חקר ביצועים: מלחמת הגולף של טראמפ

כחלון: לחיץ, וטוב שכך

שר האוצר משה כחלון יכנס בקרוב מסיבת עיתונאים שבה יכריז על הגדלת קצבאות הנכים. עודפי התקציב, הוא יסביר, חוזרים לאזרחים. רוב הסיכויים שכחלון יזקוף לזכותו את המהלך, אבל הוא לכל היותר המוציא לפועל שלו, לא היוזם; למעשה, לפני שנה הביע האוצר התנגדות נחרצת לכל הגדלת קצבאות. הבשורה החשובה הזאת היא תוצאה של לחץ מצד ארגוני הנכים, כולל הפגנות, שביתות רעב וחסימות כבישים, ומצד ח"כים כמו אילן גילאון וקארין אלהרר, שהצליחו לנצל כשלים בקואליציה כדי לקדם הצעות חוק שמחייבות את האוצר להגדיל את הקצבאות. כחלון זכאי לקרדיט על כך שזיהה את הלחצים ופעל כדי לעשות את הדבר הנכון, אבל בלעדיהם כלום לא היה קורה. וזו המסקנה החשובה כאן: הפוליטיקאים שלנו לחיצים, וזה לא רק דבר רע. צריך להבין איך משתמשים בלחץ נכון, במאבקים המוצדקים הבאים.

מיקי פלד

משה כחלון צילום: מוטי קמחי

אביטן: רק הסימפטום

לפני שנה התעקשו השרים משה כחלון וישראל כץ למנות את חיים אביטן ליו"ר נמל אשדוד. כחלון אפילו הרים טלפון ליו"ר הוועדה לבחינת מינויים; אבל המינוי נפסל, בטענה שלנוכח הזיקה הפוליטית של אביטן לליכוד נדרשים ממנו כישורים משכנעים במיוחד כדי לקבל את התפקיד, והוועדה לא מצאה כישורים כאלה אצל מי שהיה ראש עיריית חדרה. כעת מונה אביטן לראש הרשות להתחדשות עירונית במשרד הבינוי. אולי לתפקיד הזה הוא עוד יתברר כמינוי מעולה, ועדיין אביטן חייב אותו לפוליטיקאי, השר יואב גלנט, איש כולנו ששוקל לעבור לליכוד. ככה זה, כשפוליטיקאים רצים לתפור ג'וב הם יעשו את זה בכל מחיר, ומינוי שנפסל בדלת יחזור דרך החלון. אם זה לא יאיר שמיר, זה חיים אביטן. הבעיה אינה האדם, אלא הדחף הפוליטי למנות מקורבים, שמזהם את השירות הציבורי ומרחיק ממנו אנשים מוכשרים שאינם מקושרים. ובדחף הזה צריך להילחם.

נעמה סיקולר

קניון ארנה: בעיית יסוד

כשמוטי זיסר הקים את קניון ארנה בהרצליה פיתוח, הוא היה בטוח שיש לו ביד קלף מנצח. כמו כל איש עסקים אופטימי מאוד לגבי עתידו של העסק שהוא מקים, זיסר האמין שהמיקום ליד הים ותנועת התיירים והמקומיים יאפשרו לו לפרוח. הוא טעה. הבעלים הבאים, ג'קי בן זקן ואברהם ננקשווילי, חשבו שהבעיה נעוצה רק בניהול, אבל גם הם כשלו בהבראת הקניון המקרטע. עכשיו הבעלים הנוכחים מרכוס וובר מנסה להיפטר מהנכס. גם ניו־פארם עברה כמה ידיים, והשבוע התברר שתימכר לשופרסל; גם במקרה שלה אף אחד מהבעלים לא הצליח לייצר מהעסק ערך, ומכר אותו בהפסד או ללא רווח. יש עסקים שפשוט בנויים לא טוב מהתשתית. גם ארנה וגם ניו־פארם, מעבר לבעיות הניהול, סבלו ממיקומים שלא מותאמים לאופי העסק. ובסוף, כידוע, זה הכל לוקיישן לוקיישן לוקיישן.

גולן פרידנפלד

קניון ארנה בהרצליה צילום: מאיר פרטוש

נתונים על הר החובות

בר: דרשי יותר

בנק ישראל הצהיר לאחרונה שהוא מוטרד מ"התפתחות שוק האשראי הצרכני", כלומר מבולמוס ההלוואות שהישראלים לוקחים, בעיקר מהבנקים, כדי לגמור את החודש, לקנות מכונית או כ"גישור" עד לתחילת תשלום המשכנתא. כדי לאמוד את חומרת הבעיה, נדרשו הבנקים לפרסם בדו"חות שלהם נתונים מפורטים על ההלוואות. בשבוע שעבר, כשהדו"חות הגיעו, התברר שכל אחד מהבנקים עשה עם ההוראה של בנק ישראל מה שהוא רוצה. חלק פירטו יותר, חלק קימצו במידע, ובסופו של דבר לא באמת התקבלה תמונה מלאה. למשל, לא ברור כמה משקי בית ממונפים ביותר מ־100 אלף שקל, או מה רמת הסיכון ומה יקרה במיתון. כדי לפקח כמו שצריך על הר החובות הישראלי, המפקחת על הבנקים חדוה בר צריכה לחדד ולשכלל את דרישות הגילוי שמקבלים הבנקים.

