הפתרון הלא נכון של סלינגר לניגודי עניינים
המהלך של סלינגר לשיפור הפיקוח של ועדות ההשקעה בפנסיה אינו מתחשב במציאות בשטח
המפקחת על הביטוח דורית סלינגר רוצה להפוך את ועדות ההשקעה שאמורות לפקח על ניהול כספי הפנסיה של הציבור לגוף רציני, שממלא את תפקידו. ממצאי בדיקה מקיפה שביצעה מצאה שחלק לא מבוטל מהוועדות מתפקד כחותמת גומי, שמאשרת כמעט בעיניים עצומות מהלכים של מנהל ההשקעות הדומיננטי של בית ההשקעות.
- סלינגר תכניס עוד נציגים חיצוניים לוועדות ההשקעה
- המוסדיים ישיבו עשרות מיליוני שקלים ללקוחות מהם גבו דמי טיפול
- האוצר מסיר חסמים לתחרות בביטוח: יקל על כניסת מבטחים חדשים
בסך הכל, מדובר במהלך מבורך. תפקיד ועדות ההשקעה הוא לוודא שכספי הפנסיה מנוהלים בידיים טובות, ברמת ניהול סיכונים נאותה וללא משוא פנים. כפי שנחשף אתמול ב"כלכליסט", סלינגר מתכננת כי מספר דירקטורים החיצוניים בוועדות יגדל לחמישה, בעוד שכיום הדרישה היא רק שיהיה רוב של נציגים חיצוניים. בנוסף, סלינגר תדרוש כי לנציגים יהיה רקע בניהול השקעות וכי בעת בחינת השקעה מהותית שמביא מנהל ההשקעות הראשי, על הוועדה לבחון את כדאיותה על בסיס ניתוח של גורמים חיצוניים ולא להסתמך רק על המלצת מנהל ההשקעות והגוף שמציע את ההשקעה.
עם כל זאת, יש דבר מהותי שסלינגר מפספסת – הכוח האמיתי הוא אצל מנהל הסיכונים. דרישות ההון שמיישמת המפקחת מאלצות את החברות להקצות יותר הון ביחס לסיכונים מסוימים. באופן אבסורדי, הדרישות עלולות ליצור מצב שלבעל השליטה יהיה אינטרס מנוגד לאינטרס של החוסך. השקעה שיכולה להיות טובה לחוסך אך תדרוש ריתוק הון גבוה יותר, כך שבעל השליטה יוכל למשוך פחות דיבידנדים, עלולה לא להתממש. מי שעלול להכשיר את אי־הוצאתה לפועל הוא מנהל הסיכונים, שאינו נתון לפיקוח ועדת ההשקעות, באמתלה שהיא מסוכנת מדי. בדומה, מנהל ההשקעות יכול לבקש להקים פעילות חדשה לטובת החוסכים - למשל הקמת חטיבה שתתמחה בהשקעות בתשתיות – אך מנהל הסיכונים יכול להפיל את המהלך במטרה לחסוך בכסף לחברה על חשבון החוסכים. אם סלינגר רוצה לטפל בשורש הבעיה – ניגוד העניינים המובנה שבין בעלי החברה לחוסכים – עליה להביא לכך שמנהל הסיכונים ימונה על ידי ועדת ההשקעות ויהיה כפוף לפיקוחה.
בנוסף, הדרישות של סלינגר יגולגלו בסופו של דבר על החוסכים. בעולם אידיאלי, הכוונות של סלינגר עשויות להיות מבורכות. ולמה להסתפק בחמישה נציגים בלתי תלויים, אולי צריך לדרוש שישה או עשרה? סלינגר גם מצפה שיהיה מדובר באנשים עם רקע בניהול השקעות, ואף דורשת הבאת חוות דעת חיצוניות בעת החלטה אם להיכנס להשקעה. כל אלה יעלו כסף לגוף הפנסיוני. דירקטור חיצוני מקבל שכר לפי מספר הישיבות שבהן הוא משתתף, בעלות שיכולה להגיע לעשרות ואף מאות אלפי שקלים בשנה. כל הוספה של נציג, כמו גם הדרישה לביצוע ניתוח מקצועי אובייקטיבי לכדאיות השקעה על ידי מומחים בלתי תלויים, עולים כסף. העלות הזו תגולגל בשתי דרכים – או דרך העלאת דמי הניהול לחוסכים, או במקרה היותר סביר, על רקע התחרות המתגברת בשוק הפנסיה, תוך פגיעה באיכות שירותים אחרים. מישהו יצטרך לשלם את המחיר של עצמאות ועדות ההשקעה – וכנראה שאלה לא יהיו בעלי הגופים הפנסיוניים.