פוליטיקאים, באתם לשרת או לרשת?

1. מלחמה מוטעית

הכפפת השירות הציבורי לדרג הפוליטי פוגעת בשלטון החוק

"פגיעה אנושה בדמוקרטיה", כותבת ד"ר דנה בלאנדר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה על היוזמות של הממשלה להשתלט על השירות הציבורי במהלך משולש שמתרקם בימים אלה: מינוי משנים למנכ"לים כמשרות אמון של שרים, מינוי יועצים משפטיים למשרדי הממשלה בידי ועדות איתור מצומקות ומוטות לרצון השרים, ו"חוק הג'ובים" שנועד להוריד את רמת הדירקטורים בחברות ממשלתיות כדי שתתאים יותר למידותיהם של חברי המרכז ופוליטיקאים שנשרו מהכנסת או מהממשלה.

בלאנדר כתבה את הדברים במסמך רקע לקראת דיון שיתקיים היום במכון הישראלי לדמוקרטיה בהשתתפות נציב שירות המדינה משה דיין, מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב ורבים אחרים. אף שהמסמך נועד להניח רקע לדיון, לא מוסתרת עמדתו השלילית כלפי היוזמות שצוינו. לטענת בלאנדר, "תפיסה מוטעית של מלחמת נבחרי הציבור ב'שלטון הפקידים' והשאיפה של הדרג הפוליטי לכוף למרותו את השירות הציבורי, תוך ביטול מנגנונים של איזונים ובלמים, עוקפות את שלטון החוק ודוחקות את עקרון המריטוקרטיה. כל אלה עומדים ביסוד גל של הצעות חוק שעניינן שינוי פני השירות הציבורי ופוליטיזציה שלו".

השר יריב לוין צילום: אלכס קולומויסקי

בלאנדר מדגישה את ההבדל בגישה הממלכתית בין שני ראשי ממשלה מהליכוד, מנחם בגין ובנימין נתניהו. נתניהו מבקש לשנות את מודל השירות הציבורי בישראל ולקרבו למודל אמריקאי של "שיטת השלל", ואילו בגין הכריז עם בחירתו ב־1977 "באנו לשרת ולא לרשת", הכרזה שביטאה את התפיסה הבריטית, שלפיה השירות הציבורי אינו תלוי בממשלות המתחלפות, והוא נועד לשרת הציבור ולא את הממשלות.

הזרוע הממשלתית שמובילה את השינוי מהמודל הבריטי לאמריקאי היא שרת המשפטים איילת שקד, שפרסמה את השקפת עולמה במאמר בכתב העת "השילוח" שנושא את השם "מסילות אל המשילות". לטענתה, הפקידות הממשלתית מערימה חסמים מיותרים על המשילות. בלאנדר משיבה לשקד שהמהלכים שהיא מובילה "אינם בגדר מסילות אל המשילות אלא מסילות אל הפוליטיזציה של השירות הציבורי, שתבוא לידי ביטוי בירידה ברמת המקצועיות, בכשלים בתהליכי קבלת ההחלטות, בשיתוק בתפקוד משרדי הממשלה ואף בשחיתות".

2. מי מייצג את העם

גם השלטון הנבחר וגם השירות הציבורי מייצגים את הציבור

המהלכים של שקד והשר יריב לוין מקורם בתפיסה שהשירות הציבורי חותר תחת השלטון הנבחר ובכך גם נגד רצון העם. "גישה זו", כותבת בלאנדר, "מוטעית מיסודה

וחותרת תחת העיקרון הדמוקרטי, שלפיו הריבון מיוצג על ידי נבחרי הציבור המבטאים את קולו, ובה בעת מגולם בשלטון החוק ובשירות הציבורי הפועל לאורו לשם קידום האינטרס הציבורי".

כלומר הציבור הוא הריבון, ונבחריו מחויבים לא רק לשלטון החוק אלא גם לשירות הציבורי שנאמן לו ומגלם אותו. אלא שזו הנחת המבוקש ושורש המחלוקת. שלטון החוק אינו מפרט טכני של הוראות ברורות אלא כפוף ברובו לפרשנות - של בתי המשפט ושל משפטני השירות הציבורי.

הטענה של שקד היא לפרשנות מסרסת ומגבילה, טענת הנגד של המשפטנים היא שהפרשנות היא תכליתית ומגשימה את לשון החוק ופסיקת בית המשפט העליון. זה המאבק הרעיוני שמתנהל כאן בשנים האחרונות בין אסכולת פרופ' דניאל פרידמן, המנטור של השרה שקד, לבין אסכולת נשיא העליון בדימוס אהרן ברק.