גדעון תדמור מציג: החיים הטובים אחרי תשובה

רגע אחד מהסרט "נורמן" של יוסף סידר שמוסגר בתמונה, תופס את עינו של המבקר במשרד של גדעון תדמור בהרצליה. "זה הרגע האייקוני מול חלון הראווה שבו נורמן (ריצ'רד גיר) מעלה את מיכה (ליאור אשכנזי) על החכה", מסביר תדמור, ממפיקי הסרט. "זאת הנקודה שבה נורמן משדל את מיכה להיכנס לחנות, כשברור שאם יצליח ויקנה לו את הנעליים, הוא ילכוד אותו. אני אוהב את הרגע הזה כי הוא מראה רגע אנושי קטן בין אנשים, שבזמן אמת אף אחד לא מבין את המשמעות שלו, ורק כשמריצים את הסרט אחורה בראש, מבינים שהוא היה הנקודה שבה השתנו החיים".

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main

להאזנה ב-iTunes | לכל הכתבות המוקלטות

תדמור חווה כמה וכמה רגעים הופכי עולמות בחייו, אבל דווקא על הרגע הכי מסקרן שבהם הוא ממעט להרחיב: הפרידה מיצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק ושותפו של תדמור לגילויי הגז הגדולים בישראל ב־18 השנה האחרונות. תדמור כיהן כיו"ר דלק קידוחים ומנכ"ל אבנר, שותפתה של דלק במאגרי הגז תמר ולווייתן, ובימים הסוערים של מתווה הגז הוא כונה "שכיר החרב של תשובה". הוא היה הפנים הנחמדות, איש המקצוע שנשלח לתדרך עיתונאים ונשכב על הגדר בוועדות הכנסת כדי להנציח את ההטבות מפליגות הלכת שהבטיחה המדינה לחברות הגז במתווה המקורי, בזמן שהן מפעילות ארטילריה של לוביסטים על מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת.

היחסים בין תדמור לתשובה ידעו עליות ומורדות וקשיים לא מעטים במהלך השנים, ועם התפוגגות ענני המלחמה מעל המתווה, רגע לפני שאושר בגרסה מרוככת שקיצצה מכוחן של החברות, תדמור עזב את דלק לטובת חיפושי נפט וגז משלו בארצות הברית והגשמת חלומו הנושן: הפקת סרטי קולנוע אמריקאיים.

תדמור. "עוד מוקדם לי לחשוב על ילדים. יש דרך ארוכה של עשייה לפניי" צילום: נתן בן זאב

תמיד היה נראה שאתה מוסר את נפשך על הגנת תשובה. סופג את האש במקומו.

"אני לא שכיר חרב של אף אחד. הייתי שותף של תשובה, ובעצמי בעל עניין. אני אחד המייסדים של כל העסק הזה. הרי הקמתי את אבנר. שנית, פי וליבי שווים. גם בלהט הוויכוחים אמרתי דברים שהאמנתי בהם. הייתי פני המאבק מתוקף תפקידי כסמכות המקצועית הבכירה. היו לי וליצחק מחלוקות, לא תמיד ראינו דברים עין בעין, אבל בכל דבר דנו, וכשיצאנו החוצה תמיד פעלנו בתיאום ובהסכמה. ההצלחה בקידוחים היתה גדולה ומהירה ממה שחשבנו, ובמידה מסוימת שילמנו כולנו את מחיר ההצלחה. אני עדיין מעדיף לשלם את מחיר ההצלחה על פני ההפך עם שלושה סימני קריאה".

זכיתם לתנאים מופלגים הנוגעים למשאב טבע. זו לא סיבה מוצדקת לתקן את שיעור התמלוגים?

"אני מבין את המחאה החברתית שהתעוררה. יש פה בעיה אמיתית של יוקר המחיה, זוגות צעירים שעובדים קשה ולא מצליחים לקנות דירה. זכותה גם של המערכת הממשלתית לבחון מחדש את חלקה בתמלוגים, ואפילו חובתו של הרגולטור. זה תחום בתולי בישראל, שהיו צריכים להיבחן בו המון פרמטרים בפעם הראשונה. המדינה היתה חייבת לבחון מחדש. השאלה היא איך, כמה ועד מתי, ומה מידת ההידברות שלה עם חברות האנרגיה. כאן היתה הבעיה שלי עם התהליך".

