לשפה האמהרית.

השופט הוסיף שאין לזקוף את היעדר הדיווח על המגורים המשותפים לחובת הנתבעת. הזכאים לדיור ציבורי לא תמיד מודעים לנבכי הבירוקרטיה, הסביר השופט והבהיר כי במקרה של הנתבעת ניכר כי פערי השפה, התרבות, הגיל והמצב הרפואי הם שמנעו ממנה מלדווח על חזרתה לדירה.

בתוך כך השופט הדגיש שמצופה דווקא שהגוף האחראי על הדיור הציבורי יערוך בדיקות יסודיות ומעמיקות לגבי הדיירים המתגוררים בדירותיו.

לפסק הדין

• שמות ב"כ הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"