עלות הפרישה בנמלים תגיע עד ל־2 מיליארד שקל

המדינה הסכימה לראשונה להעניק חסינות מפיטורים לעובדי נמלי אשדוד וחיפה לתקופה ממושכת, זאת בכפוף לביצוע צעדי התייעלות והבטחת שקט תעשייתי. בחסות ביה"ד לעבודה נרשמה שלשום פריצת דרך במו"מ בין המדינה לבין עובדי הנמלים. עיון בפרוטוקול הדיון, שהגיע לידי "כלכליסט", מעלה שבאי כוחה של המדינה הפתיעו והצהירו ש"המדינה נכונה למתן הגנה מפיטורי צמצום (כלומר פיטורים לצורך התייעלות - ל"ג) לעובדי הנמלים שנקלטו עד ל־12 ביוני 2017 ולמשך עשר שנים מיום תחילת התחרות בנמלים (משנת 2020). ההגנה האמורה מותנית בחתימה על הסכם סופי".

במקביל הסכימו הצדדים לקדם תוכנית פרישה מרצון של עובדים והנפקת אג"ח סחירות, שמשמעותה דיווח של החברות לבורסה והגברת השקיפות.

בנמל חיפה עובדים כיום 1,100 איש ובנמל אשדוד 1,300. ההערכות הן שבחיפה יפרשו כ־500 עובדים ובאשדוד בין 300–400 עובדים. ההערכה היא כי העלות של פרישת כל עובד היא כמיליון שקל. מעבר ל־800 מיליון שקל אלה, בהסתדרות ידרשו גם מענק פרישה והשלמת פנסיה. לפיכך עלות הפרישה הכוללת צפויה להסתכם ב־1.5–2 מיליארד שקל לשני הנמלים יחדיו.

נמל אשדוד. כיום עובדים בנמל 1,300 איש ו־300–400 מהם צפויים לפרוש צילום: גדי קבלו

"המדינה יצאה אז פראיירית"

בימים אלה נבנים שני נמלים פרטיים שיפתחו בעשור הבא, הדרומי יופעל על ידי TIL ההולנדית והצפוני יופעל על ידי SIPG הסינית, וזאת לתקופה של 25 שנה. בחודש שעבר פורסם שהמדינה כבר הסכימה לתת חסינות לעשר שנים לעובדי דור ב' שהגיע לעבוד עד 2013. אולם הפעם המדינה הרחיבה משמעותית את היריעה והיא נותנת חסינות גם למי שהחל לעבוד עד 2017, וזאת לעשר שנים מיום פתיחת הנמלים החדשים, כלומר עד שנת 2030. "הדיון הסתכם בהבנה ש"הצדדים יפעלו להגעה להסכמה בתוך שלושה חודשים או פרק זמן אחר שיקבע", כאשר נציגי הנמלים התעקשו לאשר את ההסכמים מול הדירקטוריונים.

עד לשנה שעברה המדינה סירבה בכל תוקף לבחון את רעיון החסינות לעשר שנים לעובדים הנמלים, אבל באפריל האחרון ביה"ד לעבודה רמז שהוא עשוי לתת להם זכות שביתה. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה שביתות בנמלים מכיוון שיותר מ־90% מהסחורות שיוצאות ונכנסות מישראל עובדות דרך נמלי אשדוד וחיפה, כלומר שיתוק שלהם משמעו שיתוק של המשק.

המדינה הציבה תנאי שלפיו החסינות שתוענק לעובדים לא תהיה תלויה בתשלומי מענקים. מדובר בלקח כואב שנלמד מהפעם הקודמת שבה ניסו לבצע רפורמה בנמלים. בשנת 2005 המדינה הפרידה את רשות הנמלים והרכבות לחמש חברות חדשות (רכבת, נמל חיפה, נמל אשדוד, נמל אילת ורגולטור שהוא חברת נמלי ישראל), כאשר כל העובדים קיבלו מענקים ותוספות שכר מצטברות של 25% ויותר, ועד לסכום ממוצע של חצי מיליון שקל לכל עובד. בתמורה הוסכם לבצע רפורמה בנמלים בדמות הכנסת משקיע או הקמת נמלים חדשים וזה עד שנת 2010. בפועל לא קרה דבר, אבל המדינה שילמה מבלי לראות תוצאות.

"ב־2005 המדינה יצאה פראיירית ושילמה מיליארדים ולא קיבלה תחרות. במכלול הדברים, שקלתי את הדברים במסגרת הפרמטרים, חשבתי שחסינות פיטורים עומדת בדברים האלה והסכמנו על כך באופן עקרוני. אין סיבה להיכנס למאבק נגד העובדים – הם כן מוכנים לעבוד ולעמוד בתחרות אבל הם דואגים שהם ימצאו עצמם בחוץ לאחר הקמת הנמלים החדשים", אמר אתמול שר התחבורה ישראל כץ.

שר התחבורה ישראל כץ. "אין סיבה להיכנס למאבק נגד העובדים" צילום: עמית שעל

"עד שייצא עשן לבן"

המהלך שהובל על ידי מנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר, בוגרת אגף התקציבים באוצר, הוא לאפשר חסינות פיטורים ובמקביל לגבש תוכניות פרישה של עד מאות אנשים בכל נמל.

"המדינה תבוא עם הדרישות שלה ואנחנו עם אלה של עובדי הנמלים עד שייצא עשן לבן. אני מזהה נכונות אצל המדינה", אומר יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות אבי אדרי.

אם בעוד שלושה חודשים יחתם הסכם מחייב בין המדינה לעובדים, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן יוכל לטעון כי הוא דאג לא רק לביטחונם התעסוקתי של העובדים אלא גם להיקף השכר שלהם: ההסכם החדש נשען על זה שנחתם ב־2016, והבטיח לעובדים רשת ביטחון של 70% מהפרמיות הממוצעות שלהם לאורך העשור הקרוב, מה שאומר שהבחירה עוברת לידי עובדי הרציף והמוסכים בנמלים. מי שרוצה יוכל לפרוש, ומי שרוצה יוכל להישאר ולקבל 70% מהשכר לאורך עשר שנים.