תדמור (מימין), כהן ותשובה בימי השותפות. "לא הייתי שכיר החרב שלו" צילום: עמית שעל

מתבקש לשמוע אותך מכה על חטא.

"אני מודה שעשינו טעויות בתהליך. בהחלט שגינו בהתנהלות מול ועדת ששינסקי (הוועדה שעל בסיס המלצותיה נקבעו שיעורי המס על קידוחי הגז ב־2011. חברות הגז סירבו להידבר עמה — דב"נ), לא כלפי הציבור, אלא כלפי התהליך. ואני אומר את זה בצער. היינו קשובים פחות לדברים שנאמרו לנו, פתוחים פחות להידברות, כי הרגשנו שהמערכת הממשלתית כוחנית כלפינו. היינו צריכים ליצור הידברות בשלבים מוקדמים יותר ולא להגיע לנחשול האנרגטי השלילי ששטף אותנו והיה יכול להיות מתון יותר.

"הבנתי למה ששינסקי נלחם בנו, כי זכותה של המדינה לבחון מחדש את חלקה רטרואקטיבית. והבנתי גם למה נלחמה בנו ועדת צמח (2011), שקבעה כמה מותר לנו לייצא וכמה להשאיר למשק המקומי. אבל אז הגיע העליהום סביב המתווה, ואותו בכלל לא הבנתי. זו רכבת הרים הזויה שנולדה מכך שהממונה על הגבלים עסקיים חזר בו מצו מוסכם בינינו. היה אפשר לטפל בכל באמצעות משא ומתן עסקי רגיל, בלי מהומת האלוהים ובזבוז הזמן שנגרם. לכן הרגשנו שהמוטיבציה שם היתה פוליטית.

"ובכל זאת אני מאמין עד היום שמה שעשינו היה גם לטובתה של המדינה. הממונה על הנפט במשרד האנרגיה הודיע השבוע על דחייה שנייה של ההליך התחרותי לפתיחת הים לחיפושי גז ונפט, כי המדינה לא מצליחה למצוא משקיעים. זה המחיר על השנים האבודות. גם כשכבר היו פה משקיעים, המדינה הבריחה אותם".

הפגנה נגד מתווה הגז, 2015. "זה היה עליהום הזוי עם מוטיבציה פוליטית" צילום: אוראל כהן

"תשובה רצה שנמשיך יחד"

תדמור (54) הוא בן למשפחה של אצולת נדל"ן ישראלית. סבו חיים רכש קרקעות ברחבי הארץ, ודודו ד"ר דוד כהן ואביו עקיבא תדמור הקימו עליהן שכונות מגורים במסגרת החברה "כהן פיתוח". כשגדעון היה חייל בשירות סדיר נפטר אביו בפתאומיות. "זה היה רגע קשה ששינה את מסלול חיי", נזכר תדמור, "זה היה אחרי מלחמת לבנון. תכננתי לנסוע למזרח הרחוק כמו כל הצעירים ומשם לחזור ללימודים באווירה סטודנטיאלית, אבל נאלצתי לשנות את התוכניות. התחלתי בלימודי משפטים במסלול ערב ועבדתי במקביל. התבגרתי בבת אחת".

דודו של תדמור פרש את חסותו עליו בכהן פיתוח. "הוא המנטור העסקי הראשון שלי", מספר תדמור, "אדם מהדור הישן שאומר מה שהוא חושב בלי פילטרים".

ב־1991 הקים תדמור עם כהן, אמו והגיאולוג אלי רוזנברג את אבנר קידוחים, שותפות לחיפושי נפט וגז. הם קדחו ביבשה (הוא שומר בקבוק עם מעט מהדלק בכמות זניחה שהתגלה אז), עד שבהשראת תגליות במצרים החליטו להיכנס לים.

מימין: "האמת המלאה", "Swiss Army Man" ו"נורמן", שהפיק תדמור. "אמנותיים בגוון מסחרי"

ב־1999 התגלה מאגר הגז ים תטיס, שבו החזיקה אבנר 23%, וסלל את הדרך למהפכת הגז, שפרצה בגדול עם גילוי מאגר תמר. "לא אשכח את היום שבו גילינו שיש גז בתמר. זה היה ביום הולדתי, 9 בינואר 2009, יום שישי. נכנסתי למשרדי נובל בהרצליה, וראיתי את כולם עם פנים נפולות כי לא ראו אינדיקטורים מהקידוח, וחשבו שפספסנו. אמרתי להם שזה יום ההולדת שלי, ואין מצב שיפספסו דווקא היום. ואז פתאום החלו לזרום כל האינדיקטורים מהקידוח, והבנתי שהעולם השתנה". אחרי תמר התגלו מאגר לווייתן הענקי (2010) ומאגר אפרודיטה בקפריסין (2011), והשאר היסטוריה.

