יו"ר פוסון בפגישה עם נתניהו: "רק בישראל לא נותנים לנו לקנות חברות פיננסיות"

"200 מיליארד דולר בחדר אחד" — כך כינו גורמים בפמליה הישראלית שהתלוותה לביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בסין את הפגישה שערך שלשום בביג'ינג. נתניהו נפגש בשעות הבוקר של יום שני עם 11 בעלי החברות הגדולות בסין, חלקן פעילות בארץ, שלא חסכו ממנו ביקורת על הבירוקרטיה הישראלית. באותה פגישה נכחו גם שר הכלכלה אלי כהן, שר הבריאות יעקב ליצמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר ושגריר ישראל בסין צבי חפץ. גם האיש העשיר בסין, יו"ר וואנדה ואנג ג'יאנלין שהונו האישי נאמד ב־31 מיליארד דולר, השתתף בפגישה.

"השוק הישראלי מאוד מעניין עבורנו", אמר בפגישה ג'ק מא, המייסד והבעלים של ענקית המסחר האלקטרוני עליבאבא, שהונו האישי נאמד ב־22 מיליארד דולר. "החדשנות בישראל היא דבר אטרקטיבי מאוד, ויש לי הערכה גדולה לישראלים וליהודים. יש לנו עניין רב בסטארט־אפים ישראלים, ביצענו מספר רכישות ונבצע עוד".

אבל שניים מהנוכחים הסיניים בפגישה דיברו בטון שונה לחלוטין. הראשון הוא מייסד ויו"ר פוסון גואו גואנגצ'אנג, שהלין על היחס שקיבלה הקבוצה שבבעלותו כשניסתה לרכוש את חברת הביטוח הפניקס; והשני הוא ג'אנג צ'ונגג'יאן, יו"ר ברייט דיירי מקבוצת ברייט פוד שרכשה ב־2014 את השליטה בתנובה, שהתלונן על הקושי בייצוא מוצרים מישראל.

ההשקעות שהיו, וההשקעות שפוספסו

"עשיתי שתי השקעות בישראל: קנינו את חברת המכשור הרפואי אלמה לייזרס ואת חברת מוצרי הבריאות מים המלח אהבה, ואנחנו מרוצים משתי ההשקעות. אלה חברות טובות וצומחות", אמר בפגישה יו"ר פוסון גואו גואנגצ'אנג, שהונו האישי נאמד בשש מיליארד דולר. "יחד עם זאת, בתחום הפיננסי ההתנהלות כלפינו היתה שונה. מדינת ישראל מקשה עלינו מאד בכל הקשור לרכישות של חברות בתחום הפיננסים והביטוח. אתם צריכים לפתח לא רק את התחום הטכנולוגי וההייטק, אלא גם את התחום הפיננסי".

פוסון — הנסחרת בבורסת הונג קונג ופועלת בתחום הפיננסים, נופש, נדל"ן ובריאות — חתמה בשנת 2015 על הסכם לרכישת השליטה בהפניקס. בפברואר 2016, לאחר שהיו"ר גואנגצ'אנג נעלם לשלושה ימים, החליטה המפקחת על הביטוח דורית סלינגר לחזור בה מכוונתה להעניק לפוסון את היתר השליטה בחברה והעסקה בוטלה.

פוסון היא לא החברה הסינית היחידה שניסתה לרכוש חברת ביטוח ישראלית ולא קיבלה את האישור לכך. ישנן לפחות עוד שלוש חברות כאלה, אך את הביקורת על הסרובים שהן מקבלות הן מביעות בדרך כלל בתוך חוגים פנימיים בסין. לפי חלק מדברי הביקורת, סירוב המפקחת לאפשר את הרכישות נובע ממוצא המציעים, אך בפיקוח על הביטוח טוענים כי הסרוב נוסע ממניעים עניינים בלבד.

"יש לנו נתח בבנק הגרמני BHF Bank; רכשנו שתי חברות ביטוח אמריקניות — את Meadowbrook ב־433 מיליון דולר ואת איירון שור ב-1.84 מיליארד דולר — ובישראל לא קיבלנו אישור", הוסיף יו"ר פוסון גואנגצ'אנג. "זה חבל, הקשר בין סין וישראל יכול להתפתח לרמות גבוהות — חברות סיניות יירשמו למסחר בבורסה הישראלית וחברות ישראליות יירשמו למסחר בבורסות שנגחאי והונג קונג. אבל זה מצריך יותר פתיחות מצדכם, כי נכון להיום אנחנו לא מצליחים לחדור למגזר הפיננסי". מי שהשיב לדברים של גואנגצ'אנג הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, שלדברי הנוכחים הציע ליו"ר פוסון להשקיע בפינטק הישראלי ולאו דווקא בפיננסים.

גם יו"ר ברייט דיירי, שרכשה את השליטה בתנובה ב־2014 לפי שווי של 8.6 מיליארד שקל, לא חסך ביקורת. הוא דיבר כ־6—7 דקות, פרק הזמן הארוך ביותר מבין כל הנוכחים, ודיבר על החברה שאיבדה מאז רכישתה כ־40% מהשווי וסבלה מירידה ברווחים. "הטכנולוגיה של תנובה עוזרת לנו ברמת המוצרים שאנחנו מייצרים במקומות אחרים בעולם, וגם התפוקה של הפרה הישראלית גבוהה יחסית. אנחנו נהנים מכך", אמר יו"ר ברייט דיירי צ'ונגג'יאן ופנה לנתניהו, "הבעיה שלנו היא עם הביורוקרטיה הישראלית בנושא שיתופי הפעולה, וכאן אני מבקש את עזרתך ראש הממשלה. עד היום אין הסכם שמאפשר לייצא חלבון מהחי לישראל, מה שמונע מתנובה לייצא גבינה צהובה לסין. נתקלנו בקשיים בהשגת אישורים אלה".

