רוטשטיין: "רבתי עם הרגולטור כדי להרוויח את הכינוי בולדוזר"

"הרדיפה אחר הרפואה הפרטית פוגעת דווקא ברפואה הציבורית. ישנה בריחה של אנשים מאוד מוכשרים שעסקו ברפואה משולבת - ציבורית ופרטית - וכעת הם עוברים לרפואה פרטית בלבד", כך טוען מנהל בית החולים הירושלמי הדסה פרופ' זאב רוטשטיין בראיון בלעדי ל"כלכליסט".

לדבריו, "זו חזרה לטעות שנעשתה בארה"ב ותהיה לכך השפעה הרסנית על הרפואה הציבורית, על החינוך הרפואי ועל יצירת הדורות הבאים ברפואה. זה יציב סטנדרטים של שכר שבהן אף מערכת ציבורית לא יכולה לעמוד".

עם זאת, רוטשטיין, שנחשב לדמות צבעונית במיוחד בנוף מערכת הבריאות בארץ, טוען גם כי "יש ברפואה הציבורית כוכבים שחייבים להישאר בה, גם אם צריך לשלם להם שכר חריג. צריך להנגיש את הכוכבים האלו לציבור הרחב. הדרך היחידה לעשות זאת היא להשאיר אותם בשירות הציבורי במשרה מלאה, שזה אומר משכורת ציבורית גבוהה. יש בערך בין עשרה ללא יותר מ־20 כאלה בכל בית חולים ציבורי וזו לא כמות גדולה".

זאב רוטשטיין צילום: אלכס קולומויסקי

רוטשטיין אוהב את תשומת הלב שהוא מקבל מהתקשורת ומהסביבה. הוא מגיע לראיון כשעל צווארו תלויות שתי עניבות ודוחק בנו לבחור עבורו אחת מהן. לאחר מכן הוא מחייך לצלם שמתעד אותו ומשתלט על המחשב שבו נכתב הראיון, כאילו רק לומר - הגעתי. הוא גם מחבב את התדמית שנוצרה לו, של בולדוזר או אפילו בריון, והוא מחבב אף יותר לנסות להוכיח לאנשים שמתחת למעטפת הקשוחה הוא יודע להיות אנושי, קשוב וטוב. חלק משתכנעים, והסכסוכים שרשם במרוצת השנים על חגורתו מוכיחים שחלק לא.

רוטשטיין קיבל את ניהול בית החולים הדסה ב־2015 במטרה להוציאו מהבוץ הפיננסי שאליו שקע ולהשלים את הליך ההבראה שמתנהל בחסות המדינה. מהרגע שהגיע לבית החולים הוא פתח מספר חזיתות. הידועה והמתוקשרת שבהן היא המשבר של הרופאים שהתפטרו מהמחלקה ההמטו־אונקולוגית.

איך אתה מסביר את זה שאתה תמיד רב עם כולם?

"הדבר הראשון שאומרים לי אנשים שמכירים אותי זה 'תשמע, אתה ממש לא כמו התדמית שציירו לך'. אני איש חם, איש של אנשים, משרת ציבור. בחרתי בתפקיד שבו אני מסייע לאנשים. עשרות האלפים שסייעתי להם הם עדי".

עם זאת הוא מציין כי "אין ספק שיחסי עם הרגולטורים ידעו עליות ומורדות. זה קשור לביורוקרטיה המשתקת שקיימת במדינת ישראל. כשניהלתי את בית החולים שיבא ראיתי את זה כתפקיד לחיים. לקחתי על עצמי במודע לריב עם הרגולטור על מנת שבית החולים ייראה כמו שהוא נראה ועל מנת שאהיה זכאי להצטרף לרשימה מאוד מכובדת של אנשי ציבור שזכו לכינוי בולדוזר. זה משקף עשייה והתקדמות".

רוטשטיין זוכה באחרונה בבית הדין המשמעתי של הנציבות בפרשת "קלאס־קליניק". מדובר בפרשה שבמרכזה עמדה מרפאה פרטית בשם קלאס־קליניק שפעלה במשך שנים בשטחו של שיבא ושעשתה שימוש במשאבי בית החולים לצורכי רפואה פרטית.

