יצאתם לרילוקיישן? רשות המסים בעקבותיכם

בימים אלו, בהם רבים מגישים את דוחותיהם לשנת 2016, נוספו למעגל המדווחים (יתכן מבלי שהם מודעים לכך) גם כאלו אשר יצאו מישראל בשנתיים האחרונות ושוהים כעת בחו"ל.

אלפי ישראלים יוצאים מדי שנה לעבוד בחו"ל במסגרת רילוקיישן. מרביתם עבדו כשכירים בישראל ומעולם לא נדרשו להגיש דוחות מס לרשות המיסים בישראל. תיקון לפקודת מס הכנסה מחייב אותם בהגשת דוחות, על אף העובדה כי אינם נמצאים בישראל ומשלמים את מסיהם בחו"ל.

משרדי מס הכנסה (ארכיון) צילום: טל שחר

השאלה מי חייב בהגשת דו"ח בישראל הפכה לשאלה מורכבת מאוד. מבוך ההוראות בפקודת מס הכנסה ובתקנות מכוחה כמו גם הכלל, הסייגים והחריגים לסייגים, כל אלה הפכו שאלה זו למשימה כמעט בלתי אפשרית (המחייבת ייעוץ מקצועי) וזאת עוד לפני השאלה כיצד יש להגיש את דוח המס. אכן, אין ספק כי הרחבת רשת המדווחים מגדילה את גביית המס. יחד עם זאת, מורכבות ההוראות עשויה לגרום לכך כי רבים מהלא מדווחים הינם עבריינים בפוטנציה וזאת מבלי שיהיו בכלל מודעים לכך. נזכיר כי שיטת המיסוי בישראל השתנתה בשנת 2003 והפכה לשיטה פרסונאלית. קרי, תושב ישראל חייב במס על כלל הכנסתו ללא קשר למקום הפקת הכנסה. לעומת זאת, תושב חוץ חייב במס על הכנסותיו שהופקו בישראל בלבד. פועל יוצא הוא, כי קיימת חשיבות גבוהה להגדרה מיהו תושב ישראל. פקודת מס הכנסה מגדירה את המונח "תושב ישראל" על פי כלל מרכז החיים. יחד עם זאת, קובעת הפקודה חזקות מספריות שבהתקיימן יראו את הנישום כתושב ישראל, אך אלו ניתנות לסתירה. דהיינו, אף אם הנישום עומד בחזקות ויש, לכאורה, לראות בו תושב ישראל, הרי עומדת לו הזכות לטעון ולהוכיח כי מרכז חייו אינו בישראל ולפיכך הוא אינו תושב ישראל.

החזקות שבהתקיימן יראו את הנישום תושב ישראל הן:

1. אם שהה הנישום בשנת המס 183 ימים או יותר בישראל;

2. אם שהה הנישום בשנת המס 30 ימים או יותר ויחד עם השנתיים שקדמו שהה 425 ימים בישראל;

במסגרת תיקון לפקודה אשר נכנס לתוקף ב- 1.1.2016 וחל על הדוחות משנת 2016, דוחות המוגשים בימים אלו, נוספו למעגל המדווחים עוד סוג אחד של נישומים, אשר אחד מהם הוא יחיד שמתקיימות בו החזקות הקבועות בפקודה להגדרת תושב כפי שמוזכרות לעיל והן נסתרות לטענת היחיד.

רשות המיסים, בניסיון למנוע מצב לפיו אדם עומד בחזקות אך לא מדווח על הכנסותיו כי הוא רואה עצמו, מסיבות כאלה ואחרות, כתושב חוץ, ביקשה להרחיב את היקף המדווחים ולקבוע כי גם מי שעומד בחזקות וטוען לכך כי מרכז חייו אינו בישראל, יצטרך להגיש דוח. הרי אז תוכל רשות המסים לבחון את מעמדו ולהגיע לכלל הכרעה באופן ענייני ומקצועי.

יחד עם זאת, הוראה זו הכניסה חובות דיווח אף לכאלו אשר ספק אם היתה כוונה לכך. כך לדוגמא, נישום אשר מחליט לעזוב את ישראל או חלילה יוצא לרילוקיישן ארוך, למרות העובדה כי לאורך כל השנים היה שכיר ולא היה חייב בהגשת דוח. דווקא בשנת עזיבתו ובשנה שלאחר מכן יתכן, בסבירות גבוהה, כי יאלץ להגיש דו"ח מס. זאת מהסיבה כי קיים סיכוי גבוה שאותו נישום יעמוד בחזקה השניה, לפיה מספיק ושהה בשנה הנבחנת 30 ימים בישראל הרי שקיימת סבירות גבוהה כי סך ימי שהייתו יחד עם השנתיים שקדמו לשנה הנבחנת עולים על 425 ימים בישראל. פועל יוצא הוא, כי דווקא בשנים בהם הנישום עוזב את ישראל והופך לתושב חוץ הרי הופך הוא להיות חייב בהגשת דו"ח. איני משוכנע כי לכך התכוון המחוקק.

עוד יצוין כי התיקון אינו מרחיב ביחס לאופן הגשת הדו"ח. לשון החוק קובעת כי על הנישום להגיש דוח המפרט את העובדות וכן יצרף מסמכים התומכים בטענתו. אכן, בטופס הדיווח נוספה משבצת אותה על הנישום לסמן במידה והוא רואה עצמו תושב חוץ אך עומד בחזקות הימים, אך עד כה לא נשמעה עמדה רשמית לגבי מהו אותו "דוח המפרט את העובדות" ומהם אותם "מסמכים התומכים בטענתו".