בין תיק 3000 לפרשת בזק: נתניהו לא ראה, לא שמע ולא ידע

בין תיק 3000, פרשת הצוללות שעלתה השבוע רשמית על המסלול הפלילי, לבין פרשת בזק נמתחים קווי דמיון שמתכנסים - זהירות, ספוילר - לראש הממשלה בנימין נתניהו. פרשת בזק־yes־אלוביץ' עוברת בימים אלה את האבולוציה שמאפיינת שחיתות תאגידית: זה מתחיל בתביעות האזרחיות־הנגזרות, עובר למישור הפלילי הפרטי בחשדות לשפצור הדו"חות הכספיים, ומגיע אתמול לתחנה הפלילית־ציבורית, עם מעצרו של מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר אתמול.

הדמיון בין הפרשות מתחיל בהחלפת אנשי המפתח - מתווך הצוללות שייקה ברקת הוסר מהדרך לטובתו של מיקי גנור, ואילו במשרד התקשורת מפטרים ונפטרים מהמנכ"ל אבי ברגר וממנים את פילבר. ראש הממשלה נתניהו מצטייד בצוללות החדשות והמתווך החדש מצטייד בפרקליטו של נתניהו עו"ד דוד שמרון. השניים נמנים על החשודים המרכזיים שנעצרו השבוע בפרשה.

במשרד התקשורת הדברים לא שונים בהרבה. "בבזק בטח מרימים עכשיו כוסית", צוטטו מתחרים של בזק לנוכח חילופי הגברי בלשכת המנכ"ל. מאז שגלעד ארדן עזב את משרד התקשורת, הוביל המנכ"ל ברגר קו אגרסיבי נגד המונופול שכלל בג"ץ, קמפיינים בתקשורת וקנסות של מיליוני שקלים. נתניהו ביקש לחלץ את חברו שאול אלוביץ' מנחת ידו של ברגר. אבל הוא קרא את הרשעת אהוד אולמרט, שטיפל ישירות בלקוחותיו של ידידו ומקורבו עו"ד אורי מסר, וידע להתרחק מהסכנה. שרי הדמה והמנכ"ל שמינה יצרו את החיץ בינו לבין ההסתבכות הפלילית. לפני מספר שבועות כבר פורסם שגם מבקר המדינה יוסף שפירא וגם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר הודיעו שנתניהו לא צפוי להטרדה פלילית בנוגע ליחסיו עם אלוביץ'. גם בפרשת הצוללות הודיעו היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות שראש הממשלה אינו חשוד.

שחיתות צריך לדעת לנהל

בעניין הפלילי מתייצבת המסורת לטובת נתניהו. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לא הועמד לדין למרות שבן אחד שלו, עמרי, היה הראשון ללכת לכלא על עבירות מימון בחירות ובנו השני, גלעד, נחקר על העסקה מושחתת בידי הקבלן דודי אפל בפרשת האי היווני. שרון, בשני המקרים, לא ראה, לא שמע ולא ידע. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק נחקר באזהרה בפרשת העמותות אבל לא הועמד לדין כי נאמניו, ביניהם יצחק הרצוג וגיסו דורון כהן, היטיבו לסוכך עליו ועל הקומבינה. שחיתות צריך לדעת לנהל. צריך לבחור את האנשים הנכונים כדי ליצור את החיץ הפונקציונלי שיאפשר את ה'לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי' - המחלץ הרשמי של בכירי הפוליטיקאים.

אפילו אנשי ביטחון צנטרליסטים כשרון, ברק ונתניהו מופתעים לגלות איך מקורביהם מעורבים ומסובכים עד צוואר. בצוללות זה עורך הדין, במשרד התקשורת זה הבכיר. ואצל נתניהו, כמו שרון, הם גם לא יודעים מה קורה אצלם בבית. האחד לא יודע שבנו שואב משכורות עתק שנכנסות לחשבון המשותף של החווה והשני לא יודע שרעייתו ובנו שואבים מתנות ופינוקים.

איור: יונתן וקסמן

תמיד טוב להיזכר בהקשר הזה בטקסט של עו"ד אביגדור פלדמן: "תודעת אנשי הציבור מחוררת כגבינה שוויצרית. הזרם הפנימי והמתוק של המחשבה נכנס ויוצא בחורים

כעכבר חסר מנוחה. ככה אי אפשר לעבור עבירות. המעשה הפלילי זקוק למוח בהיר ולתודעה חדה כתער. הכוונה הפלילית היא קרן לייזר החוצה את אפלת המוח הרגוע המתערטל לקראתה במלוא התשוקה הפלילית. מוחות משובחים כאלה גדלים אך ורק אצל הבחורים הטובים מכפר שלם, מרמת עמידר ומן השיכונים המייאשים של פרברי לוד ורמלה. לאישי ציבור פשוט אין את המרכיבים הללו. מוחותיהם חולות נודדים. הידיים נשלחות לכיוון אחד והמוח הולך למקום אחר. על כן חומקים הם בקלות בחורי הרשת שהפרקליטים והפרקליטות המגושמים מנופפים מעל ראשם".

