אחרון הגלובליסטים: מייסד הפורום הכלכלי העולמי לא נבהל מטראמפ

כיכר דאבוס ריקה. ועידת הפסגה של הפורום הכלכלי העולמי, הסמל הבולט של הגלובליזציה, מתקשה למשוך אליה את השמות הגדולים באמת בשנים האחרונות. לוועידה האחרונה, שהתקיימה בינואר, הבריזה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בפעם השנייה ברציפות, וכמוה נעדרו גם נשיא צרפת, ראש ממשלת איטליה, והמבוקש מכל: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

קלאוס שוואב, מייסד הפורום ונשיאו, מכיר בכך שהזמנים משתנים. "אנחנו צריכים לבצע רפורמה בניאו־ליברליזם", הוא אומר בשיחה עם "מוסף כלכליסט", מאמץ לחיקו את הביקורת הנמתחת על האליטה שהוא מייצג ומנסה לתת לה מענה, "האתגר הגדול בעולם כיום הוא הפער המעמיק בין אלה שיש להם לאלה שאין להם. חברה ללא אמנה חברתית, שבה למנצחים כבר אין סולידריות עם המפסידים, לא תשרוד לאורך זמן. אנחנו צריכים לבנות אל תוך שיטת השוק החופשי יותר כללים שמשרתים את הזכויות והאינטרסים של המפסידים, אלו שלא מרוויחים מהמהפכות הטכנולוגיות או מהגלובליזציה".

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה:

הפורום הכלכלי העולמי הוא ארגון רב־עוצמה, שאל הכנס השנתי שלו בשוויץ מגיעים ראשי מדינות, מנכ"לים של תאגידי ענק, מנהיגים חברתיים ושאר ידוענים, כגון בונו, שאקירה, מאט דיימון וג'יימי אוליבר. לכאורה, הם נפגשים לדון בנושאים שברומו של עולם כמו "להשתלט על המהפכה התעשייתית הרביעית" או "מנהיגות קשובה ואחראית". בפועל מדובר במפגש הנטוורקינג הגדול בעולם, שמתקיים באוויר פסגות דליל של אתר סקי יוקרתי.

עם השנים, ובמיוחד מאז המשבר הפיננסי העולמי, נהפכה דאבוס לסמל לקלקולי השיטה הכלכלית ולשק חבטות פוליטי משלל כיוונים, ממפגינים סוציאליסטים עד נציגי האלט־רייט. כפי שניסח זאת סטיב בנון, האסטרטג הראשי של הבית הלבן ויו"ר הקמפיין של טראמפ: "למעמד הביניים, האנשים והנשים העובדים של העולם, פשוט נמאס מהתכתיבים של מה שאנחנו קוראים לו מפלגת דאבוס... של קבוצת האנשים בעלי מנטליות של אליטה, שעומדים להכתיב לכל השאר איך העולם הולך להתנהל". לבנון יש כינוי לאנשים האלה: "הגלובליסטים". 

שוואב, באוניברסיטת חיפה השבוע. "אני גלובליסט גאה. זה לא אומר שזנחתי את הזהות הלאומית שלי" צילום: גיל נחושתן

"אני גאה להיות גלובליסט", אומר שוואב. "אנחנו קהילה גלובלית והמשמעות של להיות גלובליסט אינה זניחת השורשים המקומיים והלאומיים שלך. אני אזרח של שוויץ וגרמניה, אני גר בז'נבה ושמח בזהות הז'נביאנית שלי. אני גם אירופאי. אבל כשאני חושב על הנושאים הגדולים, כמו ההתחממות הגלובלית — אני גלובליסט".

החזון הגלובלי של שוואב הקדים את זמנו. הוא היה בסך הכל בן 32 כשהקים את הפורום ב־1971, ומאז נהפך לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים", ורכש שלל תארים: חברות בלגיון הכבוד הצרפתי, אבירות בבריטניה ואפילו דוקטור לשם כבוד, שהעניקה לו אוניברסיטת חיפה בשבוע שעבר, בזכות הקמת מוסד "ששם לעצמו למטרה לסייע לאנושות כולה", כפי שהסביר נשיאה פרופ' רון רובין.

מאז המשבר ב־2008 נהפך הפורום הכלכלי העולמי למטרה לביקורת. אתה מבין מאיפה היא באה?