במקביל לפעילותו באבנר התברג תדמור להנהלת דלק, שותפתה של אבנר להחזקות במאגרי הגז. ב־2001 הוא מונה למנכ"ל דלק אנרגיה, וב־2007 ליו"ר דלק קידוחים. ב־2011 נפוצו ידיעות בתקשורת כי היחסים בין תדמור לתשובה, בעלי דלק, הגיעו לכדי כמעט פיצוץ על רקע כוונת תשובה למחוק את דלק אנרגיה מהמסחר. תדמור התבקש לפרוש מתפקידו כמנכ"ל דלק אנרגיה וסירב, ובסופו של דבר הגיעו השניים לפשרה שבמסגרתה השתלטה דלק על אבנר תמורת 275 מיליון שקל — 50% יותר ממחיר השוק שלה.

"היחסים בינינו קרובים, אישיים וטובים מאוד", אומר תדמור. "יש בינינו הבנה עמוקה אחד של האחר. גם נישואים מפוארים לא תמיד שורדים 18 שנה. עברנו הרבה יחד, הרבה מעבר ליחסי עבודה".

אם טוב כל כך עם תשובה, למה נפרדתם?

"אם זה היה תלוי בתשובה, היינו ממשיכים לעבוד יחד עוד הרבה שנים. אבל אני רציתי לעשות דבר אחר. אני מביא איתי היסטוריה מוכחת, מוניטין, ניסיון והיכרות עמוקה עם שוק ההון. עכשיו אני רוצה גם לאחוז בהגה של סירת המרוץ שלי ולפלס את דרכי בים".

קידוח נפט בחופי קנדה. "בפרויקט שאליו נכנסנו בקנדה יש פוטנציאל של מיליארד חביות נפט" צילום: שאטרסטוק

אליעזר פישמן קרס, לב לבייב בהסדר חוב שני, שאול אלוביץ' נחקר ברשות ני"ע ונוחי דנקנר נשלח לכלא. האם אנחנו נמצאים בפתחו של סוף הטייקונים, שקרסו בגלל מינופי עתק?

"הרבה מכללי המשחק במשק השתנו. הבנקים הפכו רגישים יותר כשהם נותנים אשראי, והרגולטורים לוחצים ליותר שקיפות. אלה נושאים שהשינוי בהם מבורך”.

לך זה לא יקרה? לא תמנף את עצמך לדעת?

"הייתי מעורב בניהול של ארבעה תאגידים מסחריים במשך שנים רבות: דלק קידוחים, דלק אנרגיה, כהן פיתוח ואבנר, והקפדתי על כל הכללים קלה כחמורה. לכן אין לי בעיה עם חברות נסחרות, וגילוי נאות, אין לי בעיה עם כללי הברזל בשוק ההון הישראלי. אני חושב שמי שמקפיד על כללי הברזל מוגן”.

כואב לך עליהם?

"צר לי על כל מי שנופל".

כואב יותר על כספי הציבור.

"בחיים העסקיים נלקחים סיכונים, ואין לאף אחד ערובה להצלחה. זה לא תמיד עניין של אשמה או רשלנות. לפעמים עסקים גם נכשלים”.

תשובה עצמו עשה תספורת של יותר מ־2 מיליארד שקל מהחוב שלו בדלק נדל"ן, ונמלט מגורל דומה לזה של טייקונים אחרים רק בזכות הגז.

"אני מעדיף לא להתייחס לזה".

מייסדי נאוויטס פטרוליום חנן רייכמן (מימין), קובי כץ, עמית קורנהאוזר וחנן וולף. "הפקנו לקחים מהביקורת" צילום: שאול גולן

"כמו ילד בחנות צעצועים"

הפרידה הסופית של תדמור מדלק התרחשה לפני שנה וחצי. במהלך שנותיו בקבוצה הוא צבר יותר מ־200 מיליון שקל — מחצית מהסכום בזכות אופציות בדלק קידוחים שמימש, והיתר בשכר ומענקים. הונו האישי מוערך כיום בכ־400 מיליון שקל.

