משפט שדה: העליון בשירות דסק"ש

1. עניין של עיתוי

פסיקת העליון מגיעה בדיוק בזמן הנכון עבור דסק"ש

"האם יש לחברה זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול התביעה הנגזרת?" לשאלה זו משיב בית המשפט העליון: "תשובתי על כך היא בחיוב. תוצאה זו מתבקשת לנוכח העובדה שהחברה ממשיכה לפעול כאישיות משפטית נפרדת, גם לאחר אישור הבקשה לתביעה נגזרת". פסק הדין ניתן בשבוע שעבר. אפריקה ישראל, באמצעות עוה"ד בעז בן צור ודקלה סירקיס, טענה כי התובע הנגזר מתנהל באופן המעיד על ניגוד עניינים בינו לבין החברה, ולכן יש להתיר לחברה זכות עמידה עצמאית ונפרדת. פסק דין זה נפל בעיתוי מושלם מבחינת דסק"ש שנקלעה לעימות קשה מול ב"כ התובע הנגזר בעניינה, עוה"ד רונן עדיני ורם דקל שבקשתם לאישור התביעה בעסקת

עורכי הדין רם דקל ורונן עדיני צילום: אוראל כהן

 רכישת מעריב התקבלה בהחלטה נוקבת של השופט עופר גרוסקופף.

2. מי מייצג?

שופט העליון סולברג פסק בעניין פיצול האישיות בייצוג

החלטת דירקטוריון דסק"ש להתפשר עם הדירקטורים הנתבעים עוררה מהומה רבתי באולמו של גרוסקופף, בעיקר בשל טענת עדיני ודקל שהפשרה — 100 מיליון שקל שישולמו לחברה בעיקר בידי הביטוח של הנתבעים — נרקמה מאחורי גבם. מצדדי הפשרה טענו כי שיקולי שכר טרחה מניעים את התנגדותם. עדיני ודקל טענו שהאמינו כי ניתן היה לקבל יותר וממילא שכר הטרחה הוא בשיקול דעת השופט.

ברקע עלתה השאלה המשפטית העקרונית שנידונה בפסק הדין החדש: מי מייצג את החברה במשא ומתן לפשרה? האם התובע הנגזר ש"כפה" על החברה את התביעה בניגוד לרצונה ועתה עליו לייצג אותה או דירקטוריון החברה?

בטור פרשנות שנכתב כאן צוטט פסק דינו של שופט בית משפט מחוזי מרכז יעקב שינמן ששלל מהחברה זכות עמידה עצמאית לאחר אישור הבקשה לתביעה הנגזרת, והסמיך בלעדית את ב"כ התובע הנגזר כמייצג החברה. המשמעות לענייננו היא שדירקטוריון דסק"ש לא יכול היה לסגור פשרה עם הנתבעים ללא עדיני ודקל. והנה, בפרשת אפריקה ישראל הפך בית המשפט העליון (יורם דנציגר, יצחק עמית ונעם סולברג) את פסק דינו של שינמן והחזיר את החברה לתמונת המשא ומתן, לצדו ואולי אף נגדו של התובע הנגזר. סולברג הדגיש: "אישור בקשה לתביעה נגזרת יוצר מצב מיוחד של פיצול אישיות משפטית, שבו שני גורמים נפרדים רשאים לדבר בשם החברה. ככל שהדבר מתייחס לניהול התביעה הנגזרת, נתונה הסמכות באופן בלעדי לתובע הנגזר, שהוא ורק הוא רשאי לדבר בשמה של החברה; אולם, ככל שהדבר מתייחס לפעילותה השוטפת של החברה, כי אז ממשיכים האורגנים המוסמכים להיות אלו אשר מייצגים את האינטרסים של החברה".

3. בעיית אינטרסים

מה קורה כשצד אחד מנסה לתקוע מקלות בגלגלי הצד השני

ומה קורה אם החברה סבורה שהתובע הנגזר אינו פועל לטובתה? "יש לנקוט גישה משולבת, בחינת 'כבדהו וחשדהו", כותב סולברג. "מחד גיסא, על בית המשפט לפתוח את שעריו לפני החברה, ליתן לה פתחון פה ולהאזין לטענותיה ברוב קשב... מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מהתנגדותם של האורגנים המוסמכים בחברה להגשת התביעה הנגזרת מלכתחילה, ובענייננו גם הזיקה שבינם לבין הנתבע, מקימים יסוד סביר להניח כי יש לחברה אינטרס 'לתקוע מקלות בגלגלי ההליך'". זיקה זו לא קיימת בסיפור דסק"ש שהשליטה בה עברה לידי אדוארדו אלשטיין והנתבעים האחראים לעסקת מעריב כבר לא מכהנים בה.

בפרשת דסק"ש־מעריב, גם באפריקה ישראל פרצה קטטה בשאלה מי מייצג את טובת החברה — החברה באמצעות מוסדותיה או התובע הנגזר. בניגוד לעמדת שינמן, קבע העליון לטובת החברה, אך סייג את עמדתו: "לצד זאת, במישור המעשי, יש להטיל על החברה נטל משמעותי בבואה לממש זכות זו, לנוכח החשש הממשי מפני ניסיונות מצד הנהלת החברה לסכל את בירורה של התביעה הנגזרת".