דירוג בתי החולים: זיו הכי מהיר בביצועי סיטי ו-MRI
בתי החולים האיטיים ביותר לביצוע ההליך הם וולפסון, איכילוב והשרון. הכרמל, אסף הרופא וקפלן המהירים ביותר בביצוע צנתורים ומאיר הוא המצטיין במהירות ביצוע ניתוחים שבר הירך
כך למשל, אחד המדדים שנבחנו הוא אחוז הצנתורים שנערכו בתוך 90 דקות מזמן ההגעה של המטופל לבית החולים. מהנתונים החדשים עולה כי ב-90% מהמקרים בוצע צנתור בתוך פרק הזמן הזה, ורק ב-10% הוא בוצע בשלב מאוחר יותר. מדובר בעלייה ביחס ל-2015 אז ההליך בוצע בפרק הזמן הנתון ב-86% מהפעמים, כשב-2014 ב-79% וב-2013 ב-68%.
מדד נוסף שנבדק הוא הזמן החציוני מהכניסה של מטופל שלקה בשבץ מוחי ועד שבוצע לו הליך MRI/CT ראש. ב-2016 הזמן החציוני נקבע על 38 דקות – קיצור משמעותי מ-55 דקות שנמדדו בכלל בתי החולים ב-2015, אז נכנס המדד לראשונה. מדד נוסף שנבדק הוא האם בוצע ניתוח שבר בצוואר ירך למטופלים תוך 48 שעות מהגעתם לבית החולים, כשב-2016 הדבר קרה ב-86% מהמקרים, עלייה קטנה מ-2015 אז הוא בוצע ב-83% מהמקרים ומ-2014 שבה הניתוח בוצע בפרק הזמן הנתון ב-78% מהמקרים.
בתי החולים הכלליים עם אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר לבצע צנתור בתוך 90 דקות מזמן ההגעה של המטופל הם הכרמל עם 95%, פוריה, אסף הרופא וקפלן עם 94% כל אחד. בתי החולים עם אחוזי ההצלחה הנמוכים ביותר במדד זה הם שערי צדק עם 85% ולניאדו עם 86%.
בית החולים שנמדד כמהיר ביותר בביצוע CT/MRI למטופלים עם אירוע מוחי הוא זיו בצפת עם זמן חציוני של 18 דקות. לאחריו נמצאים בתי החולים הדסה עין כרם עם זמן חציוני של 21 דקות, נהריה עם זמן חציוני של 25 דקות ובני ציון עם זמן חציוני של 28 דקות. בתי החולים האיטיים ביותר לביצוע ההליך הם וולפסון עם זמן חציוני של 75 דקות, לניאדו עם זמן חציוני של 60.5 דקות ובתי החולים איכילוב והשרון עם זמני המתנה חציוניים של 59 דקות.
באשר לניתוחים לסובלים משבר בצוואר ירך, הליך שמתבצע לא מעט בקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל, בית החולים מאיר הוא המצטיין עם ביצוע ניתוחים בתוך 48 שעות מהגעת המטופל ב-96% מהמקרים. לאחריו נמצאים בתי החולים שערי צדק עם 94% ונהריה עם 93%.
שיטת העבודה על המדדים המופיעים בתוכנית מתחילה בעבודת צוות מקצועי הסוקר ספרות רלוונטית ובוחר את המדדים לפי קריטריונים שונים. בתי החולים הם אלו שמדווחים על המדדים אחת לרבעון – ישירות לכספות התוכנית הלאומית למדדי איכות. הנתונים המדווחים עוברים תיקוף והשוואה כמותית למול מאגר האשפוזים שכבר קיים במשרד הבריאות. בהמשך, נדגמים באופן אקראי 25% מהמקרים המדווחים בכל בית חולים, כשאחיות מפקחות מטעם התוכנית הלאומית למדדי איכות מאמתות את הנתון למול נתוני בית החולים.
בתי החולים הנמדדים השמיעו לא פעם ביקורת על התוכנית, בעיקר המרכזים הרפואיים הגדולים. הטענות העיקריות של בתי החולים הן כי עליהם להתנהל עם פערים משמעותיים בכוח אדם, עומסים כבדים, היעדר תקציבים ומשאבים חומריים ועוד צרות המאפיינות את מערכת הבריאות הישראלית, ולכן לא הוגן למדוד אותם לפי קריטריונים קשיחים שכאלו, משל היו תלמידים בכיתה.
במרכזי הענק הרפואיים, שמשרתים כמויות גדולות של מטופלים, מציינים את הפערים המאסיביים בגודל בינם לבין בתי חולים קטנים ואזוריים שבהם כמות המטופלים קטנה בהרבה. לדבריהם, ההשוואה אינה הוגנת ועושה להם עוול מכיוון שבאופן טבעי בשל ממדיהם והיצע הטיפולים הנרחב שהם מציעים, האתגר לעמוד בקריטריונים שהוצבו קשה יותר.