פשרת התאגיד: מהלך מסריח, אבל כשר
עמדת היועץ המשפטי לממשלה ביחס למתווה החדש שגובש לשידור הציבורי מלמדת על מקומם של שומרי הסף המשפטיים: הם אמנם לא נותנים הכשר למהלך שמגחיך נורמות של ממשל תקין, אך לא ימנעו את קידומו
סיפור התאגיד הוא דוגמה לחוסר סבירות קיצונית של התנהלות פוליטית ואישית שמגחיכה כל נורמות של ממשל תקין, סדרי עדיפויות ממלכתיים, ועירוב אישי־משפחתי בענייני המדינה. אבל משפטית, למעט הפגם במעורבות ראש הממשלה בנימין נתניהו, קשה לראות עילה להתערבות במתווה. במיוחד לאחר שהכנסת תאשר אותו והוא יהפוך לנורמה של הפרלמנט ולא רק לפליק־פלאק ממשלתי.
לאחר ששניים מבכירי המשנים שלו, אבי ליכט ודינה זילבר הביעו את התנגדותם, הבהיר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את עמדתו ביחס למתווה החדש שגובש לשידור הציבורי - הפרדה והקמת בנפרד של מחלקת החדשות מהתאגיד שיקום כצוות הווי, בידור ותרבות בלבד.
עמדת מנדלבליט הופיעה במכתב לחברת הכנסת איילת ורבין נחמיאס שדרשה ממנו לסגת מהאישור המשפטי שנתן למתווה.
שני משפטים בתשובה, שמשתלבים זה בזה, מלמדים על מקומם של שומרי הסף המשפטיים בחיינו.
לאמירת מנדלבליט אין שום משמעות
במשפט הראשון נכתב כי "על אף קשיים משפטיים, הרי שאין מניעה משפטית מקידומו". ובעברית פשוטה יותר, כשר אבל מסריח, כפי שאמר הרב ליהודי שביקש חוות דעת על כשרותה של תרנגולת שנפלה לאסלה. וחוץ מזה, אין לאמירה הזו כל משמעות. זה כמו "זכאי מחמת הספק" או סגירת תיק מחוסר ראיות. מלבישים גיבנת מוסרית והתנהגותית על הנידון ומורידים אותו מהחבל.
המשפט השני משלים את הראשון: "קביעה מעין זו של היועץ המשפטי לממשלה מוגבלת לשדה המשפטי בלבד, ואין משמעה מתן הכשר ערכי ביחס לטיב ההחלטה או ביחס לנכונותה במישור הציבורי". האזרח מנדלבליט, כמו רוב הציבור לא רווה נחת מהבוס, הוא לא נותן להחלטה הכשר ערכי או תבוני, אבל כשהוא מציין עובדה זו - הוא נותן גם נותן. לא בראש כמו ליכט וזילבר, אבל בקטנה. הוא יודע שמדובר בהשתוללות של בוס אובססיבי שטבול עד קצות אוזניו בניגודי אינטרסים, אבל מהטריטוריה המשפטית עליה מנדלבליט מופקד ניתן להגיש את התרנגולת הסרוחה הזו לשולחן.
מנדלבליט, באומץ יש לציין, סירב להכשיר ולהגן על חוק ההסדרה. הוא הודיע שהוא לא רק מתנגד לו, אלא גם שוקל להתייצב נגדו בבג"ץ. צעד בהחלט אמיץ, אבל ניתן להניח שסרבנות מצפון זו היא על דעת נתניהו ובברכתו, לאחר שהיה הראשון לזהות את הנזק המשפטי־הבינלאומי־הפלילי שצפוי לישראל ולישראלים.
דינה זילבר המשנה ליועמ"ש. אמיצה בנושא התאגיד, התפאר מנדלבליט שבזכות התעקשותו שופר המהלך. ראשית, בזכותו ביטול ההצעה לבטל לגמרי את השידור הציבורי; שנית, בוטלה הקמת רשות לפיקוח על כלל גופי השידור במסגרת משרד התקשורת; ושלישית, בוטלה החלפת גיל עומר ואלדד קובלנץ, מנהלי התאגיד. שני הראשונים הם עזים וירטואליות שהוכנסו כדי להישחט על מזבח הפשרה. גם השלישי הוא הישג בעירבון מוגבל: מה איכפת לנתניהו שעומר וקובלנץ ינהלו את מחלקת התרבות והדרמה של התאגיד?
זילבר הוכיחה שיש גם אמיצים מחוץ לחדר
בתשובתו לורבין נחמיאס, מציין מנדלבליט את המשתתפים בדיונים: פרקליט המדינה שי ניצן, המשנה הבכיר אבי ליכט, המשנה הכלכלי מאיר לוין, המשנה המנהלי־ציבורי דינה זילבר, המשנה החוקתי־ציבורי רז נזרי, מנהלת מחלקת הבג"צים אסנת מנדל ועוד. הוא מציין את ריבוי העמדות מבלי לציין מי התנגד (למרות שאנו יודעים על ליכט וזילבר) ומסכם בשבחי "ריבוי עמדות, וקיומו של שיח מקצועי ופתוח ופורה".
במשרד המשפטים ישנם שלושה סוגי בכירים: קרנפים, סתגלנים ואמיצים בתוך החדר. זילבר הוסיפה השבוע קטגוריה רביעית של אמיצים גם מחוץ לחדר כשהצטרפה לביקורת של ליכט על מתווה התאגיד.
לבג"ץ ימכרו תהליכי מינוי וניהול תקינים על הנייר שאושרו על ידי היועץ. אי אפשר יהיה לספר לו שהממשלה יודעת להשתלט על המינויים, התהליכים והשידורים, בדיוק כמו שהשתלטה על מינוי היועץ המשפטי לממשלה. ושופטים גם לא ששים להציץ לאסלה שממנה נמשתה התרנגולת שתוגש גם אל שולחנם.