בין הפלילי לציבורי

ולא רק ההיסטוריה מתייצבת, לפחות בינתיים, לצדו של נתניהו. גם הפסיקה. אהוד אולמרט זוכה מכספי שוחד שניתנו לאחיו יוסי. השופט דוד רוזן הרשיע אותו כי לשיטתו לא יעלה על הדעת שאהוד לא ידע. בית המשפט העליון זיכה מסעיף שוחד זה כי בין לא יעלה על הדעת לבין הרשעה צריך לגשר באמצעות דבר מה חזק נוסף שתומך בגשר הזה. לכן בשלב זה הבעיה של נתניהו היא ציבורית יותר מאשר פלילית.

בשיחות סלון, ואפילו בהיגיון הבריא, אפשר להסתפק בלומר שלא יעלה על הדעת שהוא לא ידע שמקורביו וחבריו משמנים זה את זה ורודים דבש - בצוללות ובמשרד התקשורת - אבל לחקירה פלילית זה לא מספיק. אולי אם אתה אולמרט ומסביבך יש את מני מזוז כיועץ משפטי ומיכה לינדנשטראוס כמבקר מדינה. בינתיים לנתניהו מספיק הלא ידעתי שמנצח את הלא יעלה על הדעת. הוא גם לא ידע שאשתו ובנו מקבלים מתנות, שאשתו מתעמרת בעובדי בית ראש הממשלה, שרהיטי הגן שלו נודדים מירושלים לקיסריה ושהחשמלאי פחימה מפברק חשבוניות.

מהעבר הקרוב והרחוק יותר מבצבצות פרשות ביביטורס, יגאל עמדי ובר־און חברון שגם מהן נחלץ נתניהו בשן ועין. ההצטברות המקוממת והמושחתת הזו מרחפת לה איכשהו מתחת לרף הפלילי. מתקרבת, אבל לא חוצה אותו. והיא מצליחה איכשהו שלא לעורר לפעולה, בינתיים, את היחידים שבאמת מעניינים את ראש הממשלה: היועץ המשפטי, הקואליציה שלו ובוחריו. הנורמות, התקינות, הערכים, התדמית, הנראות - כל אלה מקומם בפח.

גם מבקר המדינה וגם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מצביעים על ניגוד העניינים שקיים בין נתניהו לאלוביץ', אבל לא על ראיות למעורבות ישירה בעסקאות שהניבו לאיש העסקים הטבות לא הולמות. שפירא מסתייג מהסעיף הקואליציוני החריג שהעניק לנתניהו שליטה מלאה בענייני התקשורת. זילבר קבעה שניגוד העניינים לא היה מהרמה הגבוהה.

כשאינטרסים משתלבים

ואכן, ניתן להתרשם שהעניין הרב שגילה נתניהו במשרד התקשורת התמקד בעיקר בהחלשתה של התקשורת והאינטרסים האלה השתלבו, למשל, בחיזוק הרצון של אלוביץ' להקים חברת טלוויזיה רב־ערוצית, שתאם את הרצון של נתניהו להחליש את חדשות ערוץ 2 וערוץ 10.

האם ניתן להקביל את טיפולו של נתניהו באלוביץ' לטיפול של אולמרט בלקוחותיו של מסר, שעליו הורשע בפרשת מרכז ההשקעות? ההבדל נגזר מהטיפול. הטיפול האישי הישיר שנתן אולמרט ללקוחות מסר לעומת הטיפול באלוביץ', שלא ברור אם היה ישירות בידי נתניהו או רק בידי חצרניו. זה ההבדל החשוב הנוסף לצד הלא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי.

כשאיש ציבור עולה על הכוונת העמומה משהו של עבירת הפרת האמונים, צריך להוכיח ניגוד עניינים חריף שמגובה בפן מחמיר שמעביר את ההתנהלות לצד הפלילי. לפן המחמיר הזה כמה פרמטרים: עוצמת ניגוד העניינים (רמת הקירבה, הזיקה הכלכלית), תכיפות הפעולה בניגוד עניינים, הפגם בהליכים, ההימנעות מגילוי ניגוד העניינים ומעמדו של איש הציבור. לחובתו של נתניהו נזקפים לפחות שניים מהחמישה - ההימנעות מגילוי ומעמדו הבכיר. בהצהרה למבקר המדינה העלים נתניהו את חברותו עם אלוביץ' והודה בה רק בהמשך. בכל מקרה, השאלה היא האם החיץ המיניסטריאלי חזק דיו כדי להגן על נתניהו.

כך למשל, בדצמבר 2016 פורסמה ההודעה לבורסה של בזק על קבלת ההודעה ממנכ"ל‏ משרד‏ התקשורת‏ שלמה פילבר בדבר‏ "ביטול‏ חובת ‏ההפרדה‏ התאגידית בקבוצת‏ בזק". המשמעות היא הגשמת משאלתו של אלוביץ' לאיחוד כל החברות שבבעלות בזק - yes, בזק בינלאומי ופלאפון - תחת החברה־האם. פילבר נתן ונתניהו לקח - את הקרדיט ואת הכותרת: "המתנה של נתניהו לאלוביץ': החל תהליך לאיחוד החברות של בזק".

ביוני 2016 הרחיק הסדר ניגוד העניינים את נתניהו ממשרד התקשורת. "על רקע יחסי החברות שבין ראש הממשלה לאלוביץ', יהיה על נתניהו להימנע מלטפל בעניינים הנוגעים לחברות שבשליטת מר אלוביץ' וזאת על מנת למנוע טענות לניגוד עניינים ומחמת הנראות הציבורית", נכתב בהסדר. העיקר הוא הנראות הציבורית. הציבור רואה את הפילברים בלבד: בצוללות זה שמרון, במשרד התקשורת זה פילבר.