תשחק ותשתוק: כוכב הפוטבול שנענש על מחאה פוליטית

"אתם יודעים שבעלי קבוצות ב־NFL לא רוצים להחתים את הקוורטרבק הזה מסן פרנסיסקו כי הם פוחדים לקבל ציוץ מגעיל ממני?"

דונלד טראמפ בעצרת המונים, לואיסוויל, קנטאקי. מרץ 2017

במבט ראשון זה נראה כמו משחק קדם־עונה רגיל של ליגת הפוטבול האמריקאית (NFL). ההמנון האמריקאי נוגן, הקהל באצטדיון עמד, הניח יד על הלב ושאג את המילים. אבל ברקע, שחקן אחד, קולין קאפרניק שמו, הקוורטרבק של קבוצת סן פרנסיסקו 49' (ובקיצור: הניינרס), נותר לשבת על הספסל. זה קרה בדיוק לפני שנה, ב־14 לאוגסט 2016. מאחורי הקווים של משחק NFL מתחולל תמיד תוהו ובוהו, ואף אחד לא שם לב שקאפרניק לא עומד. אבל במשחק הבא כבר קלטו אותו, מישהו העלה לרשת סרטון וידיאו קצר, והחיים של קאפרניק השתנו לנצח.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

https://www.clfb.org.il/heb/main/

הימים היו ימי שיא תנועת המחאה Black Lives Matter, שהתגבשה בעקבות גל הרג צעירים שחורים בידי שוטרים. קאפרניק, עד לאותו רגע אחד השחקנים האהודים בליגה, התייצב מול התקשורת וסיפר בקול שקט איך התעורר מתרדמה עמוקה: "אני לא יכול לעמוד בגאווה כשמנוגן ההמנון של מדינה שמדכאת בני מיעוטים. מבחינתי, זה גדול יותר מפוטבול, ויהיה אנוכי מצדי להביט לצד האחר. יש גופות ברחוב והאנשים שאחראים לכך מקבלים חופשה בתשלום, ואפילו לא עומדים לדין. אמשיך למחות עד שארגיש שהדגל האמריקאי מייצג את מה שהוא אמור לייצג".

כמובן פרצה מהומה גדולה. ברקע השתוללה מערכת הבחירות לנשיאות, שהעלתה את המתח הגזעי באמריקה לרמות שלא היו כמותן מאז שנות השישים. במקביל בנתה NFL את כל המיתוג שלה סביב פטריוטיזם צעקני, שמתייחס לדגל ולהמנון בחרדת קודש קיצונית. קאפרניק ספג את כל העלבונות הצפויים, ובמשחק קדם־העונה האחרון עבר מישיבה על הספסל לכריעת ברך, בדומה לעמידת המוצא של קוורטרבקים לפני מהלכים התקפיים. זה נשאר הריטואל הקבוע שלו במשך כל העונה. לצד הקללות, הצטרפו למחאה שלו שחקנים מרחבי הליגה וקבוצות שלמות בבתי ספר תיכוניים ואוניברסיטאות. החולצה שלו עם הספרה 7 הפכה מבוקשת ביותר, גם בקרב מעריציו וגם בקרב מתנגדיו, שהעלו אותה באש בטקסים שהועברו בלייב במדיה החברתית. הוא קיבל איומים על חייו, והרייטינג של הליגה נפגע בגלל מחרימים משני צדי הוויכוח.

קאפרניק ידע שהוא נחשב כאב ראש גדול עבור הליגה הפופולרית ביותר בארצות הברית, מפעל כלכלי אדיר שהפך את הפטריוטיזם למודל עסקי. אבל ספק אם ידע שהמחאה החברתית השקטה והלא־אלימה שלו, אקט אמריקאי קלאסי ששאב השראה ממרטין לותר קינג ומוחמד עלי, עלולה לחסל לו את הקריירה בגיל 29. אולי הוא היה צריך להבין את זה כשדונלד טראמפ אמר לו לפני הבחירות: "מְצא לך מדינה אחרת".

עלי ולותר קינג, 1967 צילום: איי פי

ב־7 בספטמבר תיפתח העונה החדשה של ליגת ה־NFL, ואם לא יקרה שום דבר דרמטי, לקאפרניק, שב־2013 הוביל את הניינרס לסופרבול, לא תהיה קבוצה. החוזה שלו הסתיים, והניינרס החליטו שלא לחדשו בתירוץ של בנייה מחדש אחרי עונה איומה. אלא שלקאפרניק עצמו היתה עונה טובה, ואין איש מקצוע אחד באמריקה שחושב שאין לו מקום בליגה. ועדיין, הוא קיבל אפס הצעות. לפחות 12 קוורטרבקים חתמו חוזים חדשים בפגרה — כולם נחשבים טובים פחות מקאפרניק. בולטימור רייבנס, למשל, החתימה את דיוויד אולסון, סוכן נדל"ן אלמוני ששיחק בשנה שעברה בליגת אולמות זניחה. עכשיו הוא ב־NFL, וקאפרניק לא.

