שקד מחזיקה את חיות כבת ערובה בדיון על שיטת הסניוריטי

"אני חוזרת ומבקשת שתעשי כן", חותמת נשיאת בית המשפט העליון את מכתבה. "רק לאחר דיון עקרוני בשיטת הסניוריטי", משיבה-מסרבת שרת המשפטים. הנה עוד עימות בין נאור לשקד. נאור רוצה שהשרה תחתום היום על מועמדותה של השופטת אסתר חיות לנשיאה הבאה. בלי החתימה על פרסום המועמדות, 45 יום לפני ישיבת הוועדה לבחירת שופטים, לא ניתן יהיה לאשר אותה, ואת מינוי חנן מלצר למשנה לנשיאה, בישיבה שנקבעה ביולי. המכתב של נאור מציג את התנגדותה של שקד כלא עניינית, וחושף את השרה לעתירות לבג"ץ. זו סצינה שלא ברור איך תתנהל: שופטי בג"ץ דנים בעתירה נגד שרת המשפטים שמסרבת לחתום על מועמדותה של השופטת חיות. נאור מצביעה על נזקי העיכוב שיפורטו באותה עתירה פוטנציאלית. הנזקים, צריך להודות, אינם משכנעים – בחירת מנהל בתי משפט שיחליף את המנהל הנוכחי מיכאל שפיצר, חפיפה עם חיות, סידורי אבטחה שחיות מסרבת לערוך כל עוד לא נבחרה ועוד. 

ביסוד המהלך הוא ניסיון של שקד לבטל את שיטת הסניוריטי (הוותק) במינוי נשיא בית המשפט העליון. ההצלחה תפתח בפני הפוליטיקאים את הדלת למינוי נשיא בית המשפט העליון.

שקד לכאורה יכולה לחתום על המינוי ולקיים את הדיון במקביל, אבל היא מבינה שהקשב לשיח בנושא זה יהיה קלוש יותר לאחר החתימה מאשר לפניה. עכשיו יש לה אקדח, אבל בלי כדור אמיתי, כיוון שבלי או עם דיון עקרוני חיות תהיה נשיאה. בגלל שלוש סיבות: ראשית, לא יהיה שופט אחר בעליון שיסכים להציג את מועמדותו לעליון נגד חיות. שנית, וגם אם יהיה, לחיות מובטחים ששה קולות בוועדה (שלושת שופטי העליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושר האוצר משה כחלון). שלישית, כחלון בהסכם הקואליציוני מחוייב לשמור ולא לטלטל את מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט. ושינוי שיטת הסניוריטי, עכשיו ערב מינוי חיות, זה לא טלטול, זו רעידת אדמה.

לשיטת הסניוריטי יתרון בולט וחיסרון ידוע. היתרון הוא שהוא חוסך משופטי העליון להשתדל ולעשות לובי בין חברי הוועדה. האם ראוי ששופט שדן בבג"ץ מיסוי הדירה השלישית יילך לשר האוצר כחלון, שהחוק קרוב ללבו, כדי לשכנע אותו לתמוך בו לנשיא בית המשפט העליון? אגב, חיכוך דומה בין שופטים לחברי וועדה, עורכי דין ופוליטיקאים, מתקיים במינויים לערכאות הנמוכות ווז רחוקה מלהיות תופעה מרנינה.

שקד וחיות. דיון עקרוני צילומים: אוראל כהן, אלכס קולומויסקי

שיטת הסניורטי חוסכת את הפוליטיקה הזו בבחירת נשיא העליון. חיסרון השיטה הוא שהוותק לא מזמן בהכרח את הנשיא-המנהל הטוב ביותר. נשיא בית המשפט העליון הוא גם מנהל העל המקצועי של למעלה מ-600 שופטים, במספר רב של ערכאות ומחוזות שלכולם נשיאים, אינטרסים, שאיפות ובירוקרטיות שצריך לנהל. למשל, שביתת העוזרים המשפטיים. ויש איומים חיצוניים על המערכת מכיוון מחוקקים ופוליטיקאים ויש תקשורת שאורבת ומחפשת את המחדלים. מול כל אלה אמור להתמודד נשיא, ולא כל שופט מסוגל להתנהל מול כל הלחצים האלה. שיטת הסניוריטי מבטיחה מינוי אוטומטי של שופט שאולי אינו מתאים לתפקיד המורכב הזה שמניח שדי בבחירה כשופט לעליון כדי לבצע כהלכה גם את המטלות הניהוליות-מנהיגותיות האלה.

לאחר כהונתם של אהרן ברק ודורית בייניש נרגע מעט האקטיביזם השיפוטי בתקופת נשיאותם השמרנית יותר של אשר גרוניס ומרים נאור, שמרנות שתאמה את תפיסתם של שרי המשפטים דניאל פרידמן, יעקב נאמן ואיילת שקד שדגלו בהנמכת מעורבותו הביקורתית של בג"ץ בהחלטות של הממשלה ובחוקי הכנסת. חיות, בדימוי ובתודעה של שקד, תחזיר את האקטיביזם, את העמדות הליברליות, את זכויות האדם, כל התיוגים החשודים בעיני שקד והממשלה הנוכחית, אולי חוץ מכחלון.

הכריכה של שקד אינה רק בין החתימה על המועמדות לבין הדיון בשיטת הסניוריטי. היא משיקה גם לוויכוח על זהותו של עורך הדין שיחליף את יורם דנציגר. לגבי המועמד שיחליף את השופט אורי שהם מסתמנת הסכמה למינויו של שופט ביהמ"ש המחוזי-מרכז פרופ' עפר גרוסקופף.