ייתכן שלדברים האלה של צ'ונגג'יאן היתה השפעה אמיתית. אתמול, לאחר הפגישה, נחתם הסכם בין משרד החקלאות הישראלי ומקבילו הסיני המאפשר יצוא חלבון מהחי.

המחמאות על רכישת פלייטיקה

מייסד ומנכ"ל קבוצת ג'ורן שי יוג'ו, שהונו נאמד ב־4 מיליארד דולר, נכח גם הוא בפגישה. לפני כשנה רכשה ג'ורן את פלייטיקה הישראלית ב־4.4 מיליארד דולר, והמייסד סיפר כי הוא מרוצה מכך. "אנחנו מרוצים מאד מהרכישה", סיפר. "היא מוכיחה את עצמה, וההכנסות והרווחים של פלייטיקה ממשיכות לגדול".

עוד נכח בפגישה לו צ'י, נשיא ביידו המכונה גם גוגל הסינית, שהכנסותיה עומדות על 10 מיליארד דולר. "השקענו בתחילת הדרך בווייז הישראלית ועשינו שם אקזיט לא רע", הוא אמר. "אנחנו מחפשים עוד השקעות".

דזונג צ'ינגהואו, יו"ר חברת המשקאות וואהאהא המכונה גם קוקה קולה הסינית, הוסיף בפגישה: "אנחנו מחפשים השקעות בישראל בתחום טכנולוגיית המזון. הנושא מאד מעניין אותנו". צ'ינגהואו, שהונו האישי נאמד ב־10 מיליארד דולר והחברה בשליטתו מכניסה 11.5 מיליארד דולר בשנה, אף סיפר על חיישן לבדיקת איכות יוגורט שפיתחה החברה.

במהלך הפגישה דיבר ראש הממשלה נתניהו על רכישת מובילאיי על ידי אינטל, ואמר כי "העסקה הזו היא ביטוי לחדשנות הישראלית ולערך המוסף של ההייטק והתעשיה הישראלית. בכוונתי להפחית את הרגולציה ואני מזמין כל אחת ואחת מהחברות שכאן לפעול בישראל".

עוד נכחו בפגישה יו"ר לנובו ליו צ'ואנג'י; יו"ר פוקסקון גואו טאימינג; יו"ר האנג לונג רוני צ'אן; ומזכ"ל ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי ראשיד אלימוב.

היצוא לסין בנסיקה, אבל תלוי בכיל ובאינטל

במאי 2013 החליטה ממשלת ישראל על תוכנית מפורטת לשיפור יחסי המסחר עם סין, ובמאי 2014 אושרה תוכנית נוספת. ועדות הוקמו, משלחות נסעו וחזרו, והיצוא הישראלי לסין עלה — גם במונחים דולריים וגם כחלק מכלל היצוא — אבל הפריצה הגדולה של היצואן הישראלי עדיין לא הגיעה.

כך זה נראה במספרים: בדיקה של מכון היצוא העלתה כי בעשר השנים שעברו בין 2007 ל־2016, גדל היצוא של ישראל לסין בשיעור מצרפי של 268%, מכ־870 מיליון דולר ב־2007 לכ־3.2 מיליארד דולר ב־2016, עם קצב צמיחה ממוצע של 16% בשנה. יבוא הסחורות מסין גדל בשנים אלו בשיעור מצרפי של 68% (מכ־3.5 מיליארד דולר לכ־5.8 מיליארד דולר), עם קצב צמיחה ממוצע של 6% בשנה.

המספרים אמנם גדולים, אבל הבעיה העיקרית של היצוא הישראלי לסין היא התלות האדירה בשתי חברות — כיל ואינטל. נכון לשנה שעברה, כיל ואינטל אחראיות ל־66% מהיצוא הישראלי לסין. כך שלא רק שהצמיחה ביצוא היא לא בהכרח הודות לפעולות שביצעה הממשלה, אלא שכל תנודה קלה בסחר העולמי, החלטה של הנהלות אינטל וכיל לשנות את יעדי היצוא או פשוט אובדן לקוחות בסין יכול לגרום לשינוי דרמטי של היצוא הישראלי למדינת הענק.

כשמסתכלים על הצמיחה ביצוא לסין כחלק מכלל היצוא הישראלי, רואים עלייה קטנה בשנים האחרונות. בשנת 2013, בזמן החלטת הממשלה הראשונה, היצוא הישראלי היה 5.4% מהיצוא הכללי של ישראל, ובשנה שעברה השיעור עלה ל־7.16%. לכאורה מדובר בהישג לא קטן, אבל העלייה ביצוא לארצות הברית היה גדול עוד יותר בתקופה הזו – מ־21.2% ב־2013 ל־25.8% בשנה שעברה. הסיבה לכך היא טכנית – היצוא לאירופה צנח בשנים הללו מרמה של 41% מכלל יצוא הסחורות הישראלי ל־35%.

מיקי פלד