מי יפקח על מניעת הדרת נשים? מנדלבליט תומך בסגניתו בקרב נגד שקד וגמליאל
היועץ המשפטי לממשלה סבור שהמשנה שלו, עו"ד דינה זילבר, צריכה להמשיך לפקח על הטיפול בהדרת נשים - וכי אין להפקיע ממנה את סמכות זו ולהעבירה לרשות לקידום מעמד האישה
האם החלטת הממשלה להטיל על הרשות לקידום מעמד האישה לקיים פיקוח אחר פעילות משרדי הממשלה באשר למניעת הדרת נשים מהווה הפקעת סמכויות פסולה מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר?
- המשנה ליועמ"ש: "אין להציע או לעודד בדיקות פוליגרף בקרב עובדי הממשלה"
- המשנה ליועמ"ש: "הניסיון של מירי רגב להתנות תמיכה כספית בתוכן, היא פגיעה בחופש הביטוי"
- שומרת הסף שמעצבנת את השרים
תלוי את מי שואלים. על פי התקשורת החרדית, החלטה זו היא ביטוי לניצחונם של פוליטיקאים כמשה גפני ובצלאל סמוטריץ' שהובילו את הזעם הדתי-חרדי נגד התערבותה של זילבר בהדרת נשים במרחב הציבורי - לדוגמה דרך מניעת נוכחות או מניעת שירת נשים באירועים ממלכתיים בכיכר רבין, באוניברסיטת בר אילן וברחבת הכותל.
להדרה זו יש היבטים נוספים במרחב הציבורי, לדוגמה בתחבורה הציבורית, בשפת הים ועוד. הדרה כזאת נתפסת כפגיעה מהותית בשוויון, אחד מערכי הליבה הדמוקרטיים שמצויים בפיקוח משרד המשפטים ולא רק בפיקוח המשרדים ורשויות השונים (שטיפולם בנושאים אלה מוטה לעתים לכיוון נטייתם האידיאולוגית).
הנימוק להחלטת הממשלה נעוץ במגמה של שרת המשפטים איילת שקד, ביחד עם השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, להעביר את הפיקוח על הדרת נשים למשרדי הממשלה השונים, ולהעדיף פיקוח זה על הפיקוח הריכוזי במשרד המשפטים, ובמיוחד של זילבר שאינה נוטה להתפשר על ערכי בסיס דמוקרטיים ואשר התערבותה בנושאי הדרת נשים מרגיזה את הפוליטיקאים והממסד הדתי.
היועץ המשפטי לממשלה מברך אמנם על היוזמה לשתף את הרשות למעמד האישה והמשרד לשוויון חברתי בטיפול בהדרת נשים, אבל לשיטתו פיקוח זה צריך לבוא בנוסף לזילבר ולא במקומה. "גברת זילבר", כותב מנדלבליט, "תמשיך לשאת באחריות מטעם היועץ המשפטי לממשלה לטיפול בהיבטים המשפטיים העקרוניים הקשורים בנושא, לרבות באלו המפורטים בדו"ח צוות משרד המשפטים למאבק בהדרת נשים כפי שנעשה עד כה".
אגב, מדובר בניסיון נוסף לקצץ בסמכויותיה של זילבר. בינואר הפקיע ממנה היועץ המשפטי את הטיפול בנושאים שקשורים באכיפת החוק בשטחים, זאת לאחר התנגשות חזיתית עם השרה שקד בנושא החטיבה להתיישבות יהודית. זילבר סברה שאסור לממשלה להתפרק מסמכויותיה לקבוע את מדיניות המקרקעין בשטחים ולהעבירן לחטיבה שפועלת מתחת לרדאר הציבורי בכל הקשור לתקצוב והקצאת קרקעות. אז שיתף מנדלבליט פעולה בקיצוץ סמכויותיה של המשנה שלו. הפעם, כך נדמה, הוא אינו ממהר לעשות זאת.