רוטשטיין זוכה בשל מה שבית הדין המשמעתי הגדיר כאכיפה בררנית. לפי בית הדין, כולם בבית החולים ידעו על המתרחש, אך משום מה רק רוטשטיין הועמד לדין. רוטשטיין מבהיר כי אף אחד מהצדדים לא חולק על העובדות שהוצגו בפני בית הדין ושהפרשנות לעובדות היא שמצויה במחלוקת. לדבריו, "כולם ידעו מה נעשה בקלאס־קליניק - זה לא היה במסתורין. הפרשנות של התביעה נעשתה כדי לשרת מטרה אחת והיא למנוע ממני להיות מנהל הדסה. השופט קרא לזה במלים סטריליות 'אכיפה בררנית'".

ובכל זאת, האם אתה לא חושב שנעשה כאן משהו שאינו תקין ניהולית?

"אני חולק על כך. אנו נמצאים בתקופה שבה מתחוללת רדיפה אחר הרפואה הפרטית. רואים את זה בשורה של תקנות וחקיקות. כאזרח המדינה אני דורש ותומך במתן חופש לאזרחיה בבחירותיהם ואחת מהן היא לבחור רופא ומוסד מטפלים".

יחד עם זאת, הוא מסכים כי המודל של שירותי הרפואה הפרטיים (שר"פ) שהיה נהוג בהדסה ובמקומות אחרים היה פסול, ולכן שינה אותו עם כניסתו לתפקיד. "אני תומך במודל שבו הרופא עובד עבור הציבור במהלך היום. לאחר שעות העבודה, אם מתאפשר, הוא יכול להעניק שירותים פרטיים למי שרוצה.

איפה יהיה הדסה בעוד שלוש שנים ועד כמה יתבסס כלכלית על רפואה פרטית ותיירות מרפא?

"גם בעוד שלוש שנים (המועד שבו יסתיים הליך ההבראה, ס"ק) 100% משעות הפעילות של בית החולים במהלך היום יוקדשו לרפואה ציבורית. בכוונתי אף להרחיב את שעות הפעילות האלו באמצעות מנגנונים שונים. שעות אחר הצהריים יוקדשו לקיצור תורים במערכת הציבורית וגם לרפואה פרטית ותיירות מרפא. היחסים בין שני הצדדים ייקבעו לפי הביקוש. במידה שנצליח, תזרום אלינו תיירות מרפא. במידה ולא נצליח, השעות שמיועדות לרפואה הפרטית יוקדשו לרפואה הציבורית גם כן".

אם היית צריך לתקן שלוש בעיות במערכת הבריאות הישראלית, מה הן היו?

"הבעיה הראשונה היא הפגיעה ברפואה הפרטית. במקום לפגוע בה על מנת לשפר את הרפואה הציבורית, הייתי מעודד את הרפואה הציבורית. בסופו של דבר המשאבים לכך יינתנו. זה יקח זמן. המשאבים האלו יינתנו לאחר שיווצרו עוד משברים ולאחר שנבחין בכך שהמערכת המפוארת שבנינו בעמל במשך שנים נהרסת.

"הבעיה השנייה היא התשתיות של המערכת הציבורית. לצערי, המושגים פחת וחידוש ציוד אינם חלק מהמושגים שלפיהם מתגמלים את בתי החולים. התוצאה היא שבית חולים שמסוגל לגייס תרומות יכול לרענן את הציוד שלו ובית חולים שלא מסוגל לכך גורם נזק לחולים. אם לא חידשת את מכשיר ה־CT, אתה חושף את המטופלים לקרינה גבוהה פי 20 מזו של מכשיר חדש, ללא ידיעת החולה. במקום לפתור את כשל השוק הזה, הרגולטור ממלא את פיו מים.

"הבעיה השלישית היא הגירעון התמידי של קופות החולים ובתי החולים. בסופו של דבר מישהו סוגר את הגירעונות האלה. הבעיה היא שזה פוגע בערך האחריות של המנהלים שמרגישים שזו לא אחריותם להביא את המוסד שהם מנהלים ליציבות כלכלית. בתוך המערך הזה החולים משמשים כלי משחק במאבק של קופות החולים ובתי החולים. קופות החולים מנסות להוריד את בתי החולים על הברכיים, ובתי החולים מנסים להעלות את היקף הכספים שעל הקופות לשלם להם. זו מערכת יחסים שפוגעת בכולם".

