המדינה מנסה לעצור את חגיגת כונסי הנכסים

השאלה הזאת עמדה במרכז דיון סוער שהתקיים ביום חמישי בפני השופט גיא אבנון בבית משפט השלום בראשון לציון. לדיון אף הגיעה ראש יחידת החילוט, עו"ד דנה נאמן, בניסיון למנוע את העברת המימוש לידיים אזרחיות.

הסוגיות הן ברורות: מה קודם למה - ההליך הפלילי או הליכי חדלות פירעון והליכי הוצאה לפועל; מה זכותו של הנושה המובטח שעה שהרכוש נתפס במסגרת חקירה משטרתית וייתכן כי אף יחולט; אבל מעל הכל השאלה המהותית, כדברי עו"ד נאמן, היא מה עדיף - מימוש הרכוש על ידי המדינה בצורה המקטינה עלויות או מימושו על ידי כונס הנכסים שיגרוף לכיסו שכר טרחה ועלויות נוספות שעלולות לצמצם את הכסף שבסופו של דבר יועבר לידי המדינה לקרן החילוט. הוויכוח המשפטי בין יחידת החילוט לבין כונס הנכסים הפך בחודשים האחרונים למאבק של ממש, כולל עקיצות של שני הצדדים, והוא מבשר, כך נראה, את המלחמה הבאה בתיקי הלבנת הון: הקרב על המימוש. הקרב על הרכב נעשה רק בשלב ראשוני של חקירה וחשדות, ובטרם הואשמו או הורשעו החשודים.

מה עושים עם המרצדס

בפברואר 2016 עצרה מחלקת חקירות המכס של תל אביב ברשות המסים את יגמור סאמר, לשעבר בעל חברה לקבלנות בנייה, בחשד לקיזוז חשבוניות פיקטיביות בהיקף גדול מ־100 מיליון שקל. עם סאמר נעצרו כמה מעורבים נוספים, וברשות המסים טענו שהמס שנגרע מקופת המדינה בעקבות מעשיהם מסתכם בכ־18 מיליון שקל. כנהוג בחקירות שכאלה, הנוגעות להלבנת הון, עם הפיכתה של החקירה לגלויה וביצוע המעצר תופסים גופי האכיפה נכסים וכספים של החשודים במטרה לחלט אותם אם יורשעו.

מימין: עו"ד אורי גולדמן, עו"ד דנה נאמן והשופט גיא אבנון. "אם בארזים נפלה שלהבת - הרי שלא ביחידת החילוט נפלה"

כאן נכנסת לתמונה יחידת החילוט, שנוסדה בשנת 2014, הפועלת תחת הנהלת האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי. היחידה, שבראשה עומדת עו"ד דנה נאמן, תופסת את הנכסים ומנהלת אותם עד להכרעה בהליך הפלילי. גם במקרה של סאמר, המיוצג על ידי עוה"ד אורי וקובי גולדמן, תפסה המדינה נכסים ובין השאר רכב מסוג מרצדס, רכב מסוג האמר, כספים וכן רכוש רב.

בפברואר פנה לבית המשפט עו"ד ויקטור פישר, המשמש ככונס נכסים מטעם כלמוביל, וטען שהרכב ממושכן לטובת הקבוצה, שהיא נושה מובטח, ולכן עליו לעבור לחזקתה. "הרכב עומד כיום כאבן שאין לה הופכין במחסני משטרת ישראל ואינו נחוץ כראיה, בזמן שערכו הולך ונשחק והחוב המובטח הולך ותופח".

עוד ציין עו"ד פישר כי פנה בעקבות זאת ליחידת החילוט וביקש לקבל לידיו את הרכב אך נענה בשלילה. עו"ד נאמן שיגרה תגובה לבית המשפט, ובה ציינה כי לאחר דין ודברים עם פישר הוצע לו שלאחר מכירת הרכב על ידי יחידת החילוט יועבר לחברה סכום החוב עבור השעבוד, והיתרה תועבר לקרן החילוט עד תום ההליך הפלילי. שווי הרכב, לפי חוות דעת שמאי, הוא כ־510 אלף שקל, ומכיוון שמדובר בנכס המאבד מערכו מדי יום, יש להורות על מכירת הרכב כבר עכשיו על ידי יחידת החילוט. עו"ד נאמן צירפה פסיקות קודמות בעניין.

"אין לסמוך עליה בדבר"

התשובה הזאת לא סיפקה את עו"ד פישר, והוא צירף החלטה של המחוזי בירושלים מפברואר, שבה נקבע כי עדיף מימוש על ידי הכונס כבעל תפקיד בתיק מימוש על פני מימוש באמצעות יחידת החילוט. פישר ציין כי "לא נותר אלא לתמוה הכיצד 'שכחה' יחידת החילוט לציין קיומה של הלכה מנחה זו המחייבת אף אותה, וממילא הדבר מעמיד צל כבד נוסף על זה שכבר הועמד בכל הנוגע לתום לבה וניקיון כפיה של יחידת החילוט, וברי כי בנסיבות אלה אין עוד לסמוך עליה בדבר... ספק אם היחידה יכולה להמשיך ולפעול וכל שכן להחזיק ברכב המשועבד".

בהודעה ששיגרה לביהמ"ש עו"ד דנה גרובר מיחידת החילוט היא משיבה: "אם בארזים נפלה שלהבת - הרי שלא ביחידת החילוט נפלה, כי אם בכונס הנכסים". לדבריה, עו"ד פישר ידע על צווי התפיסה בטרם מונה לכונס, ולמרות זאת "בחר לעקוף" את הערכאה הפלילית ופנה להוצאה לפועל.

לפי יחידת החילוט, התמריץ של עורכי הדין הכונסים לנהוג בדרך זו ולפתוח הליך הוצאה לפועל בהתעלם מקיומו של ההליך הפלילי "נעוץ בשאיפתם להרוויח שכר טרחה גבוה הנגזר משווי הרכב בהליכי הוצאה לפועל". נאמן מסבירה כי שכר הטרחה המשוער על מכירת הרכב עשוי לעמוד על כ־42 אלף שקל ועוד הוצאות כמו גרירת הרכב, אחסון הרכב ועלויות פרסום שעשויות להגיע לידי אלפי שקלים נוספים. "ומאין מבקש הכונס לקבל את שכר טרחתו והוצאותיו? מחלקה של המדינה בתמורת הרכב ולא מחלקו של הנושה המובטח. היינו, קופת החילוט היא שתישא בעלויות שכר טרחת הכונס והוצאותיו".

עו"ד אורי גולדמן, ממשרד גולדמן ושות', המייצג את החשוד בתיק: "חילוט זמני נותן מכת מוות כלכלית לחשודים בעבירות על חוק איסור הלבנת הון עוד מהשלב המקדמי שבו עומדת לחשודים חזקת החפות. בשלב המקדמי יש לאפשר לחשודים לחזור מהר ככל האפשר לאורח חיים תקין ובמקביל לנסות לשחרר רכוש וחשבונות בנק מהר ככל האפשר. המדינה הבינה כי לא מספיק רק לתפוס רכוש, אלא צריך גם לנהל אותו ולשמור על ערכו".