בימים אלה הוא בעיצומו של רוד־שואו אינטנסיבי לגיוס חוב של 131 מיליון דולר עבור הבייבי שלו, שותפות נאוויטס פטרוליום (Navitas Petroleum), המחפשת נפט וגז בצפון אמריקה ונערכת להנפקתה בבורסה בתל אביב. "הבעיה הגדולה היא לשמר את ההתלהבות, שיחשבו שאת מציגה בפעם הראשונה, אפילו שאת מראה את אותן מצגות שש פעמים ביום שוב ושוב", הוא אומר. “הוא כמו ילד שעולה שוב ושוב להופעה בפסטיגל", אומר יועץ התקשורת שלו.

תדמור מסביר כי "אנחנו משקיעים בשלושה נכסים: בשלב הראשון, מתוך 11 הרישיונות שלנו במפרץ מקסיקו אנחנו עומדים לבצע במהלך 2018 שלושה קידוחי חיפוש פשוטים יחסית, בעלות נמוכה ועם סיכויי הצלחה גבוהים, של יותר מ־40%; בשלב השני נמצא היהלום שבכתר, ההשקעה במאגר Buckskin שבמפרץ מקסיקו. הוא בהיקף של מאגר לווייתן, אך בתנאים אטרקטיביים יותר. זו תגלית מוכחת של 486 מיליון חביות נפט, שכבר הושקעו בה מיליארד דולר, אבל אנחנו נכנסים אליה ב־5% בלי לשלם הוצאות עבר; והרישיון השלישי הוא חלום, בלוק 7 במזרח קנדה, שבו זכינו יחד עם קבוצת דלק (70%), והפוטנציאל הראשוני שלו הוא יותר ממיליארד חביות נפט. זה פרויקט לטווח ארוך".

גיר (מימין), אשכנזי ותדמור בפסטיבל טורונטו. "וודי אלן משולב באחים כהן" צילום: איי אף פי

איך הנפקת נאוויטס מבטאת את ההפנמה של הביקורת הציבורית על רווח לא מידתי במתווה הגז?

"אנחנו השותפות היחידה שאין בה דמי מפעיל, כי ביטלנו אותם. תמלוגי העל נמוכים ביחס למקובל בענף, 6% בלבד. נוסף על כך, 15 מיליון שקל לפחות מתוך הסכום שיגויס יגיעו מהכיס שלי במחיר שגם הציבור יקבל".

תמשיכו להתמודד על עוד רישיונות?

"בהחלט. יש חלון הזדמנויות שנפתח בעקבות ירידת מחיר הנפט בעולם וירידת עלויות הפיתוח וההפקה. זאת תקופה שבה אתה מרגיש כמו בחנות צעצועים, יש הרבה נכסים על המדף, הסיכון הגיאופוליטי נמוך וטראמפ ללא ספק טוב לתעשייה".

“אני לא 'נורמן'"

הפרידה מתשובה היתה שיאה של תקופת מהפכים בחייו של תדמור, שהחלה ב־2014 עם החלטתו להגשים חלום ילדות ישן: להיכנס לתעשיית הקולנוע כמפיק. "חנן רייכמן, המנכ"ל של נאוויטס פטרוליום, הכיר את יוסף סידר מבית הכנסת בירושלים, ורצה להפגיש בינינו כי ידע שיש לי תשוקה לסרטים עוד מימיי כנער שאהב לצלם במצלמות סופר 8.

"רייכמן סיפר לי שסידר רוצה לעשות את הסרט האמריקאי הראשון שלו ומחפש ספונסר. ואז סידר הגיע לפגוש אותי עם סוכן היפראקטיבי וחשדן. אני בן אדם שהולך עם אנשים רק אם יש לי קליק, תחושת בטן. סידר עוד לא היה מגובש אז, וחשב אולי לכתוב מחזמר. התרשמתי שהוא טיפוס איכותי, אבל גם דעתן, ואמרתי לו: 'קדימה'. הסוכן שלו התחיל לזוז בלחץ בכיסא שלו, ושאל 'למה אתה מתכוון'? רצה להבין איפה הקאץ'. זה היה טוב מדי להיות אמיתי מבחינתו.

"בשלב הבא נסע סידר לניו יורק כדי לכתוב את התסריט. רציתי שיהיה שם מישהו שיבדוק שהעבודה תיעשה. ואז אמרתי לעצמי 'רגע, אם עושים דבר אחד, אולי נעשה עוד'. וכך הקמתי חברת הפקה, Tadmor Entertainment, שכל הסרטים האחרים בה יצאו בסופו של דבר לפני 'נורמן'".

