העליון: נכה צה"ל שאבריו הבריאים נחלשו יוכל לתבוע הגדלת הקצבה
העליון קבע כי מי שהתעוור בעין אחת או התחרש באוזן אחת בעת שירותו הביטחוני, ולימים חלה הידרדרות באיבר השני, יהיה זכאי להגדלת הקצבה: "בבחינת המצב מחדש יש להתחשב בכך שהאיבר ה'מפצה' נפגע"
08:4130.07.17
בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי נכי צה"ל שהתעוורו בעין אחת או התחרשו באוזן אחת במהלך שירותם הצבאי, ולאחר שנים חלה הידרדרות במצבה של העין או האוזן השנייה - יוכלו לדרוש מהוועדות הרפואיות להגדיל את קצבת הנכות בהתאם לשינוי במצבם.
קראו עוד בכלכליסט:
- מאבק הנכים: מפגינים חסמו את כביש 4 בשרון והבעירו צמיגים
- הקרדיט הפוליטי: מי גזר את הקופון במאבק הנכים
- כחלון: "נתניהו אימץ את מתווה הגדלת קצבאות הנכים שהצעתי"
השופטים ניל הנדל, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן דנו בסוגיה זו במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שקיבל את ערעור התובעים על החלטות הוועדות רפואיות. בקשת הערעור של המדינה נדחתה. שניים מהתובעים נפגעו במהלך שירותם במלחמת יום הכיפורים והתובע השלישי נפגע במסגרת שירות מילואים ב־1972.
במהלך השנים חלה התדרדרות בראייה והשמיעה שלהם באיברים שלא נפגעו. למרות זאת, ועדות רפואיות עליונות שדנו במצבם לא נענו לבקשותיהם לעדכון אחוזי הנכות. שלושת התובעים יוצגו על ידי עוה"ד דוד שוורצבאום וחן לוי ממשרד מרקמן את טומשין, עו"ד סיגל יער ועו"ד דורון אמיר. המדינה יוצגה על ידי עו"ד שרון מן אוריון.
צילום: שאטרסטוק
בחוק הנכים, שמסדיר את תשלום התגמולים למי שנפגעו במהלך שירותם למען ביטחון המדינה, מפורטים המבחנים לקביעת דרגות נכות על פי דרגת הפגיעה. אחוזי הנכות בעיניים ובאוזניים נקבעים על פי הצלבת מצבם של שני האיברים, כלומר שתי העיניים או שתי האוזניים. במקרה שאדם מאבד את ראייתו בעין אחת ועינו השנייה תקינה, הוא זכאי, בהצלבת מצב שתי העיניים, ל־30% נכות.
במקרה של אובדן ראייה בשתי העיניים הוא זכאי ל־100% נכות. במקרה שלאדם לקות שמיעה באוזן אחת בשיעור מקסימלי ובאוזנו השנייה בשיעור מינימלי, הוא זכאי ל־10% נכות. לעומת זאת, אם שמיעתו נפגעה באופן מקסימלי בשתי האוזניים, הוא יהיה זכאי ל־60% נכות. "מהו הטעם לכך? מדוע אחוזי הנכות עבור אובדן הראייה או השמיעה באיבר אחד אינו עולה לכדי מחצית הפגיעה בשני איברים? דומני כי התשובה לשאלה זו גלומה בהיגיון החוּשי המאפיין את התקנות הנוגעות לפגיעה בראייה ובשמיעה", כתב השופט הנדל בהחלטתו.
"הנחת היסוד המגולמת בהסדרים אלה זה היא שכל עוד קיים איבר בריא ומתפקד, הפגיעה הכללית בראייה או בשמיעה אינה עולה לכדי מחצית, אלא פחות מכך", כתב השופט הנדל. כלומר, בבחינת הפגיעה הכללית בחוש, האיבר הבריא "מפצה" על חוסר התפקוד של האיבר הפגוע. "ניתן לומר שהעין הבריאה והמתפקדת עודנה מאפשרת 70% מכושר הראייה. ההסתכלות היא על המכלול".
"אם כך הוא הדבר", כתב השופט הנדל, "אך טבעי שבמקרה שבו האיבר ה'מפצה' נפגע בהמשך חייו של הנכה, וה'פיצוי' שקיומו הונח הולך ומתפוגג - ראוי כי תהא התחשבות בכך בעת בחינת המצב מחדש". השופט הוסיף כי ההתחשבות במצב האיבר הבריא רק כאשר מתקבלים אחוזי הנכות, והתעלמות מהידרדרותו בשלב מאוחר יותר בחייו של הנכה, "לוקות בחוסר הגינות": "אין המדינה יכולה להתנער מאותו איבר במקרה שבו מצבו כבר אינו 'אופטימלי'".
המדינה ביקשה לקבוע כי אם ידחה הערעור הוא יחול רק מעתה והלאה ולא על פניות התלויות ועומדות בוועדות הרפואיות, כדי לאפשר לאגף השיקום להיערך לשינוי. בקשה זו לא התקבלה.
