סקס, סמים, ואנטי אייג'ינג

תקריב על פניה המשתאות של אשה בת 64, הצופה בטקס השבעתו לנשיא של דונלד טראמפ, הוא האופן שבו החליטו יוצרי "הטובות לקרב", סדרת ההמשך החדשה של "האשה הטובה", לפתוח אותה. זו אמירה ברורה וישירה: הכוכבת של הסדרה החדשה, שעלתה בפברואר למסכים, היא כריסטין ברנסקי, מי שגילמה במשך שבע שנים את דיאן לוקהארט בסדרה־האם. היא לא צעירה, והיא פשוט נהדרת.

הבחירה באשה המתקרבת לגיל הפרישה לכוכבת של סדרת טלוויזיה היא עדיין בגדר צעד יוצא דופן ב־2017, אפילו בטלוויזיה, עולם שתמיד נהג בנשותיו טוב יותר מאשר מקבילו, הקולנוע. והבחירה הזאת ראויה לציון במיוחד, משום שלוקהארט אינה דמות סטריאוטיפית של אשה מבוגרת: היא לא סבתא, ואפילו לא אמא. היא אשת קריירה מצליחה, עורכת דין חריפה, ואשה נאה המתלבשת היטב ומנהלת חיי אהבה ומין לפי רצונה.

סוזן סרנדון, 71. "אויבות: בטי וג'ואן" צילום: גטי אימג'ס

נושא הסדרה אינו על היותה אשה בשנות השישים לחייה, זהו רק פרט ביוגרפי. גם מערכת היחסים הרומנטית החדשה שלוקהארט מנהלת איננה לב העניין בסדרה, שמתמקדת בכלל במצוקה הכלכלית שאליה נקלעה לאחר שהשקיעה את כספיה אצל נוכל בנוסח ברני מיידוף.

בראיון עם ברנסקי מלפני ארבע שנים, אמרה לי השחקנית כי יתרונה של "האשה הטובה" הוא שהיא "מראה שנשים מתעניינות בנושאים בוגרים, חיות חיים מעוררי כבוד, וגם אוהבות גברים ומין. באיזה סרט קולנוע נמצא את זה? בקולנוע מתעלמים מנשים או שמציגים אותן כפתטיות, כועסות וגרוטסקיות. לדיאן יש איזון, חן ועוצמה ואין בה רשעות. היא מסוגלת לצאת לבילוי, לשתות ערב שלם, לנהל שיחה ערה עם גבר ולמצוא את עצמה מאושרת במיטה. במציאות אנחנו מוקפות בנשים כאלה, אבל בקולנוע בכלל לא".

ג'יין פונדה, 79. "גרייס ופרנקי" צילום: איי אף פי

ולוקהארט אינה היחידה מסוגה בסדרה. היא מוקפת בעוד נשים, משלל גילים וגוונים. "הטובות לקרב" מספרת על המעבר שלה למשרד אפרו־אמריקאי, שבו עובדות לוקה (קאש ג'מבו), עורכת דין מהמשרד הקודם שלה, מאיה (רוז לסלי, "משחקי הכס"), עורכת דין צעירה וחדשה, שהיא לסבית, ומריסה גולד, העוזרת האישית והצעירה שלה (בתו של איליי גולד מ”האשה הטובה”), שהיא יהודייה בוגרת צה"ל (שרה סטיל).

כריסטין ברנסקי, 64. "הטובות לקרב" צילום: איי אף פי

זאת סדרה יוצאת דופן בייצוגים שלה, ואפשר למנות לפחות שתי סיבות לכך. האחת היא שמישל קינג, אשה בוגרת בעצמה, נמנית עם יוצרותיה, והאחרת היא ההצלחה הגדולה של "האשה הטובה", שממנה צמחה הסדרה, והוכיחה שיש צימאון לדמויות כאלה.

"האחיזה האחרונה של הפטריארכיה"

"לא הרבה השתנה מאז שנות החמישים", אומרת השחקנית ג'סיקה לאנג (67). כשנשאלה על ייצוגי נשים בקולנוע בראיון ל"גרדיאן" הבריטי שהעניקה לפני כחודש, היא הסבירה כי "אנחנו עדיין חיות בזמנים סקסיסטיים ומיזוגיניים הנגועים בגילנות. זאת האחיזה האחרונה של הפטריארכיה והם לא מתכוונים לשחרר בקלות. אז נשים סובלות".

לעומת הטלוויזיה, שהעזה כבר בשנות השבעים להציג אשה רווקה, קרייריסטית ועצמאית בסדרה של מרי טיילר־מור, הקולנוע מתקדם בזחילה אטית. על כך ניתן ללמוד מהסדרה החדשה בכיכובן של לאנג וסוזן סרנדון, "אויבות: בטי וג'ואן", על כוכבות הקולנוע של שנות החמישים ג'ואן קרופורד (לאנג) ובטי דיוויס (סרנדון).

