הטוב, הרע והמסוכן: מה קורה כשיצואניות כמו טבע וחיפה כימיקלים מתנדנדות

ענקית התעשייה חיפה כימיקלים סוגרת את דלתותיה וזורקת לרחוב 800 עובדים; ענקית התרופות טבע חוזרת עשור אחורה, סוגרת 15 מפעלים ומפטרת 7,000 עובדים; רווחיה של ענקית הדשנים כיל נחתכים בחצי אחרי ירידה חדה בהכנסות. 

האירועים הללו, אשר התרחשו בהפרש של כמה שעות בסוף השבוע שעבר, החלו להעלות השערות ונבואות לגבי עתידו של המשק הישראלי כולו. כאשר צוללים אל תוך הנתונים ומפרקים את ההשלכות לגורמים, מבינים כי ההתפתחויות האחרונות הן בעיות במיקרו אך אינן מאיימות על קיומו של המשק הישראלי במובן המאקרו.

המנכ"ל הזמני של טבע יצחק פטרבורג צילומים: עמית שעל, בלומברג

1. חשוב לזכור כי המשק הישראלי נמצא עדיין בתהליך של צמיחה מתמשכת, מהירה יחסית לשאר המדינות המפותחות, וזאת אף שברבעון הראשון של 2017 נרשמה האטה בצמיחה — מרמה של כ־4% ברבעונים הקודמים לרמה של 1.5%. השאלה הראשונה שהועלתה בהקשר של האירועים האחרונים היתה הפגיעה הצפויה בהכנסות המדינה ממסים, פרמטר חיוני למשק ובעל השלכות על יציבותו. בתחום זה אין כמעט בעיה: מדובר בשלוש חברות שנמנות עם הנהנות הגדולות ביותר של חוק עידוד השקעות הון. הן בקושי משלמות מסים, אם כי הטבות המס שהן מקבלות הולכות ופוחתות. בשנת 2015 טבע שילמה 197 מיליון דולר לרשות המסים (כ־700 מיליון שקל), המהווים כ־0.2% מההכנסות ממסים וכ־1% מסך ההכנסות עבור מס חברות. מדובר בסכומים נמוכים מאוד כאשר חשוב לזכור כי החברות הללו, למעט אולי חיפה כימיקלים, לאנעלמו, אלא נפגעו וימשיכו לפעול.

2. תחום שעלול להדאיג יותר הוא הפיטורים. על כל מפוטר בתעשייה יש לספור עוד שני עובדים שנפגעים, שכן הם מתפרנסים מהתעשייה באופן עקיף. אלא ששיעורי האבטלה בישראל נמצאים בשפל של כל הזמנים, ושיעור התעסוקה נסק לשיאים חדשים.

טבע הודיעה כי בקרב 7,000 המפוטרים לא יהיו ישראלים רבים. גם אם נניח שהחברה בכל זאת תפטר כ־1000 עובדים בישראל, יחד עם 800 המפוטרים מחיפה, שיעור האבטלה במשק עלול לעלות מ־4.4% לכ־4.5%. מדובר בתזוזה מזערית שממילא מתרחשת על בסיס רבעוני.

יתרה מזו, המשק נמצא במחסור קשה של עובדי תעשייה. לפי נתוני הלמ''ס, בתעשייה נרשם גידול חד של יותר מ־40% בשיעור המשרות הפנויות בהשוואה לרבעון השני של שנת 2015. מניתוח נתוני הלמ'''ס עולה כי בשלוש השנים האחרונות מספר המשרות הפנויות בתעשייה זינק מרמה של 6,500 לכ־11 אלף.

המספרים מחזקים מאוד את התחושה כי רוב המפוטרים החדשים בתעשייה ימצאו עבודה מהר יחסית. נזכיר כי חברות רב־לאומיות הודיעו על גיוס עובדים בישראל. אינטל, למשל, תגייס 1,500 עובדים עד סוף 2018.

3. אם יש פרמטר שאכן צפוי להיפגע, זהו היקף יצוא הסחורות שמדשדש זה כמה שנים, ולפי נתוני בנק ישראל, בקצב מהיר יותר מזה של שאר העולם. טבע, חיפה כימיקלים וכיל הן מהיצואניות הגדולות ביותר במשק. אלא שלפי הנתונים המעודכנים, האירועים האחרונים תופסים את היצוא הישראלי במומנטום של התאוששות. "נתוני החודשים האחרונים מסמנים מגמה חיובית כללית ביצוא של הענפים הדומיננטיים: יצוא התרופות רשם גידול חד מאוד ובענף הכימיקלים נמשכה מגמת ההתאוששות החיובית", נכתב בסקירה האחרונה של מכון היצוא. יצוא התרופות רשם במהלך החודשים האחרונים זינוק חד של 28% בחודש מאי האחרון. גם לפי נתוני החשבונאות הלאומית, עולה כי היצוא זינק ב־9.7% ברבעון הראשון של 2017.

דווקא המגמה החיובית הזו ממקדת תשומת לב לבעיה קשה בתחום: הריכוזיות הקיצונית ביצוא הישראלי. אם ב־2007 שליש מהיצוא הישראלי הגיע מ־10 היצואניות הגדולות במשק, ב־2014 אותן ענקיות היו אחראיות כבר על כמחצית היצוא. המשמעות המעשית היא כי פחות מ־1% מהיצואניות הישראליות אחראיות על יותר מ־50% מסך היצוא הישראלי. מדובר בשיעורי הריכוזיות ביצוא מהגבוהים ביותר בעולם. מדובר באחד העיוותים הקשים של המשק. בין השאר, תופעה זו, איננה מאפשרת לאבחן באמצעות כלים סטטיסטיים את מצבו האמיתי של היצוא הישראלי, שכן השינויים ביצוא מבטאים שינויים בחברות הללו ולא במשק הישראלי.

4. פגיעה בטבע, כיל וחיפה כימיקלים עלולה לבוא לידי ביטוי בשני פרמטרים שפחות ניתנים למדידה ובהקשר הזה נוטים לברוח מהעין המאקרו־כלכלית. הראשון הוא "מוניטין". חברות רב־לאומיות ישראליות מעניקות למשק הישראלי הרבה מוניטין בקרב משקיעים זרים בגלל הישגיהן. האלמנט השני הוא העברת ידע. חברות בסדר גודל של טבע ואינטל הופכות למחוללות ידע, טכנולוגיה ותרבות ארגונית שנקלטים בחברות אחרות ומעבירים את המטען שרכשו הלאה.

5. חשוב לציין כי במקרה של טבע המשבר שאליו נקלעה החברה היא פרי תוצר של ניהול כושל והיעדר אסטרטגיה ברורה. כלומר, מדובר באירועים פנימיים בחברה ולא ב"בעיה משקית" או בכשלים בירוקרטיים ואחרים הקיימים במשק הישראלי. במקרה של חיפה כימיקלים הנהלת החברה ידעה היטב כבר שנים כי ממשלות ישראל מבקשות לפנות את מכל האמוניה. הביקורת כלפי ממשלות ישראל לא היתה בהקשר של הקשיים שהן מטילות על החברות, אלא להפך, עקב ההטבות המפליגות שהמדינה הרעיפה עליהן. הטבות של עשרות מיליארדי שקלים על פני כמה עשורים.