"אני מבין את הביקורת, במיוחד כשהיא באה מאנשים שמסתכלים על מה שאנחנו עושים מבחוץ. אבל בוא נכיר בזה: מה שחשוב הוא לעשות אינטגרציה של כל בעלי העניין בחברה. כל הארגונים הלא־ממשלתיים העיקריים, כגון גרינפיס וארגוני זכויות האדם, הם חלק מתהליכי האינטראקציה שלנו. כמו כן, אין אף פסגה, אפילו פסגות האו"ם, שהיא כה שקופה. רבע מהמשתתפים בה הם מהתקשורת, ואנחנו הארגון הבינלאומי עם הנוכחות הגדולה ביותר במדיה החברתית. אנחנו מנסים לערב את הדור הצעיר ואת כל מי שיכול לתרום".

מה בנוגע לדימוי של האליטה הגלובלית שמתכנסת בהרי האלפים?

"קל ליצור מטפורה כזאת, אבל היא לא תואמת את המציאות".

"אנחנו חיים בעולם מקושר, ועדיין תלויים האחד באחר"

החזון הגלובלי של שוואב ספג לא מעט מכות באחרונה: ההחלטה של המצביעים במשאל העם בבריטניה לעזוב את האיחוד האירופי, הבחירה בטראמפ לנשיא בזכות ההבטחה לשים את "אמריקה תחילה", ופרישת ארצות הברית מהסכם פריז למלחמה בהתחממות הגלובלית. על רקע זה, ירד קרנה של דאבוס בעיני שועי העולם, אולי משום שהתחככות בבנקאים או מנהלי קרנות הון גידור היא לא בדיוק מה שהבוחרים מחפשים בנבחרי הציבור בימינו. מי שכן הגיע לכנס האחרון וכבש את הכותרות הוא נשיא סין שי ג'ינפינג.

קלאוס שוואב בטקס קבלת ד״ר לשם כבוד באוניברסיטת חיפה בשבוע שעבר. מימין: ד״ר יוסי ורדי, פרופ׳ גוסטבו מס רקטור האוניברסיטה, שוואב ופרופ׳ רון רובין נשיא האוניברסיטה

יש משהו סמלי בכך ששי הגיע וטראמפ לא.

"זה היה עניין טכני. טראמפ לא היה יכול להשתתף בכנס משום שהוא עדיין לא הושבע רשמית. אפילו חברי קבינט לא יכולים להשתתף בו לפני שהם מאושרים בסנאט".

איך אתה מבין את הרגע הנוכחי בזמן?

"אנחנו נמצאים בתקופת מעבר לעולם עם יותר עימותים. חלק מהמדינות בוחרות בנקודת מבט שפונה פנימה, מתגוננת. אבל אנחנו צריכים להתמודד עם סוגיות באופן בונה. למשל הסכם פריז, שלדעתי הוא דוגמה מעולה לקהילה גלובלית שיודעת שיש לה בעיה משותפת, בוחנת אותה ומוצאת פתרון ארוך טווח שכולן פועלות למענו. יש סימני שאלה אם לעולם עדיין יש כוח ועוצמה לכזה משא מתן ולכזאת תוצאה".

מפגינה נגד ועידת הפורום בדאבוס, 2012. "הדימוי המנותק שלנו לא תואם את המציאות" צילום: אי פי איי

היועצים הבכירים של טראמפ, גארי כהן וה.ר. מקמאסטר, כתבו לאחרונה שהעולם הוא דווקא לא קהילה, אלא זירה שבה מתמודדים בין השאר מדינות ותאגידים. זו נקודת מבט שונה מאוד.

"כן. אני מקבל את זה. ארצות הברית יכולה לבנות את המדיניות שלה בהתאם לרצונה ולכוחה. אבל אנחנו חיים בעולם מקושר, וקישור משמעו תלות הדדית. בסופו של דבר אנחנו תלויים אחד באחר".

גם מרקל משמיעה קולות של בדלנות. היא אמרה שאירופה צריכה לקחת את גורלה בידיה. זו אמירה מרעישה.

"בוא לא נשכח שבמונחים של כוח מסחר, כוח כלכלי ותוצר - אירופה משתווה לארצות הברית. אני מסכים לחלוטין עם מרקל, אבל אין כאן ניגוד עם ארצות הברית. הכרה בשוויון בין ארצות הברית לאירופה תוכל להביא לברית טובה יותר ביניהן".

