החוק שמחייב חינוך פיננסי לחדלי פירעון - לא יותר מעלה תאנה
הצעת חוק שמטרתה להביא לשיקום כלכלי לחייב שנטל אשראי בצורה לא אחראית מייצרת פגיעה בעסקים קטנים ומכשירה את המשך מתן האשראי המשתולל במשק
בשנתיים האחרונות דנה ועדת חוקה בכנסת בהצעת חוק חדלות פירעון החדש, שמטרתו המוצהרת הראשונה היא "להביא לשיקומו הכלכלי של החייב". החוק מבקש לא רק לאפשר לחייב המכריז על חדלות פירעון למחוק את מרבית חובותיו, אלא שם לעצמו מטרה להעבירו "חינוך פיננסי מחדש" על מנת שלא יקלע פעם נוספת למצב זה.
- "איש צעיר מבקש פשיטת רגל? שילך לעבוד ויחזיר את החוב"
- הנהנית העיקרית מחוק חדלות הפירעון: המערכת הבנקאית
- מפרק גם את הצעת החוק
אין כל פסול בחינוך פיננסי ושיקום כלכלי של החייב, אולם נשאלת השאלה האם לא נכון היה להעניק חינוך פיננסי כתנאי לנטילת אותן התחייבויות, הלוואות ואשראי שהובילו את החייב לאותה "תאונה" ולא בשלב שכבר כשל בעמידה בהתחייבויות שנטל על עצמו, לכאורה ללא כל ידע פיננסי נדרש.
דומה הדבר לרעיון בו יידרשו שיעורי נהיגה, אם רק,חלילה וחס, יהיה הנהג הפוגע, מעורב בתאונה דרכים "מרובת נפגעים". ראוי להכניס את החינוך הפיננסי, לא במסגרת חוק שנועד לטפל בחדלות פירעון אלא כחלק בלתי נפרד מכל תוכנית ליבה בביה"ס ועבור כל מי שמעוניין להקים עסק, לא כל שכן ליטול הלוואות ואשראי.
הצבת מטרה של "שיקום כלכלי" של החייב כתכלית ראשונה של החוק אינה ראויה והינה לא יותר מאשר "עלה תאנה", שנועד להכשיר את המשך מתן אשראי המשתולל במשק והמשך המגמה של מחיקת חובות בהיקפים בלתי נתפסים.
התכלית הראשונה הראויה של החוק צריכה להיות כינוס נכסי פושט הרגל וחלוקתם לטובת נושיו ובפרט לטובת אותם עסקים קטנים ובינוניים שסיפקו לחייב שירות או מוצר ולא קיבלו תמורה. הם הנפגעים האמיתיים בשל הפקרות האשראי במשק, מוסר התשלומים הירוד והתוצאה הבלתי מתקבלת על הדעת של אינספור חייבים אשר בוחרים להיכנס להליך של חדלות פירעון, מתוך מטרה ברורה של קבלת הפטר ומחיקת חובות. אותם עסקים קטנים ובינוניים נותרים אל מול שוקת שבורה ובלא יכולת לגלגל הלאה את הפסדיהם, צפויים להיקלע אף הם למעגל פושטי הרגל ובתורם, לפגוע בעסקים קטנים ובינוניים אחרים.
כונס הנכסים הרשמי, דוד האן צילום: נמרוד גליקמן
גן עדן לחייבים
את ניסוח הצעת החוק מוביל כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר), פרופ' דוד האן, אשר בחודש הקרוב עתידים למנות לו מחליף. אותו כונס שקידם את "הרפורמה" שהונהגה בתיקי פשיטת הרגל בשנת 2013 ושהביאה לגידול דרמטי בכמות תיקי פשיטת הרגל. כך לדוגמא, בשנת 2015 טופלו 50,296 תיקי פשיטת רגל, מספר המגלם 37% יותר תיקים משנת 2013. הגידול הוביל לתחושות בציבור כי ישראל הפכה ללא פחות מאשר "גן עדן לחייבים".
הכונס סבור שחייב שנקלע לחדלות פירעון בגלל "שנטל אשראי בצורה לא אחראית", נדרש לחינוך פיננסי, כתנאי להפטר מחובותיו. ואולם, "חינוך פיננסי" כתנאי לקבלת אשראי הרבה יותר אפקטיבי וראוי מאשר בשלב שכבר נוצרו חובות שלא ניתן להחזירם ואולם, במשק שמעודד נטילת אשראי ב"לחיצת כפתור" או "בשיחת טלפון" ומול אינטרסים אדירים של גופים פיננסים גדולים לתת את אותו אשראי בדרך המהירה והקלה ביותר, נראה כי הסיכוי לכך אפסי.
מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה כי הלוואות של משקי הבית בשנת 2016 חצו את רף ה-500 מיליארד שקל, כאשר רק בשלוש השנים האחרונות, גדל היקפם ב-23%.
וזהו למעשה לב העניין: חינוך פיננסי "לנטילת אשראי באופן אחראי" לא בדיוק משרת את אותם גופים פיננסים אשר מרווחים סכומי עתק מאותה פעילות אשראי במשק ומעודדים נטילת אשראי לכל מטרה ויודעים אף לגלגל את החובות האבודים אל הצרכנים, בעיקר משקי הבית והעסקים הקטנים והבינוניים. משכך, נשאלת השאלה האם נוטל האשראי הוא הגורם "הלא אחראי" היחידי באותה "תאונה כלכלית", או שמא גם המחוקק אשר מאפשר אקלים כלכלי שבו ניתן ליטול אשראי לכל מטרה שהיא, תוך חשיפת נוטל האשראי למינוף ייתר וסיכונים פיננסים הולכים וגדלים.
על המחוקק לבחון מחדש את הנחות המוצא העומדות בבסיס הצעת החוק ומטרותיו. שיקום כלכלי של החייב הינו ערך נעלה ואולם לא על חשבון הנושים ובפרט לא על חשבון העסקים הקטנים והבינוניים. בנוסף, מוצע למחוקק לשנות תפיסה וליתן מעמד נשייה עדיף בהליכי חדלות פירעון דווקא לאותם עסקים קטנים ובינוניים, אשר להבדיל מאותם נושים ספקי אשראי ובנקים, אינם יודעים "לגלגל" את החובות ולהתמודד אל מול תופעת פושטי הרגל המתרחבת, והם הנפגעים העיקריים מהליכים אלו.
הכותב הוא עו"ד המתמחה בתחום חדלות פירעון