"ידעתי שהוא בצרות מהרגע הראשון שראיתי אותו כורע ברך", אומר ל"מוסף כלכליסט" חאליד ביידון, פרופסור למשפטים באוניברסיטת דטרויט מרסי, שעוקב כבר שנים אחרי הגזענות בספורט האמריקאי. "ה־NFL היא ליגה נצית מאוד, שמרנית מאוד ובעיקר לבנה מאוד".

קאפרניק כורע על ברכיו בזמן ההמנון. "הליגה סולחת על פשעים, לא על מחאה" צילום: אי פי איי

אף ש־70% משחקניה שחורים?

"כן, כי 31 מתוך 32 בעלי הקבוצות הם לבנים, וברובם המכריע אנשי ימין. יותר מ־80% מהצופים הם לבנים. 'שתוק ושחק' זה כמעט סלוגן רשמי. קאפרניק נהפך לאיום על ליגה שהצליחה לצמצם את המשמעות של שחקנים שחורים לחיית בידור צייתנית שמבדרת המונים: ‘הבקיעו טאצ'דאון, רקדו ושתקו’. הוא שבר את המיתוס שלפיו המגרש מנותק מהמציאות הקודרת של מיליוני שחורים באמריקה. הצעד שלו, ובעיקר התגובה אליו, חשפו את הגזענות בליגה ששמה עליו עכשיו איקס".

הם מתנגדים להבעת דעות פוליטיות?

"בואי נאמר שאין להם שום בעיה עם תמיכה פומבית בטראמפ".

קאפרניק עצמו לא הצביע בבחירות לנשיאות, ואמר כי "לא משנה מי יהיה הנשיא, המערכת תמשיך להפלות ולדכא אנשים לא־לבנים". ביידון מסכים עמו. "הליגה היתה שמרנית מאוד ולבנה עוד קודם. אפשר לומר שהתרבות שטראמפ הביא איתו דחפה את הליגה לקיצוניות שיא, אבל קאפ היה בצרות גם אם אובמה היה נשיא".

האצנים קרלוס וסמית באולימפיאדת מקסיקו, 1968. "הסכנה בקאפרניק היא שייתן השראה" צילום: איי פי

הניצנים בתספורת האפרו

קאפרניק הפך להיט כבר בעונתו הראשונה כקוורטרבק הפותח של הניינרס ב־2012. היכולת שלו לרוץ עם הכדור בעצמו, והזרוע האימתנית ששחררה מסירות לאורך 100 מטר, הפכו אותו לדבר החם ביותר בספורט האמריקאי. הליגה כמובן מיהרה להתייצב מאחורי מגנט הרייטינג, שגם שיחק באחת הקבוצות המיתולוגיות באמריקה.

קאפרניק ידע מה הוא צריך לעשות והקפיד לומר תמיד את הדברים הנכונים. הוא נהפך בדיוק למה שהליגה רוצה שכל הכוכבים השחורים שלה יהיו: ליצנים מרקדים.

בזמן שתנועת המחאה השחורה החלה לצמוח יותר ויותר, דאג מנהל ה־NFL רוג'ר גודל להעביר מסר ברור לשחקנים: "עדיף שתשתקו". אבל התודעה הפוליטית של קאפרניק רק גדלה, עד שהתפוצצה ב־2016. הרמז הראשון היה המעבר מתספורת קצוצה לאפרו קלאסי. אחר כך הוא השתלב בארגון ששמו Know your rights, שעוזר לצעירים שחורים לדעת מה מותר למשטרה לעשות להם ומה אסור, ותרם מיליון דולר לעמותות שנאבקות באלימות משטרתית.

חלק מהאפקטיביות במאבק של קאפרניק נבעה מכך שהוא לא האקטיביסט הפוליטי הטיפוסי. הוא קוורטרבק אטרקטיבי לצפייה, וכזה שגורם התקפי לב למאמנים שלו. הוא אתלט אדיר שאוהב לחשוף את הגוף שלו, יש לו אומץ, הוא פזיז, והדבר האחרון שהיה אפשר לדמיין אותו עושה זה להפוך לגרסת המאה ה־21 של ג'ון קרלוס וטומי סמית, האצנים האמריקאים שהניפו אגרוף שחור על דוכן המדליות באולימפיאדת מקסיקו 1968 לאות הזדהות עם מאבקם של הפנתרים השחורים. אבל זה בדיוק מה שקרה לו.