ג'ודית לייט, 68. "טרנספרנט" צילום: איי אף פי

הסדרה של ריאן מרפי ("אימה אמריקאית", "גלי") משחזרת את שיתוף הפעולה בין הכוכבות בהפקת הסרט "מה קרה לבייבי ג'יין?", ועוסקת בקשיים שהן חוו ובשנאת הנשים שהופנתה כלפיהן בעודן מנסות להחיות את תהילתן (הן היו אז בקושי בנות 50 ונחשבו על ידי מנהלי האולפנים כמי שעבר זמנן). בראיון שהעניקה בעבר אמרה דיוויס כי ג'ק וורנר, מנהל אולפני האחים וורנר, לא הסכים "להשקיע חמישה סנט בשתי זקנות".

ג'סיקה לאנג, 67. "אויבות: בטי וג'ואן" צילום: איי אף פי

המצב אמנם השתפר מאז שנות החמישים, אבל בשנים האחרונות הוא נמצא ברגרסיה מאכזבת. לפי סקר של USC, בית הספר אננברג לתקשורת ועיתונות, רק 31.4% מדמויות הנשים ב־100 הסרטים הרווחיים ביותר של 2015 זכו לשורות טקסט - ירידה של 1.4% לעומת 2008. לפי המרכז לחקר של נשים בטלוויזיה ובקולנוע, רק 20% יוצרות ו־27% תסריטאיות נכללו בעונת הטלוויזיה של 2015–2016. במחקר של ד"ר מרתה לאוזן, ששמו "זה עולם (צלולואידי) גברי: ייצוגים של נשים על המסך ב־100 סרטים מ־2014", היא מצאה כי נשים בנות 40 ויותר תפסו רק 30% מהתפקידים הנשיים, בעוד גברים בני 40 ויותר היוו 53% מכל הדמויות הגבריות, וככל שעולים בטווח הגילים הפער רק מעמיק.

לורה דרן, 50. "שקרים קטנים גדולים" צילום: איי אף פי

סוזן סרנדון (71) יכולה להעיד בגוף ראשון עד כמה השתנה המצב בעשרות השנים האחרונות, כמי שאוחזת בקריירה של 50 שנה. "הם עדיין מרשים רק אשה אחת בסרט", היא סיפרה באותו ראיון ל"גרדיאן". "לפעמים שתיים, בדרך כלל אחת מבוגרת יותר ואחת צעירה יותר, ולרוב הן שונאות אחת את האחרת. שתי נשים שוות זו לזו זה מראה מאוד נדיר, ולכן 'תלמה ולואיז' היה כזה סיפור", אמרה על הסרט מ־1991, שבו כיכבה לצד ג'ינה דיוויס.

אהבה כאנקדוטה, תשוקה כגרוטסקה

בטלוויזיה המסחרית קבוצת היעד המועדפת על הפרסומאים היא עדיין בני 18–49. "צופים מעל גיל 50", נכתב ב"ניו יורק מגזין", "נתפסים בעיני המפרסמים כאנשים שלא קונים שום דבר מלבד חיתולים למבוגרים". אי לכך, גם מה שנראה על המסך הוא ייצוגים מעוותים של בני הגיל הזה. נשים מבוגרות מוצגות כ"חמודות", מוקטנות וחסרות תשוקה. אם הן מתאהבות במישהו זה נתפס כאנקדוטלי ומביך.

ניקול קידמן, 49. "שקרים קטנים גדולים" צילום: גטי אימג'ס

ב"שחור־כזה", קומדיה עכשווית שעוסקת בייצוג מעוות של אפרו־אמריקאים, אמו של הגיבור, הסבתא רובי (ג'ניפר לואיס, בת 60), היא בעלת תיאבון מיני גדול, שחושקת בצעירים ויפים ממנה. זה מוצג כנלעג. כלומר, גם בסדרה המנסה לנתץ סטריאוטיפים על גזע משלימים עם סטריאוטיפים על נשים ובפרט נשים מבוגרות. גם ב"ג'יין הבתולה", דרמה נשית המתכתבת עם טלנובלות, דמות הסבתא אלבה (איבון קול, בת 69) היא סטריאוטיפית, אך מסוג אחר: אלמנה אפרורית וטובת לב, שזוכה ליחס פטרוני מבתה ונכדתה כשהיא מגלה עניין רומנטי בגבר.