אתה רואה עצמך כשר בריאות?

"לא. גזרתי על עצמי שתי קריירות ציבוריות - זה די והותר. אני בן 67. יש לי מרץ כדי להתמודד עם האתגר שנקרא להוציא את הדסה לדרך עצמאית, אבל אני חושב שלאחר מכן אוכל להיפרד מהמערכת הציבורית בצורה מכובדת. מצד שני, אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים. מי יודע מה יהיה כשהדסה כבר לא יזדקק לי".

בחודשים האחרונים המשטרה מנהלת חקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. מה דעתך על כך?

"מטבע הדברים, כשאנשים מטפסים במעלה הסולם, יותר אנשים רואים אותם מלמטה ויש יותר ביקורת כלפי התנהגותם האישית. האם זה מגיע עד כדי עבירה? יש גופים שתפקידם בישראל הוא להחליט. אני סומך על המערכת המשפטית שתדע לקבל החלטה נכונה בעניינים האלו".

הרגולטור ואני: סיפור של קצר בתקשורת

רוטשטיין משתדל להתנער מתדמית הילד הרע שדבקה בו, אך למרות זאת קשה להתעלם מהיריבויות שפיתח במהלך השנים. היריבות הסוערת ביותר שהתפתחה היא היריבות עם החשבת הכללית במשרד האוצר לשעבר מיכל עבאדי־בויאנג'ו.

כשהוא נשאל כיצד הגיע מערכת היחסים הזו לטונים צורמים כל כך הוא משיב כי "צריך שניים לטנגו" וטוען כי למעשה, בתחילת הדרך, כשעבאדי־בויאנג'ו כיהנה בתפקיד בכיר במשרד הבריאות, שררה ביניהם ידידות. "זה השתנה כשהיא קיבלה את תפקיד החשבת הכללית", הוא מסביר.

"מצאתי מולי רגולטור שמקבל החלטות בניגוד להיגיון. ביקשתי לאפשר לשיבא לייצר חשמל מוזל, להוריד את הצריכה של בית החולים ולמכור את היתרה לבתי חולים אחרים. יכולתי לחסוך כ־20 מיליון שקל בשנה.

"נתקלתי בתגובה עוינת שלוותה במתקפה אישית חסרת תקדים עליי. התגובות האלו התקבלו גם בהמשך, בנוגע למספר מיזמים שקידמתי ושסברתי שהם לטובת הציבור, כמו בניית מרכזי לב, סרטן, בית חולים לילדים, מנחת מסוקים והנגשת הגישה למסוקים צבאיים בשיבא". על פניו, מנחת מסוקים פרטיים אינו יוזמה שמשרתת את כלל הציבור, אלא את בעלי ההון, אך לדבריו רוטשטיין, "המנחת היה אמור לייצר הכנסות שהיו מאפשרות לבית החולים לטפל בכלל החולים".

מימין: פרופ' מיקי וינטראוב ומיכל עבאדי־בויאנג'ו

יש משהו שהיית עושה אחרת במשבר הרופאים המתפטרים?

"הייתי משנה הסכמות שלא היו קשורות למהותו של המשבר. הסכמתי לכל הדרישות האבסורדיות של הרופאים. הסכמתי אפילו לדרישה ההזויה שעו"ד אליעד שרגא (שייצג את הורי הילדים החולים, ס"ק) ישמש כמגשר. התוצאה של המשבר היא שבאותו יום ראשון ארור, שבו התפטרו הרופאים, ילדים נותרו ללא רופא באמצע הטיפול. במבט לאחור, כשאני עורך לעצמי משפט ראווה בנושא, אני מוציא את עצמי זכאי. לא רציתי במשבר הזה באמת ובתמים".

ובכל זאת, לא שגית גם אתה?

"מגילת הדסה (שבה השווה בפורים האחרון בין הרופאים המתפטרים לבין הדמויות המרושעות ממגילת אסתר, ס"ק) לא היתה צריכה להתפרסם או להיכתב. התנצלתי על זה בכל במה אפשרית ואני מנצל את הראיון הזה כבמה נוספת".

מה בנוגע לביקרות שנמתחה עליך בנוגע לכך שטסת להשקת מלון של חברת פתאל במילאנו על חשבון החברה בעיצומו של המשבר?

