מערכת החינוך: התקציב עולה, הפערים נשארים

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים מפרסם משרד החינוך נתונים תקציביים ומספריים על שנת הלימודים תשע"ו.

מתוך תקציב משרדי של 44.1 מיליארד שקל, 32.6 מיליארד שקל הוקדשו בשנה שעברה לשכר מורים, כשיתרת הסכום הועברה לתשלומים אחרים. עלות שעות ההוראה הגיעה על פי הנתונים ל־20.3 מיליארד שקל.

העלות הממוצעת של כיתה עמדה על 474,268 שקל, והעלות הממוצעת לתלמיד עמדה על 18,520 שקל. הממוצע הארצי של מספר תלמידים בכיתה לפי משרד החינוך הוא 25.6 תלמידים.

בשנת תשע"ה עמד תקציב החינוך על 41.1 מיליארד שקל, שהורכבו מ־30.8 מיליארד עבור שכר מורים והיתר לתשלומים אחרים. התקציב הממוצע הארצי לכיתה עמד על 457,223 שקל, והעלות הממוצעת הארצית לתלמיד ניצבה על 17,737 שקל.

ממוצע התלמידים בכיתה היה 25.8, כלומר למרות ההבטחות של שר החינוך נפתלי בנט ומשרדו להוריד את מספר התלמידים בכיתה - הממוצע עלה במקצת.

שר החינוך נפתלי בנט צילום: אוהד צויגנברג

בשנת תשע"ד ניצב תקציב החינוך על 38.5 מיליארד שקל, שהורכבו מ־28.7 מיליארד שקל עבור שכר מורים והיתר עבור תשלומים אחרים. העלות הממוצעת הארצית לכיתה ניצבה על 440,543 שקל, והעלות הממוצעת הארצית לתלמיד עמדה על 17,053 שקל. ממוצע התלמידים בכיתה היה אז 25.8, דומה לתשע"ה.

בסקירה שמפרסם משרד החינוך נערכת השוואה בין העלות הממוצעת לתלמיד בשלוש השנים האחרונות שבהן הונהג מנגנון דיפרנציאלי חלקי בין חמישוני הטיפוח. כך, למשל, עולה כי בתשע"ו הושקעו בממוצע 19.1 אלף שקל לתלמיד מחמישון חלש לעומת 17.9 אלף שקל בתשע"ה ו־17.2 אלף שקל בתשע"ד. מנגד, תלמיד מהחמישון החזק ביותר קיבל בממוצע בתשע"ו 14.6 אלף שקל, כשבשנתיים שקדמו הוא קיבל בהתאמה 15.1 אלף שקל ו־15.6 אלף שקל.

מדד הטיפוח שמונהג על ידי משרד החינוך החל מהעשור הקודם נועד לבדל בין פרטים ומוסדות חינוך מרקע סוציו־אקונומי נמוך, בינוני וגבוה. הוא מורכב מקריטריונים חברתיים־כלכליים וחינוכיים דוגמת השכלת הורים, רמת הכנסה לנפש, מיקום בית הספר ועוד. המדד מתעדכן בכל שנה ומהווה מרכיב בחישוב של מדדים שונים במערכת החינוך.

 קיימת מגמה של העלאת התקצוב דרך שעות הוראה בבתי ספר מאשכולות סוציו־אקונומיים חלשים אל מול הורדת התקציב מאלו המגיעים מרקע חזק. עם זאת, לדעת לא מעט גורמים במערכת החינוך - מדובר בתקציבים שהם עדיין לא מספיקים על מנת לצמצם פערים בחינוך.

אחת הדוגמאות לכך הן תוצאות מבחן פיז"ה מסוף השנה שעברה שהצביעו על כך שפיזור הציונים בישראל הוא מהגדולים בעולם והגדול ביותר מבין מדינות ה־OECD. כלומר, הפערים בין התלמידים החזקים לחלשים בישראל הם הגדולים ביותר.

בנתונים של משרד החינוך נערכת גם השוואה בין ממוצע התלמידים בכיתה לפי חמישון טיפוח, כשגם כאן נשאר סטטוס קוו שלפיו בשנים האחרונות ישנם יותר תלמידים בחמישון החזק ופחות תלמידים בחלש. בתשע"ו למדו בממוצע 31 תלמידים בכיתה בחמישון החזק בעוד שבחמישון החלש ביותר למדו 26.6. בהטיות קלות הממוצע הזה נשמר בשלוש השנים האחרונות.

בהשוואה מדגמית בין יישובים שונים ניתן, למשל, למצוא כי בחורה שבנגב ההוצאה הממוצעת לתלמיד היא 21,999 אלף שקל וממוצע התלמידים בכיתה הוא 24.3. עלות שעות ההוראה בשנה שעברה הסתכמה ב־108 אלף שקל. באלקנה שבשומרון העלות הממוצעת לתלמיד היתה 18,024 שקל בשנה שעברה וממוצע התלמידים בכיתה עמד על 29.4.

בתל אביב, לדוגמה, העלות הממוצעת שהושקעה בתלמיד ניצבה על 19,812 שקל בשנה שעברה, בעוד ממוצע התלמידים לכיתה היה 24.6.