ג'אמבו (מימין) וברנסקי ב"הטובות לקרב". גיבורה נשית שחיי האהבה שלה אינם העיקר צילום: yes באדיבות CBS

גופי טלוויזיה שאינם רשתות ממוסדות, כמו אלה שמשדרים את "ג'יין הבתולה" (CW) ו"שחור־כזה" (ABC), כבר נחלו הצלחה עם סדרות שמיקמו נשים מבוגרות בתפקידים ראשיים. כך קרה לנטפליקס עם "גרייס ופרנקי", סדרה על שתי נשים המגלות שבני זוגן לא רק היו שותפים עסקיים במשך 20 שנה, אלא גם בני זוג. השתיים, בגילומן של ג'יין פונדה (79) ולילי טומלין (77), מנסות להתמודד יחד עם הגילוי הזה ועם חייהן החדשים, הכוללים הקמת חברה לצעצועי מין לנשים מבוגרות. פונדה וטומלין מבוגרות מברנסקי ביותר מעשור, אבל שייכות לאותה קבוצת נשים המודרות מהמסך בשל גילן. בעקבות הצלחת "גרייס ופרנקי" תפיק נטפליקס סרט רומנטי עם כוכבים בני 80, “Our Souls at Night”, עם ג'יין פונדה ורוברט רדפורד.

"הצעירים מגלים שיש חיים אחרי גיל 25"

הגילנות בתעשיית הבידור אינה מתחילה בגיל הפנסיה, כמובן. נשים בשנות הארבעים והחמישים לחייהן הן בהחלט חלק מהקבוצה המוקצה. הקומיקאית איימי שומר הקדישה לנושא מערכון מושחז ששמו "Last Fuckable Day", שבו השחקניות טינה פיי (46) ופטרישיה ארקט (49) חוגגות עם ג'וליה לואי דרייפוס (56) את היום האחרון לחייה שבו היא נחשבת מינית בעיני התעשייה. אחרי הנקודה הזאת, הן מציינות בסרקזם, ילבישו אותך בסרטים בסוודרים ענקיים "שיכסו את הכל".

סרנדון ולאנג ב"אויבות: בטי וג'ואן". "שתי גיבורות ששוות זו לזו זה עדיין מראה מאוד נדיר בסרטים" באדיבות: YES

למיניות של גברים בתעשייה, מבהירות השחקניות במערכון, אין תאריך תפוגה. כדוגמה קטנה לפער העצום בין נשים לגברים מציינת פיי כיצד סאלי פילד היתה מושא תשוקתו של טום הנקס ב"פאנצ'ליין" (1988), ומקץ שש שנים היא כבר שיחקה את אמו ב"פורסט גאמפ" (1994).

אבל גם בחזית הסקס־אפיל ניכר שיפור. ב"שקרים קטנים גדולים", סדרה חדשה עם לורה דרן (50) וניקול קידמן (49), יש, הפלא ופלא, נשים מבוגרות ומיניות בהחלט. ודאי לא כאלה שילבשו בגדים מטשטשים. ולמי שאינה מתרשמת מהצגה של סקס של בנות חמישים צעירות, ישנה "טרנספרנט" של אמזון, שבה מככבת ג'ודית לייט (68), הזכורה כאנג'לה מהסיטקום "מי הבוס?".

לייט מגלמת את שלי, גרושתה של מאורה (ג'פרי טמבור), גיבורת הסדרה, שחייתה כגבר כל חייה, עד שבגיל 70 החליטה לצאת מהארון כאשה טרנסג'נדרית. אחד מפרקי הסדרה מציג סצנת סקס בין השתיים. שלי שוכבת באמבטיה ומאורה מענגת אותה מינית, לזכר ימי נישואיהן. הסצנה, כמו הסדרה עצמה, היא רגע טלוויזיוני נדיר, ולא רק בגלל הדמות הטרנסג'נדרית, אלא גם בגלל התשוקה של אשה בת 70.

"יוצרת הסדרה ג'יל סולוויי היא אשת חזון", אמרה לייט ל"וראייטי". "היא יוצרת דינמיקה ומציגה דברים שאנשים לא ראו ולא דיברו עליהם קודם לכן. אחד מהם הוא נשים בוגרות והמיניות שלהן. אנשים אמרו שצעירים לא ירצו לצפות במשהו כזה, אבל מה שמגלים זה שצעירים דווקא הרגישו שמראים להם עוד חלק מהחברה שלנו. שהאנשים האלה לא מתים, יש בהם תשוקה וקשר ומורכבות. הצעירים מגלים שיש חיים אחרי גיל 25".

טומלין (מימין) ופונדה ב"גרייס ופרנקי". הצלחת הסדרה הביאה להפקה נוספת עם כוכבים בני 80 צילום: NETFLIX

לייט ב"טרנספרנט". "הסדרה מציגה דברים שאנשים לא ראו ולא דיברו עליהם קודם לכן" באדיבות: YES

מימין: פיי, ארקט ולואיס דרייפוס במערכון "Last Fuckable Day". גם נשים בגילי 40 פלוס הן מוקצות בהוליווד