האיום האמיתי של קאפרניק על הליגה הוא ההשראה שהוא עשוי לתת לשחקנים אחרים. כדי למנוע זאת דואגים שומרי הסף, בעלי קבוצות שתרמו יחד יותר מ־100 מיליון דולר לקמפיין של טראמפ, שהוא לא יחתום בשום קבוצה. דוגמאות יש בשפע: מאמן סיאטל סיהוקס, פיט קרול, אמר שקאפרניק הוא "בלי ספק קוורטרבק פותח בליגה", אבל הסיהוקס החליטו בסופו של דבר לא לקחת אותו אפילו כמחליף, והעדיפו את אוסטין דיוויס, שלא שיחק בליגה מאז 2015. עבור ניו ג'רזי ג'טס, קבוצה שניצחה בחמישה משחקים בעונה שעברה, ולא היה לה שום דבר שאפילו דומה לקוורטרבק, קאפרניק היה פתרון מושלם. אבל הבעלים, וודי ג'ונסון, הוא שמרן קיצוני עם קו ישיר לבית הלבן. אז הג'טס החתימו את ג'וש מק'קון, בן 38, שבעצמו הודה כי אינו טוב יותר מקאפרניק. סטיב רוס, בעלי מיאמי דולפינס, אמר שאין חרם על קאפרניק, והשיקול היחיד שמנחה את בעלי הקבוצות הוא הניצחון. אבל הוא החתים את ג'יי קאטלר, שכבר פרש ממשחק, וגם ביום הטוב ביותר שלו הוא לא יכול לדגדג את קאפרניק.

צעדת Black Lives Matter בסיאטל, אפריל 2017. מערכת הבחירות הביאה לשיא את המתח הבין־גזעי צילום: איי פי

וישנו גם סטיב ביסקיוטי, בעלי בולטימור רייבנס. המאמן שלו דווקא רצה את קאפרניק, אבל ביסקיוטי הטיל עליו וטו אחרי ששוחח עם כמה אוהדים, שלטענתו אמרו לו כי לא יגיעו למשחקים אם קאפרניק יהיה בקבוצה. על הדרך התייעץ ביסקיוטי עם שחקן העבר האגדי (והשחור) של הרייבנס ריי לואיס, שאמר לקאפרניק באופן פומבי: "אחי, כדאי שתשתוק. מה שאתה עושה מחוץ למגרש, תשאיר לעצמך! אל תיתן לאנשים לדעת, אני לא חזרתי על הטעויות שלי פעמיים".

העובדה שלואיס מרשה לעצמו להטיף לקאפרניק מאירה גם את עוצמת הצביעות של הליגה, שסולחת לשחקנים על פשעים של ממש ואלימות נגד נשים, אבל לא על מחאה פוליטית שקטה. לואיס היה מעורב בשנת 2000 בקטטה שהסתיימה במותם של שני אנשים. הוא הצליח לצאת מזה במאסר קצר על תנאי ותשלום קנס לליגה. כיום הוא פרשן בכיר ב"פוקס ספורט", ומחוץ לאצטדיון של הרייבנס יש פסל ענקי שלו. מבחינת לואיס, ההסתבכות שלו בפלילים היא כמו המחאה של קאפרניק.

והוא לא היחיד שייעץ לקאפרניק לשתוק ולרקוד בשקט. מייקל ויק, קוורטרבק מלהיב אחר שנשלח לכלא בגלל התעללות בכלבים, יצא ממנו כמודל הליגה הלבנה לשחקן שחור משתקם, ולפני שבועיים אמר לקאפרניק להסתפר כי "האפרו לא טוב לתדמית שלו".

"זו ליגה שאתה יכול לחזור אליה אחרי שעשית מעשה רע, אבל לא ממחאה נגד חברה שעדיין רואה בשחורים גזע נחות", אומר ביידון. "מייקל ויק היה בכלא, ריי רייס צולם מרביץ לאשתו, בן רות'ליסברגר הואשם בתקיפה מינית. לכולם סלחו. רק על קאפרניק, שלא עשה שום דבר לא חוקי, שמו איקס".

והשחקנים דווקא אוהבים את קאפרניק. הוא נחשב גורם חיובי בחדר ההלבשה, והם מעריצים את מה שהוא עושה עכשיו. מלקולם ג'נקינס מפילדלפיה איגלס, שבשנה שעברה הצטרף לקאפרניק בכריעת ברך בהשמעת ההמנון, קרא בשבוע שעבר לבעלי הקבוצות "פחדנים שמנסים להשתיק שחקנים", ושחקן הקולנוע המיתולוגי ופעיל זכויות האזרח, הארי בלפונטה, הלך אפילו רחוק יותר כשאמר: "בעלי עבדים רוצים להשתיק את העבדים שלהם". ולמרות זאת, קאפרניק נשאר מחוץ לליגה.

