איילת שקד מציגה: מי ראש מערכת המשפט

שרת המשפטים איילת שקד לא מחמיצה הזדמנות לשדר את המסר: אני בעלת הבית במערכת המשפט. בתחילת השבוע, פורסם בידיעות אחרונות על מחלוקת נוספת שפרצה בינה לבין נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור. נאור, שיוצאת לגמלאות באוקטובר,ביקשה שכבר בישיבתה הקרובה של הוועדה לבחירת שופטים תיבחר השופטת אסתר חיות, בעלת הוותק הגדול ביותר, לנשיאה הבאה של בית המשפט העליון. שקד לא מצאה סיבה למהר.

נאור, ומן הסתם חיות, ביקשו להקדים את הבחירה משתי סיבות: ודאות וחפיפה. אך שקד לא חושבת שנחוצה חפיפה ארוכה, וחודש בהחלט יספיק. ובנוגע לוודאות? נדמה שהיא נהנית להותיר את הערפל הזה מרחף, ודווקא מעל חיות.

ההערכה היא שחיות תמונה לבסוף לנשיאה. היא כשירה וראויה, גם בעיני שקד, אבל את ההזדמנות לטלטל שוב את שיטת הסניוריטי במינוי נשיאי העליון שקד לא מחמיצה. במיוחד לאחר שכבר טילטלה, ובהצלחה, מסורת אחרת בוועדה לבחירת שופטים - ייצוג האופוזיציה במכסת חברי הכנסת בוועדה: מאז ומתמיד כיהנו בה נציג מהקואליציה ונציג אופוזיציה.

השופטת אסתר חיות. נאבקה בפשרות שנרקמו בין השרה לנשיאה נאור צילום: אלכס קולומויסקי

כשהוקמה הממשלה הנוכחית נבחר לוועדה, כנציג האופוזיציה, ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו. כשהצטרפה מפלגתו לקואליציה ולממשלה - הוא נותר חבר בוועדה.

רמון היה ראשון

עם זאת, שקד אינה הראשונה להתערב. כשחיים רמון נכנס לתפקידו כשר משפטים במאי 2006, זה היה כשלושה חודשים לפני שדורית ביניש אמורה היתה לרשת את אהרן ברק כנשיאה. רמון מיהר להודיע שיש לחשוב מחדש על שיטת הסניוריטי במינוי הנשיא. אף שלא ממש התכוון לטרפד את מינויה, הוא התכוון לסמן מחדש את השליטה בטריטוריה המשפטית, בדיוק כמו שדניאל פרידמן עשה אחריו ואיילת שקד היום. רמון, כזכור, לא האריך ימים בתפקיד, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על הנשיקה לקצינה ה'.

סיפור רמון־ביניש מתכתב עם הסיפור הנוכחי שקד־חיות. את רמון ירש כשר משפטים פרופ' דניאל פרידמן שהתעמת עם נשיאת העליון ביניש בלא מעט שאלות שהמכנה המשותף להן הוא מי בעל הבית במערכת המשפט. פרידמן הוא המנטור הרעיוני של שקד שמאמצת את השקפותיו בעניין זה, הנגזרות מהשאלה הרחבה יותר של שיפור המשילות - הדגל המרכזי שאותו מניפה שקד. למשל בהחלטה האחרונה להרחיב את מכסת משרות האמון לשרים. למשל, בניסיון לצמצם את החקיקה הפרטית של חברי הכנסת, למשל מול נשיאת בית המשפט העליון.

הנשיא מרים נאור והשרה איילת שקד צילום: הדוברות רשות השופטת

אם שקד היא המשך לפרידמן, חיות היא במידה מסוימת המשך לביניש. אסתר חיות נמנית על "המחנה הליברלי" בעליון, היא נאבקה בפשרות שנרקמו בין שקד לנאור בבחירה האחרונה של השופטים לעליון. ובחיזוק ידה במאבק הזה היתה מעורבת גם ביניש. במובן זה המאבק של שקד בחיות ממשיך את המאבק של רמון ופרידמן בביניש. על דבר אחד אין ספק. אילו נעם סולברג היה בעל הוותק למינוי כנשיא הבא של העליון, שקד לא היתה מסרבת לבחור בו בישיבה הקרובה של הוועדה לבחירת שופטים.

לערער על ההיררכיה

דורית ביניש מונתה לבית המשפט העליון ב־1995 בפעם הראשונה שברק ישב בוועדה למינוי שופטים כנשיא בית המשפט העליון אחרי שנכנס לתפקידו. זאת לאחר שהנשיא שקדם לו, מאיר שמגר, מנע את בחירת ביניש. ברק מיהר למנותה כדי שתצבור את הוותק הגדול ביותר, מה שיביא למינויה כנשיאה אחריו. ואכן כך היה. ברק בחר את מי שתמשיך את דרכו. אולם לאחר פרישתו נפתח המאבק על השאלה מי עומד בראש מערכת המשפט. בימי נשיאותם של שמגר וברק היה ברור שהם בעלי הבית ושרי המשפטים, למעט חריגים פה ושם, סרו למרותם. פרידמן, לאחר שרמון הופרש, היה הראשון לערער בהצלחה את ההיררכיה הזו, כאשר למאבקו בביניש נוסף גם מניע אישי - הדרך שבה טירפדה ביניש את מינויה לעליון של הפרופ' נילי כהן, משפטנית משכמה ומעלה ושותפתו למחקר ולכתיבה של פרידמן.

אחד המשברים המהדהדים שיצר פרידמן מול ביניש נגע להקמת בית משפט מחוזי מרכז שאותו יזם, ואף הצליח לקבל מהאוצר את התקנים הנדרשים. הוא דיווח על ההתקדמות למנהל בתי המשפט מבלי לכתב את הנשיאה ביניש שהתרעמה וכתבה לו שהיה עליו ליידע אותה "כראש מערכת המשפט". פרידמן השיב לה שלא ידוע לו המקור בחוק שהופך אותה ל"ראש מערכת המשפט". בכך פתח את הדיון בשאלה.

את הפרצה הזאת התגייסו לסגור שמגר וברק שהגיעו בבהילות לפגישה עם פרידמן כדי למנוע את הניסיון של השר להפעיל את סמכותו האדמיניסטרטיבית מבלי להתייעץ בנשיאה. פרידמן הקשיב להם אבל המשיך בתוכניותיו כמו הקמת בתי משפט, קציבת קדנציות, בביטול מינויים זמניים והתערבות גוברת על מינוי שופטים לעליון.

דניאל פרידמן החל בהצרת צעדיה של נשיאת בית המשפט העליון. שקד, כך נראה, מעוניינת בהמשך הקו הזה.