רחלי בינדמן

הגיוסים הקטנים נרמסים

רגע לפני חג הפסח, ארבעה סטארט־אפים ישראליים, ואלנס, קולור־צ'יפ, אוטונומו ודה־פולס, הודיעו על גיוסים שהסתכמו יחד ביותר מ־130 מיליון דולר (כל אחד קיבל בין 25 מיליון ל־60 מיליון). זה המשך ישיר של מגמה ארוכה: 2016, נזכיר, היתה שנת שיא בגיוסים, עם 4.4 מיליארד דולר. זו בשורה טובה לסטארט־אפים הבינוניים והגדולים, אבל זו בעיה רצינית לחברות קטנות שמשוועות להשקעה ראשונית ולא מקבלות את תשומת הלב בתוך ים השקעות הענק. בדיקה של משרד עורכי הדין שבלת כבר מצאה שבין 2015 ל־2016 נרשמה ירידה של 10% בהיקף ההשקעה בחברות מתחילות. אם השנה הנוכחית תמשיך במגמה של גיוסים גדולים, בעוד שנה־שנתיים פשוט יהיו פחות ופחות סטארט־אפים, וגם לקרנות יהיה פחות ופחות במי להשקיע. לכן גם הן חייבות לשנות את המגמה.

מאיר אורבך

טראמפ: A Golf War

"אני שמח שהנשיא היהיר שלנו נהנה ממשחק גולף על חשבון משלם המסים, אחרי שהודיע שארצות הברית צריכה לנקוט פעולה צבאית נגד סוריה" — השנה היא 2013, הנשיא הוא ברק אובמה והמצייץ התוקפני הוא דונלד טראמפ. בראשית השבוע, אחרי שפגש את נשיא סין שי ג'ינפינג בפלורידה ואחרי ההפצצה האמריקאית בסוריה, גם טראמפ נהנה ממשחק גולף. זו היתה הפעם ה־15 מאז תחילת כהונתו (לפני חודשיים וחצי, נזכיר) שבה ירד למגרש לשחק על חשבון משלם המסים, 15 פעמים שעלו כבר 23 מיליון דולר. אם טראמפ ימשיך בקצב הזה הוא יצבור בשנה אחת חשבון נסיעות גדול מכפי שצבר אובמה בשמונה שנים. אבל אולי זה שסתום האוורור שיציל את טוויטר מהצפה, את הממשל מקריסה ואת העולם מעוד הסלמה במלחמה. ואז, הוא שווה כל כדור וכל דולר.

תמר טוניק

דונלד טראמפ צילום: איי פי

כבר לא "שר החלל"

אקוניס: התחלה טובה

מקרב הרפורמות הרבות שזומנו לנו ערב החג בולטת במיוחד זו של אופיר אקוניס, שנהפך משר "המדע, הטכנולוגיה והחלל" לשר "המדע והטכנולוגיה" בלבד. תודו, זה לא טריוויאלי ששר מוותר כך סתם על שליש מסמכויותיו, ולא שליש זניח נטול נפח אלא על מרחבי האינסוף של שבעת הרקיעים. וכל אלה, שהיו נתונים למרותו של אקוניס, יישארו כעת ללא שר וללא מסגרת אדמיניסטרטיבית ראויה. הסיבה, כך אומרים, היא שאקוניס קץ בבדיחות שהלעיגו אותו כשר החלל. הבשורה החיובית בסיפור הזה שבממשלת ישראל מתחילים לחשוב איך להפסיק להיראות כבדיחה. זו בהחלט התחלה טובה, שממנה אפשר להתחיל לחשוב על עוד כמה בדיחות שראוי להפסיק.

משה גורלי

קנדל ג'נר בפרסומת לפפסי שנגנזה צילום: Pepsi

הפרסומת נגנזה בתוך יום

פפסי: חוסר הבנה מוחלט

פפסי העלתה פרסומת שבה קנדל ג'נר מגלמת מפגינה שמכבדת שוטר במשקה קר, ומיד חטפה על הראש. בתוך 24 שעות הפרסומת ירדה והחברה התנצלה ומסרה: "רצינו לשדר מסר של אחדות". יש טעות מרכזית אחת שעוברת לאורך כל הפיאסקו הזה. היא היתה שם כבר בהתחלה, אצל פרסומאים שמזהים מה חם ברשתות החברתיות, ממחאות עד קנדל ג'נר, אבל לא מבינים למה זה חם ומה לעשות עם זה; למשל, שמחאות הן לא "קטע", אלא מאבק ממשי לשינוי מציאות כואבת — גזענות, סקסיזם, פגיעה בזכויות אדם. בעולם שלהם ושל פפסי, הכל מרודד לרמת ה"על מה מדברים", בלי "מה אומרים". והחברה המשיכה עם הטעות הזאת גם

בהתנצלות, כששוב ויתרה על "מה אומרים" לטובת "איך אומרים", עם אוסף פרווה של מסרים חיוביים ריקים מתוכן ממשי. בקרב הקהל הצעיר של העידן הנוכחי לססמאות ממותגות אין ערך; עכשיו רוצים עמדה ברורה, מפורשת, פוליטית. אם פפסי לא מוכנה להביע עמדה כזאת, שתסתפק בכיף על חוף הים.

הגר רבט