הפגנה של קו קלוקס קלאן החודש בווירג'יניה. כבר לא צריכים להסתתר צילום: רויטרס

למחות כל הדרך לגביע

ספורטאים אמריקאים תמיד היו פוליטיים, וחלק גדול מהם שילם על כך מחיר כבד. מוחמד עלי הוא כמובן הדוגמה הבולטת, אבל האקטיביזם שלו בסופו של דבר נהפך לחלק גדול מהמיתוס סביבו. יש דוגמאות נשכחות הרבה יותר, שאיש לא מעריץ כיום. למשל קרייג הודג'ס, שהיה אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה של ה־NBA וזכה בשתי אליפויות עם שיקאגו בולס. הוא היה גם אחד השחקנים הפוליטיים ביותר שהליגה ראתה. אחרי הזכייה באליפות ב־1992 ביקרו הבולס בבית הלבן, אצל הנשיא ג'ורג' בוש האב. הודג'ס לבש חולצה בהדפס אפריקאי (דאשיקי) והביא לנשיא מכתב ובו שורת תלונות על אי־שוויון גזעי וכלכלי באמריקה. מיד לאחר מכן, כשהוא רק בן 32 ועדיין בשיאו, שוחרר הודג'ס מהבולס ולא שיחק יותר ב־NBA.

באוטוביוגרפיה שהוציא השנה סיפר הודג'ס כי נזף במייקל ג'ורדן על כך שלא היה לו מושג בהיסטוריה שחורה, וכי היחיד שתמך בו בקבוצה היה המאמן הלבן פיל ג'קסון. הודג'ס גם בטוח כי ג'ורדן, שאחת האמירות המפורסמות שלו כשחקן היתה "אני לא מביע דעות פוליטיות כי גם רפובליקנים קונים נעליים", דאג שהוא לא ישחק יותר בליגה. כיום זה לא היה קורה. כיום אפילו ג'ורדן, ביושבו כבעלים של קבוצה, מביע עמדות פוליטיות.

"ליגת ה־NBA היא פרוגרסיבית הרבה יותר", אומר ביידון. "ה־NFL היא ליגה שבה שם הקבוצה מקודש, והשחקנים יכולים להתחלף. ב־NBA השחקנים חשובים יותר מהקבוצה. לברון ג'יימס הוא אקטיביסט פוליטי, וזה מתקבל בברכה. גם ב־NBA לא היו מאושרים לראות את קאפרניק יושב בהשמעת ההמנון, אבל הם לא היו שמים אותו ברשימה השחורה".

ג'ורדן. "אני לא מביע דעה פוליטית, כי גם רפובליקנים קונים נעליים" צילום: גטי אימג'ס

דייב ריזין, כתב הספורט החברתי של האתר The Nation, הסביר כי בעלי קבוצות הפוטבול רוצים לראות את קאפרניק מתחנן שיחתימו אותו. "הם צריכים לשבור אותו כדי להחזיר לעצמם את תחושת השליטה, ולהבהיר לשחקנים אחרים שלא כדאי להם אפילו לחשוב לעשות משהו דומה. אם הם יראו אותו דומע בראיון, הם יחזירו אותו לליגה".

בשבוע הבא תיערך מול משרדי ה־NFL בניו יורק הפגנת הזדהות עם קאפרניק, שאותה מארגן בין היתר הבמאי ספייק לי. קאפ עצמו כמעט שלא אמר מילה במרוצת הפגרה. הוא העביר מסר שקט שלפיו הוא מתכוון לעמוד בזמן השמעת ההמנון בעונה הקרובה, אבל הוא מסרב להתחנן שייתנו לו לשחק. התקשורת האמריקאית לוחצת עליו לתת ראיון שבו יסביר למה עשה את מה שעשה, ושיגיד שהוא משתוקק לשחק. ספק גדול אם זה יקרה.

בשבוע שעבר צעדו ברחובות שארלוטסוויל, וירג'יניה, מאות ניאו־נאצים נושאי לפידים ומצביעי מועל יד, שקוראים בקול את מיטב הלהיטים של היטלר. חלקם הגדול חבש את הכובע האדום של טראמפ. בניגוד לקו קלוקס קלאן הקלאסיים, הם אפילו לא התחבאו מאחורי סדינים לבנים עם חורים לעיניים, אלא הביטו ישר למצלמות.

לנוכח האווירה הזאת, קאפרניק יודע שיש סיכוי גבוה לכך שהקריירה שלו נגמרה. "אולי במהלך העונה, אם מישהו ייפצע, תהיה קבוצה שתיקח אותו", אומר ביידון. "כבר אין אף אחד שמשלה את עצמו כאילו מדובר בסיבות מקצועיות. הליגה שמה את קאפרניק ברשימה השחורה כי הוא העז לערער על הגזענות הממסדית באמריקה, ועל הדרך הם רק הוכיחו שהוא צודק".