מה אמא שלך חשבה על המהפך בקריירה?

"אמא שלי נועזת יותר ממני במחשבות ומאוד עודדה אותי ללכת לקולנוע. היא אמרה 'אני זוכרת שחלמת על זה מילדות. לך תגשים'. אמרתי שאולי אעשה רק סרט אחד, אבל היא אמרה 'לא. לך על זה בגדול. אתה מאמין בזה, זה נותן לך סיפוק'. היא אחות במקצועה. היא טיפלה בחיילים במלחמת השחרור, ועבדה שנים רבות בחדרי הניתוח של הדסה. התמיכה שלה שווה זהב".

יש לך חדר ילדים במשרד, אבל אין ילדים שמסתובבים בו. למי תוריש את כל הטוב הזה?

"מוקדם לחשוב על זה. יש דרך ארוכה של עשייה לפניי, אבל היא תשלב משפחה ותרומות למטרות ציבוריות, כמו נוער בסיכון ומחקר רפואי”.

ילדים הם פרויקט שתגיע אליו?

"אני לא רוצה להתייחס לזה".

הסרטים הבולטים ברפרטואר של חברת ההפקות של תדמור עד כה הם "Swiss Army Man" בכיכובו של דניאל רדקליף, "אמריקן אולטרה" עם ג'סי אייזנברג וקריסטן סטיוארט, "האמת המלאה" עם קיאנו ריבס ורנה זלווגר ו"ג'נקשן 48" הישראלי עם תאמר נפאר. "השאיפה שלנו היא לסרטים מסחריים אמריקאיים אבל עם זווית אמנותית. איכות שלא נשארת אזוטרית", הוא מסביר. "אנחנו שואפים ליצור חממה, שיוצרים צעירים יפתחו תחת חסותנו פרויקטים בדגש על סיפורים טובים, ועל הבסיס הזה, כמו בקידוחים של נפט וגז, לקחת אותם למקום שיתפוס מסחרית.

"'נורמן' הוא סרט כזה. הוא מערבב שני סוגי קולנוענים שאני מאוד אוהב, וודי אלן והאחים כהן. יש בו שילוב בין הומור יהודי של אלן לרבדים בעלילה של האחים כהן. כששלחנו את התסריט לריצ'רד גיר, הוא פשוט התאהב בו. זו הפעם הראשונה שהוא לא מגלם זכר אלפא אלא נעבעך, מאכער, נובאדי. זה מגרש משחקים חדש עבורו. נורמן משקר ללא הרף, אבל כולם מתחברים אליו כי הוא מכמיר לב. בנינו את כל הקאסט לפי הזמינות של ריצ'רד".

איזה סרט השפיע עליך הכי הרבה?

"סדרת סרטי 'הסנדק'. זו יצירה קולנועית מלאת רבדים מהמעלה הראשונה, שעוסקת בדברים שקרובים אליי כמו מעבר בין־דורי, התפתחות של הון והממשקים שלו עם השלטון להון".

אתה נע בין מיליה למיליה, בין טייקוני גז לכוכבני הוליווד.

"אני לא במיליה של הוליווד. אנחנו חברה עצמאית שעובדת בניו יורק. כיזם אני אוהב לעבור בין עולמות תוכן שונים. ההבדל הוא בקוד הלבוש ובשפה".

תדמור הוא לא איש שייבהל משינויים בקוד לבוש. הוא אמנם נוהג ללבוש חליפות שלושה חלקים כמקובל בברנז'ה העסקית, אבל מקפיד לנעול נעליים לא שגרתיות, "בנעליים יש לי אומץ", הוא מחייך. לראיון הוא מופיע בנעלי עור כחולות, וניכר שעלו הון קטן. קשה להימנע מההשוואה לסצנת המפתח עם הנעליים ב"נורמן", שהפילו את הפוליטיקאי הישראלי בפח.

אתה לא מרגיש קצת נורמן בעצמך, אף שתמיד היית האיש עם הכיסים העמוקים.

"אני לא נורמן. נורמן זה המאכעריות, להיות בשולי האירועים, להבין מה אנשים בפרונט של העשייה צריכים ולחבר ביניהם כדי לגזור קופון. אבל אני יזם, אני מהצד שמוביל את הדברים, ונורמנים יש סביבי מפה עד להודעה חדשה".