הסכנה העיקרית: המהפכה התעשייתית הרביעית

שוואב מעדיף שלא לדבר על הפוליטיקה הגועשת מאחורי הקלעים אלא על זרמי המעמקים שמתחת לכלכלה העולמית: המהפכה התעשייתית הרביעית, "שמתקרבת אלינו כמו צונאמי. או מפולת שלגים, אם לבחור בדימוי שוויצרי". כוונתו היא לעלייתן של 25 טכנולוגיות שנחשבו בעבר מדע בדיוני, ובהן בינה מלאכותית, רובוטיקה ומכוניות אוטונומיות. "המהפכה הזאת תשנה לא רק את האופן שבו אנחנו עושים דברים, אלא את מי שאנחנו", הוא אומר, "לרוע המזל, עדיין לא מצאנו פתרון לכל האנשים שיאבדו את העבודה שלהם בגללה. אנחנו נמצאים רק בשלב ההכרה בבעיה".

איך הממשלות יכולות להתכונן לצונאמי הזה? זו אחת השאלות העיקריות שנשאל שוואב בהרצאתו בחיפה. "זה האתגר הגדול ביותר שמצפה לנו", הוא משיב, "כבר היום הטכנולוגיות החדשות פועלות לטובת היזמים ובעלי ההון ולרעת העובדים. הן מרחיבות את הפער עוד יותר. התוצאה תשפיע גם על הדמוקרטיה, וכבר רואים את זה בארצות הברית: מעמד העובדים הלבן היה עמוד התווך של החברה האמריקאית, ועכשיו מדברים על מעמד ה'פריקריאט' (Precariat), אנשים שנאלצים לעבוד בשתיים־שלוש משרות ולא יודעים אם יפוטרו מחר".

טראמפ. העולם שלו הוא זירת התגוששות בין מדינות ותאגידים, ולא קהילה גלובלית צילום: איי אף פי

שוואב מציע תחילה הכשרה מקצועית מתמשכת כפתרון אפשרי לבעיה, אבל אז עובר לאחד מנושאי השיחה החמים בכנסים כמו דאבוס: "הכנסה בסיסית מובטחת". "כשאנחנו מאבדים את העבודה אנחנו מאבדים גם את כוח הקנייה", הוא מסביר. "ואז השאלה היא איך הכלכלה יכולה לצמוח אם פחות ופחות אנשים מקבלים הכנסה בסוף החודש. בעולם שבו הייצור הפיזי ורוב הייצור האינטלקטואלי נעשים על ידי רובוטים, מחשבים או בינה מלאכותית. למה לא לתת לכולם הכנסה מובטחת? יש ניסוי בנושא שנעשה עכשיו בפינלנד, ואנחנו בשוויץ ערכנו משאל עם עליו".

שוואב ממחיש זאת בסיפור על אחות שוויצרית היפותטית, "שמשתכרת כ־3,500 פרנק בחודש. היא מתוסכלת ומרגישה מנוצלת כי ההכנסה שלה מאוד נמוכה. עכשיו תארו לעצמכם שהיא מקבלת את אותה משכורת כהכנסה מובטחת, ויכולה לבחור אם להישאר בבית או לעבוד. קרוב לוודאי שבהתחלה תישאר בבית, אבל אז היא תתחיל להשתעמם ולשאול את עצמה: מה המטרה שלי בחיים? היא תרצה מטלה בעלת משמעות. ואז היא עשויה להיהפך לאחות מחדש, אבל לא כדי לעשות כסף, אלא כמשהו שנותן תכלית לחיים. והיא תרגיש הרבה יותר מסופקת לעומת מצבה כיום".

אפשר למצוא בהצעה של שוואב דוגמה לחשיבה פורצת דרך, ואפשר לראות בה בריחה מהבעיות של היום לפתרון לא ישים לבעיות שאולי יגיעו מחר. אבל שוואב אופטימי. "ביל גייטס כבר תומך ברעיון, ואפילו מארק צוקרברג התייחס אליו כאפשרות סבירה. הדבר עשוי להביא לחברה מטריאליסטית פחות, מוכוונת יותר ליזמות חברתית, ואולי גם למשימות יצירתיות, אמנויות ותרבות. זה עשוי להיות רנסנס חדש של החברה. זו זווית הראייה האופטימית שאני חולק, ואנחנו בפורום עושים את כל שביכולתנו להפוך את הרעיון למציאות".