"לאחר שבעה החודשים שבהם התנהל המשבר, נסיעה לסוף שבוע על מנת לחדש כוחות הייתה מבורכת ואף הכרחית. גם במלחמות הקשות ביותר, חיילים ומפקדים יוצאים לחופשות".

הכסף שלא מועבר: הדסה תלוי בשיתוף פעולה

רוטשטיין מסמן את הדסה כפרק האחרון של הקריירה הציבורית שלו, שאיכותה ומידת הצלחתה תיקבע לפי הצלחתו בשיקום הדסה. לדברי רוטשטיין, כבר היום הדסה נמצא במקום אחר: "ההכנסות ב־2016 עמדו על 100 מיליון שקל ובמחצית הראשונה של 2017 ההכנסות עמדו על 50 מיליון שקל. מדובר על סכומים שעולים על התחזיות של הסכם ההבראה".

מי שאחראי כיום מטעם המדינה על הסכם ההבראה הוא החשב הכללי החדש רוני חזקיהו. כשרוטשטיין נשאל על מערכת היחסים שלו עם החשב החדש הוא משיב כי "כניסתו לתפקיד לוותה בכותרות שלפיהן הוא מתכוון לעשות הכל על מנת לסייע להדסה. הוא עשה ניסיונות כנים להגיע להידברות איתנו, אבל עד כה הוא לא הצליח לפצח שני נושאים מורכבים שפוגעים ביישום הסכם ההבראה. הראשון הוא התחייבות של המדינה להעביר 150 מיליון שקל לפיתוח בית החולים. הסכום הזה לא הוזרם עד היום, ללא סיבה. מכיוון שהסכם ההבראה יפוג ב־2020, בית החולים זקוק לסכום הזה כדי לפתח תשתית שתאפשר לו לפעול באופן עצמאי.

"הנושא השני הוא ההתייעלות. המדינה הקציבה 190 מיליון שקל לצורך זה, אך התקציב עוד לא הועבר במלואו. הסכומים שהועברו היו לא מידתיים ביחס לקיצוצים שלהם נדרשנו. אם בית החולים ייכנס לגירעון, זה יקרה אך ורק בשל שני הנושאים האלו ולא בגלל ההנהלה".

אם היית יכול לחזור לאחור, עדיין היית לוקח עליך את ניהול הדסה?

"אם היית שואל את השאלה הזו בשלושת החודשים הראשונים אחרי שהגעתי, יכולתי להגיד לך שמבחינה אישית עשיתי טעות. אבל כמו שקורה לכולנו, אנחנו מתאהבים במה שאנחנו עושים, בעיקר בהצלחות שלנו".

אתה יודע מה אתה רוצה לעשות אחרי שתפרוש?

"החוזה שלי עם הדסה הוא לארבע שנים. נשארו לי קצת יותר משנתיים ואז שני הצדדים יצטרכו לשקול אם הם טובים אחד לשני. אם התנופה תימשך, יהיה לי קשה לעזוב. מצד שני, הצלחה בהדסה עשויה לעורר אותי לדברים אחרים. כישלון עשוי לגרום לי להתכנס בעצמי".

רופאי המחלקה ההמטו־אונקולוגית מסרו בתגובה לדברי רוטשטיין כי "חזרה על שקרים פעמים רבות לא הופכת אותם לאמת. הרופאים דרשו דרישה מהותית אחת שנתמכה על ידי כל המומחים - לא להשתיל מח עצם בילדים במחלקת המבוגרים. רוטשטיין לא הצליח לגייס ולו מומחה אחד בעל שיעור קומה שיתמוך במהלך, אבל הוא ביצע אותו. רוטשטיין מסית נגדנו. במגילת הדסה הוא קישר אותנו לרצח יהודים. לפני חודש הוא דימה אותם לניאו־נאצים. התגובה על כך תהיה בדרך, בזמן ובמקום שעליו יחליטו הרופאים".

מיכל עבאדי בויאנג'ו מסרה כי "קיבלתי החלטות שששירתו את כלל אזרחי ישראל והתבססו על שקיפות, יעילות, שמירה על נכסי המדינה ומינהל תקין של כספי ציבור. אני מציעה לרוטשטיין להתרכז בהבראת בית חולים הדסה ולא בשכתוב ההיסטוריה".